בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב חייב את חברת הנדל"ן
ארזים לשלם למנכ"ל לשעבר, יצחק ענבר, למעלה מ-100 אלף שקל בגין פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת. עם זאת, נדחתה תביעתו העיקרית לתשלום אופציות בסך כ-2.2 מיליון שקל וכן תביעתו לחייב אישית את בעל השליטה בארזים, מאיר גורביץ.
ענבר היה מנכ"ל ארזים במשרה חלקית מתחילת 2003, למשך כשנה וחצי. כדי לתמרצו לגייס משקיעים אושרה לו תוכנית אופציות, שלפיה אם הוא יביא את החברה לגייס הון של לפחות 15 מיליון דולר, לפי שווי חברה מינימלי של 50 מיליון דולר - הוא יוכל לממש את האופציות כל עוד יהיה עובד החברה.
ארזים דחתה מספר הצעות לגיוס הון, למרות שניתן היה לבצען לפי הקבוע בתנאי ההסכם. ענבר דרש לממש את האופציות שלו, בטענה כי גורביץ מונע את התקיימות התנאי המתלה. ענבר פוטר, ולמחרת פיטוריו וכן חודש לאחר מכן פרסמה ארזים שתי הצעות רכש, בהן מימש גורביץ מניות ברווח של 75 מיליון שקל.
ענבר טען כי סירובו של גורביץ להיענות לדרישת החתמים לתת הנחה על שווי חברה של 80 מיליון דולר - למרות שמדובר בעניין מקובל ולמרות שגורביץ עצמו מכר מניות במסגרת הצעת רכש לפי שווי של 75 מיליון דולר - מהווה הפרת ההסכם בחוסר תום-לב.
משבר אמון
השופט שמואל טננבוים קיבל את עמדת ארזים, שיוצגה על-ידי עו"ד יגאל דורון, לפיה ארזים לא חויבה בהסכם האופציות לבצע גיוס הון. כן נקבע כי ארזים רשאית היתה לסרב להפחית את שווי החברה לצורך הגיוס, משום שאנשיה אכן האמינו כי שוויה הוא כ-80 מיליון דולר, הרבה מעבר לשווי המסחר של מניותיה בבורסה.
כן נדחתה טענת ענבר כי פיטוריו נבעו מרצונו לממש את האופציות, ונקבע כי הם היו "תולדה של הידרדרות ביחסים, שסופם במשבר אמון". עם זאת, נקבע כי ענבר פוטר בלא הודעה מוקדמת, וכן כי הקביעה בהסכם העסקתו, לפיה משכורתו בפועל כוללת את כל ההטבות הסוציאליות, לרבות הפרשות לפיצויי פיטורים - אינה תקפה, משום שההסכם לא אושר על-ידי שר העבודה, כנדרש בחוק פיצויי פיטורין להסכמים הכוללים סעיף שכזה. (עב' 9269/04).