חדרו של עומר סלע, לשעבר יו"ר ועד העובדים במשרד התשתיות ומרכז בכיר לכלכלה במינהל הדלק, ניצב במסדרון המוליך ללשכת השר, בנימין (פואד) בן-אליעזר. המיקום האסטרטגי חשף בפניו תופעה מעניינת: "מצד אחד", הוא מספר, "הייתי רואה בלי סוף אנשים שקשורים לפעילות הפוליטית של פואד, או גורמים עסקיים, נכנסים אליו. הם נהנו מכניסה חופשית ללשכה, ויכלו להגיע אליו בקלי-קלות. מצד שני, כשאנשי מקצוע במשרד או ועד העובדים רצו להיפגש עם פואד בנושאים מקצועיים, הלשכה חסמה אותם".
מי למשל?
"מנהל מינהל הדלק לשעבר, אהוד יחיאלי, רצה במלחמת לבנון לדבר עם פואד על נושאים שקשורים לאספקת דלק, שיש להם השלכות חשובות על ביטחון המדינה - ולא נתנו לו. לי לקח חצי שנה עד שהלשכה ניאותה לאפשר לי לדבר איתו על צמצום התלות בנפט. הפגישה התקיימה רק אחרי שיועץ של פואד הבין את הפוטנציאל התקשורתי של הנושא. הוועד רצה לדבר עם השר כדי להתריע על דברים שקורים במשרד - זה לא התאפשר".
באפריל החליט סלע שנמאס לו, פרש מהשירות הציבורי, וזמן קצר לאחר מכן השתלב ב"בטר פלייס", מיזם המכונית החשמלית של שי אגסי ועידן עופר, כאחראי רגולציה (בשבוע שעבר עזב את המיזם, לטובת ריצה לפריימריס של מפלגת "ישראל חזקה" של אפרים סנה). אלה פעילויות שאמנם מעמידות אותו ב"פוזיציה", אבל מי שמכיר את המערכת יודע כי האיש העלה את השגותיו עוד כעובד המדינה - אז בפורומים סגורים.
זה היה יכול להיות עניין פרטי של סלע, אלא שהוא רחוק מלהיות היחיד שעזב או הועזב מהמשרד בשנתיים האחרונות: ראש מינהל החשמל, ד"ר דן ויינשטוק, עזב במאי לתפקיד סמנכ"ל ב"בטר פלייס"; ראש מינהל הדלק, אהוד יחיאלי, התפטר בינואר על רקע סכסוך עם המנכ"ל חזי קוגלר; ראש מינהל פיתוח תשתיות ביוב, יעקב צמח, עזב במארס; הארכת כהונתו של ראש רשות הגז הטבעי, שוקי שטרן, מוקפאת בשל הבחירות והכוונה היא לפתוח בהליך איתור חדש;
יועץ השר, אבי מגידו, התמנה לסמנכ"ל בסונול; גם חשב המשרד, הדובר, הדוברת שבאה אחריו, היועצת המשפטית של אגף הגז ושניים מעוזרי המנכ"ל כבר לא שם, איש איש ונסיבותיו, והיד עוד נטויה: ל-G נודע כי מספר עובדים בכירים התראיינו לאחרונה אצל אגסי ועשויים לעבור אליו בקרוב.
"המשרד מאבד ידע שעובר למגזר הפרטי", אומר אחד הפורשים, "זה תהליך מסוכן". ולדברי סלע, "כוח האדם האקדמאי-מקצועי בכל המשרד מונה בסך-הכול כמה עשרות אנשים. אם מתוך אלה עוזבים כל כך הרבה בתוך שנה, זו צרה צרורה".
איך זה משפיע על תפקוד המשרד?
"הוא למעשה לא קיים, לא מתפקד, לא מזיז שום דבר. שלא יספרו לך מעשיות: כרגע משרד התשתיות הוא רק שלד, שאין מאחוריו כלום".
