בית משפט השלום בחדרה מחק תביעה של בנק פלסטין הבינלאומי נגד ערבי-ישראלי, משום שהפורום הנאות לדון בה הוא בית משפט ברשות הפלסטינית.
"הפורום הטבעי" לדון בתביעה הוא המדינה שלה מירב הזיקות לסכסוך. בית המשפט שוקל שני סוגי שיקולים: שיקולי נוחות הנוגעים לאפשרות הגישה של הצדדים למקורות הראיות, והאפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, בהוצאות הכרוכות בכך, בקושי לאכוף את פסק הדין שיינתן וכו'; ושיקולים מהותיים הנוגעים לציפיות הסבירות של הצדדים ולעניין שיש לשיטת המשפט בתביעה.
מאחר שהעולם הפך לכפר גלובלי אחד, פחת משמעותית משקלם של שיקולי הנוחות. גם בדוקטרינת הפורום הבלתי נאות עצמה חל בשנים האחרונות פיחות נוכח הקידמה הטכנולוגית.
השופטת הדסה אסיף קבעה כי במקרה זה הזיקה היחידה של הסכסוך לישראל היא העובדה שהנתבע הוא אזרח ישראלי. אולם, מירב הזיקות המשמעותיות הן לפורום הפלסטיני: מושבו של הבנק ברמאללה; ההסכמים נכרתו שם ובשפה הערבית; יש בהם תניית שיפוט המחילה את הדין הפלסטיני; האשראי ניתן לנתבע בשטחי הרשות. "יש בעובדות אלו ללמד כי ציפיותיהם הסבירות של הצדדים היו כי העסקה, על כל הכרוך בה, לרבות ההתדיינות המשפטית, תתנהל ברשות הפלסטינית", נקבע.
כן ציינה כי לשיטת המשפט הישראלית אין כל אינטרס לדון בתביעה, לאור תחולת הדין הפלסטיני, המסמכים בערבית, העדים מן הסתם פלסטינים, "דבר שבהכרח יביא להתמשכות ההליכים ולנטל בלתי מוצדק על המערכת המשפטית בישראל". (ת"א 1967-08).