לשכת עורכי הדין מבקשת מנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לדחות את בקשת המדינה להעביר באופן גורף תביעות נזיקין שמגישים פלסטינים נגדה, אל בתי המשפט בבאר-שבע ובאזור הדרום, אלא לאפשר הגשת תביעות בכל אזורי הארץ.
במסגרת אחת התביעות ביקשה המדינה מביניש להפעיל את סמכותה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, המאפשר להעביר תביעה לבית משפט במחוז אחר, מטעמי נוחות של המתדיין. לטענתה, נגישותם של עדים וראיות לבתי המשפט בבאר-שבע ובכלל בדרום מחייבת את העברת הדיון, בהתחשב בכך שרוב העדים הם אנשי ביטחון המשרתים בגבול עזה.
הוועד המרכזי בלשכה סבר שבלא שינוי חקיקתי אין לפגוע בדיני הסמכות המקומית, ובוודאי שלא באופן הפוגע בזכותו של לקוח לבחור עו"ד מאזור גיאוגרפי מסוים. בעקבות זאת מבקשת הלשכה, באמצעות עו"ד אדם פיש, להצטרף כידיד ביהמ"ש. לטענתה, סעיף 78 מאפשר העברת תיק ספציפי ולא העברת תיקים גורפת של תביעות שהיו אמורות להתברר בכל מקום ברחבי המדינה, לפי נוחיותם ויכולתם של התובעים.
הלשכה טוענת שמדובר בצמצום הסמכות המקומית רק לבתי משפט במקומות שאליהם יש לתובע "זיקה". אלא שלדעתה לתושב עזה ולתביעתו יש באותה מידה זיקה לכל מקום במדינת ישראל, משום שמרגע שיצא מהרצועה ונכנס לישראל, אין למרחק הפיסי כל משמעות עבורו. "המרחק בין עזה לחיפה, כמו גם המרחק בין עזה לבאר-שבע, איננו מרחק גיאוגרפי אלא פוליטי - ביטחוני ותודעתי", נקבע.
הלשכה מוסיפה שבכל תיק הרכב העדים הוא אינדיבידואלי ולא ניתן להעריך שזיקת רוב העדים היא דווקא לדרום. מאחר שרוב עורכי הדין המייצגים פלסטינים הם ערבים מצפון הארץ, הלשכה טוענת שיש בכך פגיעה בחופש העיסוק שלהם. (בש"א 4096/08).