הממשלה מורחת
חרף גילו הצעיר, 36, סלע הספיק כבר לשבת בלא מעט צומתי קבלת החלטות מרכזיים במה שהוא מכנה "השילוש": תחבורה, איכות אוויר ואנרגיה נקייה. בין השאר ריכז את תוכנית האב למשק האנרגיה, יזם את התוכנית לפיתוח בר קיימא לאנרגיה בתחבורה ולצמצום התלות בנפט וריכז אותו, וייצג את המשרד כמעט בכל הוועדות הממשלתיות בתחומים אלה. באוקטובר שעבר קיבלה הממשלה החלטה שהתיימרה לחולל מהפכה בענף התחבורה, שהכילה שורת צעדים ל"הפחתת זיהום האוויר מכלי הרכב". "מדובר בהחלטה מרחיקת לכת", הכריז בן-אליעזר לאחר קבלתה, "שתתרום לאיכות האוויר שאנו וילדינו נושמים ושתפחית את התלות ביבוא נפט ומוצריו". סלע, ממנסחי ההחלטה המרכזיים, רואה בה דוגמה קלאסית להחלטה מצוינת שנפלה קורבן ל"מריחה ממשלתית מתמשכת".
"המנכ"ל קוגלר התייחס בזלזול לכל המהלכים בנושא, ונמנע מלתת להם גיבוי", הוא טוען. "רק כשהיועץ של פואד, אבי מגידו, החליט להירתם, דברים השתנו. מגידו נרתם משום שהוא הבין שזה יכול לעזור לפואד, מבחינה תקשורתית, להצטייר כלוחם בתלות בנפט. קוגלר בכלל מנע דיונים בנושא, עד שהוא הבין שהוא צריך ליישר קו עם לשכת השר".
ההחלטה, כאמור, אושרה לבסוף. יש רק בעיה אחת, אומר סלע: "כמעט שום דבר ממה שהוזכר בהחלטה לא בוצע" (ראו ציור למעלה, א"ר) - התוכנית לגריטת רכב ישן, שנדונה כבר שנים ושיועדה להתחיל בחודש הבא, מדשדשת וספק אם תמומש בשנה הקרובה; התקנות לחיוב יבואני רכב בפרסום נתוני צריכת דלק הוכנו במשרד התשתיות אך טרם אושרו; "תמריצים כלכליים משמעותיים" לקידום תחליבי סולר, מוצר שיכול להפחית בעשרות אחוזים את הזיהום מאוטובוסים, יועדו להיקבע עד ינואר וטרם נקבעו. סלע תולה את העיכוב בכשל מערכתי ולאו דווקא במשרד התשתיות או במשרד אחר.
"יש אפשרות לצמצם את זיהום האוויר מהתחבורה בעשרות אחוזים כבר היום - את הפיח, את החלקיקים, את כל החומרים המסוכנים שפולטים האוטובוסים", הוא טוען. "הדברים כבר עברו בהחלטת הממשלה, עוד שנה עוברת ועוד שנה, ואין אף אחד שממוקד בליישם את ההחלטות האלה כמו שצריך".
מהלכים נוספים, שיכולים להתבצע בקלות ושאינם מתבצעים, עשויים, לדברי סלע, להוריד מיידית את צריכת הדלק של מכוניות בישראל ב-30%-40%. המהלך המתוקשר ביותר הוא כמובן "המיסוי הירוק" - קביעת מיסוי דיפרנציאלי באופן שיעודד יבוא "מכוניות נקיות" ושייקר מזהמים (וייטיב מאוד, חובה לציין, עם המיזם של אגסי ועופר). החלטת הממשלה קבעה שרשות המסים תחיל אותו עד אוקטובר, אך המשבר הגלובלי מאיים לעכב את המהלך עוד זמן רב.
מהלך אחר נתקל בהתנגדות של משרד התחבורה: החמרת הסטנדרטים על יבוא, כדי למנוע כניסת מכוניות בזבזניות דלק לארץ. "יש רכבים שצריכת הדלק שלהם היא שישה-שבעה קילומטרים לליטר. הם הזבל של תעשיית הדלק העולמית. רצינו למנוע את היבוא שלהם, זה היה כבר בטיוטת החלטת הממשלה, אבל משרד התחבורה התנגד בתוקף וזה ירד".
הופעל לחץ של יבואני הרכב?
