שדה טען כי בשנת 2000 נפרצה הגלריה ונגנבו ממנה יצירות רבות מקוריות, בין היתר של מארק שאגאל, מאנה כץ ואחרים, וכן פסלים ותכשיטים. הראל, שיוצגה על-ידי עוה"ד גד נשיץ ונטע היכל ממשרד נשיץ-ברנדס ושות', דחתה את תביעתו לתגמולי ביטוח בסך 560 אלף שקל. זאת, לנוכח ממצאי חוקרים ומומחים שהעלו חשדות כבדים לביום האירוע, אליהם הצטרף מידע מודיעיני מפי אדם, שלטענתו ביים את הפריצה עבור שדה.
השופטת אסתר הלמן קבעה כי שדה אינו זכאי לתגמולים משתי סיבות. ראשית, הוא הסתיר מהראל את עברו הביטוחי ואת עברו הפלילי, שכלל שורת הרשעות בקבלת דבר במירמה ובשימוש במסמך מזויף, בעבירות הנוגעות ליצירות אמנות (זיוף תמונות וזיוף חתימות על תמונות), ובשורת עבירות רכוש הכוללות פריצה, גניבה ותקיפה, שחלקן בוצעו בהיותו נער וחלקן בהיותו בוגר.
הסיבה השנייה היתה ששדה לא הוכיח כי היתה בכלל פריצה לגלריה וכי נגנב ממנה רכוש, ואם אף היתה פריצה - "הוכח במידה מספקת כי אירוע הפריצה היה מבוים ומכוון", נקבע. קביעתה זו בוססה על ראיות שהציגה הראל, עדויות אנשי משטרה וגרסאותיו הרבות של שדה, שהיו סותרות ולא תאמו את רישומי מערכת האזעקה. כן נקבע כי גרסתו, לפיה היצירות מוינו, הוצאו ממסגרותיהן ונגנבו בתוך 7 דקות בלבד, אינה מתקבלת על הדעת. (ת.א. 3416/00).
