המגזר השלישי מגיע אל המשבר הנוכחי כשהוא מוכה וחבול: זה מספר שנים קיים משבר מתמשך בארגונים היהודיים המתקשים, הרבה יותר מבעבר, לגייס כספים עבור ישראל. קם דור חדש אשר "לא ידע את יוסף", דור שאינו זוכר את בלהות השואה ואינו מעריך כראוי את חשיבות הקמתה של מדינת ישראל. הנתינה לישראל כבר איננה מובנת מאליה כפי שהייתה בעבר. גם אלה הממשיכים לתת, מעדיפים לתת באמצעות קרנות משפחתיות שהקימו לעצמם. הקרנות הללו, שיש להן מנהל ופקידים, יצרו ביורוקרטיה אשר מעכבת את העברת הכספים וגם מצמצמת אותם.
השחיקה במחירו של הדולר עד התקופה האחרונה הכבידה מאוד אף היא על ההתפתחות של העמותות, זאת היות שתוכניות העבודה התבססו על שער דולר של ארבעה שקלים ויותר, והעמותות והקרנות בישראל נמצאו חסרות כ-30% מערך הכסף שהתקבל.
יחד עם זאת, אפשר לראות במשבר הכלכלי לא רק נקודת שבר, אלא גם הזדמנות לעתיד. זהו זמן לצמצם בהוצאות ולייעל את הארגון. לעשות חשיבה מחדש של הצרכים ושל סדרי העדיפויות העכשוויים. בנוסף, המשבר הכלכלי מאותת למגזר השלישי כי לא ניתן להישען עוד רק על נדבנותם של בעלי ההון מחוץ-לארץ, וכי הגיע הזמן להשתדל ולצרף גם את הקהילה העסקית בישראל למען עניי ארצה ביתר מרץ מכפי שעשתה עד היום.
זה הזמן לגייס את הדור הבא של התורמים. למצוא את האנשים שאיכפת להם, המוכנים לקשור את עצמם לפעילות לטווח הרחוק, אפילו אם בטווח המיידי לא יוכלו לספק תרומות משמעותיות.
בנוסף לכך, רצוי לעשות מאמצים לקשור תורמים לתרומות ייחודיות שאיתן יוכלו להזדהות לאורך שנים. הניסיון מוכיח כי תורמים למוזיאונים, לאוניברסיטאות ולבתי-חולים, כמו גם לקרן ירושלים, נקשרים לפרויקט וממשיכים את תרומותיהם לאורך שנים.
הקרן לירושלים, הפועלת בעיר זה יותר מ-40 שנה, הנהיגה מהיום הראשון את התרומה לפרויקטים ייחודיים: בין שביצוע פרויקט עלה 10,000 דולר, מאה אלף דולר או מיליון דולר, תמיד ידע התורם להיכן בדיוק הלך כספו, והוא יכול היה להזדהות עם מושא תרומתו, דבר אשר הביא גם לקשירתם של דור שני ושלישי של תורמים.
אנו מאמינים שאם המגזר השלישי יצעד בכיוונים אלה, נצא כולנו מהמשבר הנוכחי בכוחות מחודשים, ובזאת ניבחן.
הכותבת היא נשיאת הקרן לירושלים, חברת מנהיגות ועידת ישראל לעסקים




