"אני לא חושב אפילו שהם לחצו. לדעתי משרד התחבורה מראש לא רצה להסתבך עם היבואנים. משגע אותי שמדובר בדברים בסיסיים שאפשר לעשות בקלי-קלות: הרי איסור יבוא זה לא דבר שצריך בכלל להשקיע בו כסף. רק לבוא ולהגיד, 'אני לא מאפשר להכניס את הזבל הזה לכאן'. לא הוצאת שקל מקופת המדינה, להפך - רק חסכת למדינה כספים ונזק בריאותי. והנה, גם את זה לא מבצעים".
כפשרה עם משרד התחבורה הוחלט לנסח סעיף שלפיו לא יימנע כליל יבוא רכב החורג מהסטנדרטים, אלא יצומצם היבוא הזה "באמצעים כלכליים". מה המשמעות? לא ברור, גם לא לסלע, וממילא "גם הדבר האמורפי הזה לא בוצע".
מה מונע את יישום ההחלטות?
"חוסר נחישות, אוזלת יד. הנושא התחבורתי-סביבתי-אנרגטי כנראה לא נמצא עמוק באג'נדה של אף מפלגה. לחלופין, הוא מטופל על-ידי חברי כנסת מכל מיני מפלגות: דב חנין, זבולון אורלב, גלעד ארדן. יש להם רצון טוב, אבל אינטרסים מנוגדים. אלה קווים מקבילים שלא נפגשים".
תן דוגמאות.
"ישבתי בוועדת הכלכלה בראשות גלעד ארדן, ודנו בתו ירוק לרכב. ראיתי אותו ואת חנין צוחקים על זה שהם מקדמים שני דברים שונים בשתי ועדות שונות. ככה לא מתנהלת מדינה. או חוק אוויר נקי: אמרתי בוועדה להגנת הסביבה, שדנה בחוק, שהם מתעלמים לחלוטין מהחלטת הממשלה על צמצום זיהום אוויר מרכבים. אחר כך, כשהוראות החוק שלהם והחלטת הממשלה לא יהיו זהות, תהיה בעיה קשה לבצע מדיניות אכיפה בשטח. לח"כים יש אינטרס להוביל הצעת חוק שתהיה רשומה על-שמם, אז הם מתעלמים מהחלטת ממשלה".
התוצאה, לדבריו, היא שאותם ח"כים "גורמים נזק בפעילות שהם חושבים שהיא ירוקה. הדיון שמתבצע במשק האנרגיה, בנושאי תחבורה ואיכות אוויר, הוא לרוב מבולבל, לא מקצועי, ולא מביא לשום החלטות - וגם כשכבר יש החלטות, בחלק גדול מהמקרים הן לא מיושמות".
ביום שבו לא יהיה חשמל בבית
למסקנות דומות הגיעו לאחרונה אנשי מבקר המדינה. מדובר בענף החשמל. בעוד חודש יחלו אזרחי ישראל לשלם חשבונות חשמל גבוהים ב-5%, כדי לממן תוכנית חירום שיזם השר בן-אליעזר לפני כשנה. התוכנית היא תולדה של תחזיות למחסור בחשמל החל בשנה הקרובה, כתוצאה מעיכוב ממושך בהקמת תחנת כוח נוספת ובכניסת גורמים פרטיים לשוק.
לפני כחודשיים השלימו במשרד המבקר בדיקה של היערכות המשק למחסור בחשמל. התמונה שהגלתה להם היא פסימית: החלטות שהתקבלו באיחור, אם בכלל, אי-יישום החלטות שכבר התקבלו, ונזקים במיליארדי שקלים שכבר נגרמו למשק כתוצאה מהתנהלות לקויה בתחום החשמל - זאת מבלי לכלול את הנזקים הצפויים, אם יתממשו בעתיד התחזיות לגבי המחסור עצמו (ראו מסגרת).
מושג על אותו נזק פוטנציאלי אפשר לקבל מתקלה שהתרחשה ביוני 2006 ושאילצה את חברת החשמל לבצע הפסקות יזומות באספקה. נזקי אותו אירוע חד-פעמי, לפי הערכת מינהל החשמל במשרד, הסתכמו בלא פחות מכ-700 מיליון שקל. המינהל, אגב, פועל זה חצי שנה ללא מנהל. "מינהל החשמל מרוסק", טוען סלע.
