בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את ערעורי המדינה והרשיע את שריה עופר, אחיינם של יולי וסמי עופר, ואת החוקר הפרטי אביטל למברסקי, בעבירות של הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט. העבירות בוצעו במסגרת חקירה שניהל מע"מ נגד עופר, בחשד להעלמת מס בלו בסך 14 מיליון שקל (בגינה הוא עומד לדין בהליך נפרד). התיק הוחזר לבית משפט השלום, שם הורשע עופר גם בהפרת הוראה חוקית, כדי לגזור את דינם של השניים.
שריה עופר ("יה יה הקטן") הוא בנו של מפקד משטרת תל-אביב לשעבר, ניצב דוד עופר ז"ל (אחיהם של יולי וסמי). בעבר פיקד על סיירת שקד, וכיום הוא בעל השליטה בד.ג.ש שירותי דלק, בעלת מספר תחנות דלק, שבאחרונה נקלעה לקשיים.
כחלק מהסתבכותו בחובות, נעצר עופר ב-2002 בחשד להגשת שוברי בלו ודו"חות מע"מ מזויפים. בחקירתו טען כי אדם בשם "שמשון", אותו פגש כמה ימים קודם, שילם עבורו את המס בסניפי הדואר. כשהסתבר שהשוברים הוחתמו בחותמת דואר מזויפת, טען עופר כי "שמשון" עקץ אותו, ולכן גם הוא חפץ באיתורו.
לחצים ואיומים
חוקרי מע"מ ביקשו מעופר לזמן את "שמשון" לחקירה. עופר שכר את החוקר הפרטי למברסקי כדי לאתר את "שמשון" האמיתי (שמשון נעמט) בטרם יגיעו אליו החוקרים, וישכנעו "שייקח את התיק עליו" תמורת סכום כסף. במקביל ניסה למברסקי "לקנות זמן", כשמסר לחוקרים מידע שקרי כאילו פעיל הליכוד שמשון דרעי הוא ה"שמשון" המבוקש (למרות שלא היה קשור לפרשה).
תחת לחצים ואיומים מצד עופר ולמברסקי חתם נעמט על תצהיר, לפיו קיבל מעופר כסף ושילם במלואם בדואר את שוברי הבלו. כן נקבע כי עופר ולמברסקי איתרו את נעמט במלון בטבריה, ותוך ליווי אנשים חמושים הניעו את נעמט להעיד כאילו שותפו לשעבר של עופר, משה סטולר, יזם את זיוף השוברים והפעיל אותו.
שיבוש והדחה
שופט השלום, מרדכי פלד, הרשיע את עופר רק בהפרת הוראה חוקית, בכך שהפר את הוראת השופט ששיחרר אותו בערבות מהמעצר, שלא ליצור קשר עם שאר המעורבים בפרשה. הוא זיכה את עופר ולמברסקי מעבירות ההדחה והשיבוש, משום שסירב להעדיף את עדותו של נעמט במשטרה (בה הפליל אותם), על פני עדותו ההפוכה בבית המשפט.
פלד קבע כי מאחר שלא ניתן לומר אם עופר אכן זייף את חותמות הדואר, לא ניתן לשלול את גירסתו שנעמט עקץ אותו. כן קיבל את טענת הסניגורים, עוה"ד נתי שמחוני וגיורא אדרת, לפיה מעשי הנאשמים לא נועדו לשבש הליכים אלא לחשוף את האמת.
השופט שאול שוחט, בהסכמת דבורה ברלינר וזאב המר, קיבל את ערעורי מע"מ, שיוצג על-ידי עוה"ד עילית פאלוך ואודי ויסבאום. שוחט קבע כי המדינה שגתה אמנם כשהגישה נגד עופר כתב אישום נפרד בגין זיוף השוברים, אולם השופט פלד טעה בקובעו כי יש בכך מניעה מלהרשיעו בעבירות שיבוש והדחה. כן טעה בקובעו כי הגנת "חשיפת האמת" חלה על עבירות אלה.
לדברי שוחט, בחינת אמרותיו של שמשון במשטרה מול עדותו בבית המשפט, "מביאה בהכרח למסקנה כי יש להעדיף את האמור בהן על פני גירסתו בבית המשפט, ולקבלן כראיה לאמיתות תוכנן" לפי סעיף 10 לפקודת הראיות. זאת, תוך יצירת חיץ בין עדותו לעניין הזיוף (בה אין צורך להכריע) לבין עדותו ביחס להדחה והשיבוש. כן קבע כי ישנם חיזוקים רבים לאמרות, כפי שדורש הסעיף.
"להתנהלות קלוקלת זו של שריה ולמברסקי לא ניתן למצוא הצדקה בטענה כי למברסקי, על-פי בקשת שריה, קיבל אישור מהחוקר לפעול לאיתורו של שמשון. בכל הכבוד, האישור היה לאיתורו של שמשון ולא מעבר לכך. אין באישור האמור כדי להכשיר פעילות שיש בה משום שיבוש והדחה". (ע"פ 70042/08).