כאשר בעל שליטה אמיד וחזק כמו ליאון רקנאטי מודיע כי הוא אינו מתכוון להזרים כסף לחברה שלו למרות שהיא במצוקה, סימן שאנחנו בבעיה. כי אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אותם בעלי השליטה עלומים, באותן חברות קטנות וממונפות, שכבר הודיעו כי לא יעמדו בתשלומי החוב שלהן? האם ניתן יהיה לצפות מהם להכניס יד לכיס ולהזרים עשרות מיליוני שקלים? סביר להניח שברוב המקרים התשובה תהיה לא.
משפחת רקנאטי נחשבה בעשור הקודם לאחת המשפחות החזקות והעשירות במשק הישראלי. היא שלטה בחברות מרכזיות במשק, ביניהן קונצרן אי.די.בי וקבוצת דלק, והחזיקה בבנק דיסקונט. בסוף העשור הקודם מכרה המשפחה את אחזקותיה ברוב החברות, ובני המשפחה השונים, וביניהם לאון רקנאטי, שילשלו לכיסם מאות מיליוני שקלים.
אמנם לא ניתן לדעת מה מצבו הפיננסי האמיתי של רקנאטי כיום, שכן מרבית פעילותו פרטית, אך קשה שלא להרים גבה לנוכח האמירה כי אינו מסוגל להזרים עוד כספים לגמול. האם הוא אכן אינו עשיר כל כך כפי שנדמה, או שאולי הוא פשוט לא מעוניין להציל את גמול בכל מחיר?
"רכשנו את האג"ח בגלל המותג רקנאטי", קרא היום בכעס אחד ממחזיקי האג"ח. זהו אחד הדברים שאנחנו לומדים במשבר הנוכחי - מותגים אינם תעודת ביטוח. אם חברות כמו בר סטרנס, AIG וליהמן ברדרס קרסו, אז אף אחד כבר לא חסין.
אחת הטעויות שעשו המשקיעים המוסדיים בתקופת הגאות נוגעת לכך שהם נטו להסתמך על מותגים, על שמות נוצצים, ועל אנשים שנהנו מתדמית מצליחה. הביטחונות, ניתוח התזרים וניתוח סיכוני האשראי, נדחקו לקרן זווית.
"הרי יהיה בסדר, אין סיכוי שהמותג הזה יפשוט רגל", הם חשבו לעצמם. עכשיו ההנחה הזו מתפוצצת להם בפרצוף. מותגים זה אולי חשוב כשקונים בגדים או תכשיטים. בכל הנוגע למתן אשראי אין להם משמעות. *