אם לשפוט לפי המקרה של ראש יחידת איכות הסביבה במשרד, לא בטוח שימונה אי-פעם מחליף לוויינשטוק: ב-2003 עזב דורון פלדמן, ועד היום לא מונה לו מחליף. במקום איש מקצוע הוטלה אחריות על נושאים סביבתיים על אורה שובע-גינדין, הסמנכ"לית למינהל. "היא קראה לי לשיחת חפיפה בנושאי סביבה", מספר סלע. "כשאמרתי לה שלא ייתכן שנושא כזה חשוב לא יטופל על-ידי מי שיש לו השכלה מתאימה, היא אמרה: 'אולי אפשר לעשות קורס?' כמעט התעלפתי. היא ייצגה את המשרד בכנסת ולא ידעה מה להגיד. המשפט הקבוע שלה היה 'אני לא מבינה בדברים האלה, אבל...'
"היא ריכזה, למשל, את כל פעילות המשרד לשיקום קרקעות מזוהמות בדלק. כשאמרתי לה שצריך לצמצם את התלות בדלק פוסילי (דלק מאובן, א"ר), היא שאלה אותי 'מה זה פוסילי?' היא אמרה שתקדם הסבת תחבורה לגז. שאלתי אותה איזה גז - היא לא ידעה אפילו להבדיל בין הסוגים. ככה משרד התשתיות מתנהל שנים. מרוב סיפורים על זה שהמגזר הציבורי הוא נטל, בצמתים המרכזיים של ההחלטות החשובות אין מי שיקבל החלטה: אין אנשי מקצוע, אין מהנדסים, אין מומחים, אין כלום. יש מקומות שמספיק שאדם אחד יעזוב אותם - וחלקים שלמים של המדיניות הממשלתית נופלים".
סכנת נפשות באילת?
סלע טוען שמנכ"ל המשרד, קוגלר, לא התייחס ברצינות הראויה לתחום הסביבתי. כשהעלה בפניו בעיות חמורות, לטענתו, קוגלר סירב אפילו להקשיב או לקיים דיון ענייני. למשל, בנוגע למיזם שמבקשת להוביל חברת קצא"א (קו צינור אילת-אשקלון) שבבעלות הממשלה - מיזם שאמור לשנע נפט גולמי מטורקיה למזרח הרחוק דרך צינור אשקלון-אילת. בקצא"א תיארו את המיזם כפריצת דרך שתקטין את תלות העולם בנפט מהמפרץ הפרסי, אבל סלע נחרד מהסכנות הסביבתיות הצפונות בו. במכתב לקוגלר, בינואר השנה, התריע על "סיכון עצום למדינה", וטען כי הפרויקט יוליד סכנות סביבתיות וביטחוניות חמורות שאותן פירט. "מספיק", הוא אומר, "שיהיה פיגוע באיזו מכלית נפט, או אפילו תקלה הכי קטנה שתגרום לדליפת כמה אלפי טונות נפט, כדי לגרום אסון אקולוגי. מאז הפלישה לעיראק, מתקני נפט הם מטרה מועדפת לטרור. זה יכול להחריב את אילת".
איזה מענה קיבלת מקוגלר?
"הוא לא רצה להתעסק בזה. לא קיבלתי תשובה עניינית ולא זומנתי פעם אחת לומר את דעתי. אהוד יחיאלי ניסה להעביר אותם מסרים, אבל הבנתי ממנו שלרוב הדיונים הוא בכלל לא הוזמן. הפרויקט ידוע כבייבי של פואד. יכול להיות שבסוף לא יצא ממנו כלום, אבל עצם זה שאי-אפשר היה אפילו לקיים דיון, היה מרתיח".
"הציבור", סלע מסכם, "לא מבין את היקף העלויות שהמשק משלם לאנרגיה. מדובר בשיעור עצום מהתוצר. עשרות מיליארדי שקלים בשנה לנפט, לפחם. להחלטות בתחום הזה יש השלכות עצומות על כל אחד ואחד, אבל הציבור לא מודע לברדק".**