בשבועות הקרובים נשמע את הפוליטיקאים מדברים השכם והערב על כל נושא שבעולם, ולו בשביל להכניס עוד כותרת לעיתון. רגע לפני הבחירות, הם יצהירו על המהפך שהם עומדים לחולל בחינוך, בתשתיות, בתעסוקה, בפנסיה וכו' וכו'. הם ידברו, ורק הפתאים ימשיכו כנראה להאמין להם.
עם זאת, אחד התחומים שבהם יש להתנהלות השלטון המרכזי משמעות עצומה ואמיתית הוא הנדל"ן. תמריצים לעידוד השקעות, ומנגד חסמים לעצירתם, היוו תמיד משקל מכריע בהתפתחות כל שוק נדל"ן.
שלושת המועמדים המרכזיים בבחירות הקרובות - יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, יו"ר קדימה ציפי לבני ויו"ר העבודה אהוד ברק - התבקשו להתייחס ל-4 סוגיות נדל"ניות שיכולות לעצב ולשנות את המדינה. נתניהו, שאוהב לדבר על רפורמות בנדל"ן (במינהל ועוד) בחר הפעם להתחמק, בעוד לבני וברק הרימו את הכפפה.
תל אביב ומרכז הארץ הפכו בשנים לערים מסוגרות ויקרות שמיועדות אך ורק לעשירי המדינה. האם המדינה צריכה להתייחס לעובדה שזוגות צעירים הנישאים כיום אינם יכולים לקנות דירה בלי עזרה מההורים? האם המדינה צריכה להתערב בתכנון ובתמהיל הערים?
לבני: "ממשלה איננה צריכה להפקיע את סמכויות התכנון של הרשויות המקומיות, אבל היא בהחלט צריכה לתמרץ רשויות מקומיות ליישם תוכניות, שמטרתן ייעול התפקוד העירוני. יחד עם זאת, בכל העולם לזוגות צעירים יש קושי לרכוש דירות בערים מרכזיות. תפקידה של הממשלה איננו לסבסד את הקנייה בערים אלו, אלא להבטיח את הנגישות (תחבורה) ולתרום להצערת מרכזים עירוניים, באמצעות תוכניות כמו פריסה מושכלת של מוסדות לימוד, השתתפות חלקית של המדינה בהיטלי השבחה וכיוצא בזה. כמו כן, אני מאמינה כי על הממשלה לעודד פרויקטים של בנייה להשכרה וישנה חשיבות עליונה בעידוד מעבר צעירים איכותיים לפריפריה".
ברק: "צעירים בכל פינה"
ברק: "דווקא כאשר אני הולך ברחובות תל אביב אני רואה צעירים בכל פינה. אני לא חושב שמרכז הארץ מתרחק מהצעירים, אבל יחד עם זאת, יש בעיות שראוי לטפל בהן ביסודיות. המרכז הוא אבן שואבת לצעירים ויש לוודא שיש בו מגוון אפשרויות מגורים סבירות. אף כי ברור שיש מחיר למגורים במרכז תל אביב, יש מכשירי מדיניות ותכנון שיישומם יבטיח שהיצע הדירות לצעירים בעיר יעלה ושהן יוצעו במחירים סבירים. מטבע הדברים, ככל שמתרחקים אל מחוץ למרכזי הערים מגוון אפשרויות הדיור גדול יותר ובטווח מחירים רחב יותר. זה נכון לגבי כל הערים הגדולות בעולם וגם לתל אביב. ההתערבות בנושאי תכנון צריכה להיות חכמה ומתואמת היטב עם השלטון המקומי".
האם, לאור המצב, יש מקום להחזיר את מענקי המקום לפריפריה או את המשכנתאות המסובסדות?
לבני: "כן, לרבות מתן סבסוד. אולם, יש להדגיש כי הביקושים הנמוכים בפריפריה הם פועל יוצא של הנגישות התחבורתית המוגבלת והיצע התעסוקה המצומצם בה. בראש ובראשונה נדאג להגדלת היצע התעסוקה ולתכנון והקמה של מערכת הסעה יעילה. בכל הנוגע למשכנתאות ומענקים, הניסיון מלמד, כי אלו אינן הדרכים היחידות לעודד רכישה וניתן לגבש מתכונות חדשניות ויעילות יותר. בעבר נוסו בישראל (בהצלחה מלאה וחלקית) שיטות כמו "בנה דירתך ומחיר למשתכן". ממשלה בראשותי תעשה לגיבוש מתכונות חדשניות של עידוד רכישה בפריפריה ויישומן. לא ניתן לקבל מצב בו ישנם 2 עולמות במרחק גיאוגרפי קטן כל כך".
ברק: "הנגב והגליל הם האזורים המרכזיים אותם יש לחזק במסגרת תכנית לאומית. הדרך היסודית להעלות את הביקושים בפריפריה היא על ידי חיזוק הפריפריה. חיזוק הישובים מבחינה כלכלית, מערכת חינוך מצטיינת עם אופציות מגוונות להשכלה על-תיכונית ברשת מכללות, השקעות ממשלתיות בתשתיות ותכנית ממשלתית לעידוד היזמות הפרטית והעסקים הקטנים ימשכו אוכלוסיה חזקה לפריפריה וימנעו הגירה שלילית. השקעות בתחבורה, בראש ובראשונה פריסה ארצית של הרכבת, יקרבו את הנגב ואת הגליל למרכז ויגדילו את האטרקטיביות הכלכלית של הישובים. בהפניית המשאבים יש להקפיד כי בין אלה שייהנו מהטבות ממשלתיות יהיו ישובים של המגזרים השונים בחברה הישראלית, לרבות הבדווים והערבים".
מינהל מקרקעי ישראל נחשב כבר שנים לגוף מונופוליסטי ומסואב השולט על כל קרקעות המדינה ומונע שיווק יעיל של קרקעות. מהי מדיניות הקרקעות הנכונה שעל הממשלה להתוות למינהל?
לבני: "המינהל הוא גוף אנכרוניסטי שתועלתו מוגבלת.יש לשנותו מן היסוד. ממשלה בראשותי תפעל לנתק לחלוטין האזרחים מן המינהל (בשיטה דומה לשיטה בה בוצעו בעבר מבצעי היוון) ולהקים גוף או גופים חדשים, שיטפלו בשיווק ובחטיבות קרקע גדולות, שבחכירה. המצב בו בישראל אזרחים נאלצים לשכור את שירותיו של בעל מקצוע שנקרא מאכער - כדי לקדם בין הפקידים את ענייניהם הלגיטימיים במקום שהפקידות תעשה זאת - הוא בלתי נסבל".
ברק: "ישראל היא כבר כיום אחת המדינות הצפופות בעולם. קצב גידול האוכלוסיה והעובדה שכמחצית משטח הארץ הוא מדבר הופכים את משאב הקרקע לנדיר במיוחד ומחייבים את ניהולו בצורה מושכלת, על מנת שלא נמצא את עצמנו חיים ברצף עירוני ללא עתודות קרקע בעוד שנות דור.
"דווקא בשל כוחו של המינהל, הוא יכול להיות כלי אפקטיבי לביצוע מדיניות. הגם שיש מקום לייעול ושיפור עבודתו, יש להיזהר מתארים פופוליסטיים כמו "מסואב". מדיניות הקרקעות הממשלתית צריכה להתבסס על חיזוק וציפוף מוקדים עירוניים, קיימים תוך שמירה עיקשת על השטחים הפתוחים. איזור באר שבע יחוזק כמטרופולין של איזור הדרום, שלו יש פוטנציאל גדול במיוחד מבחינת גידול באוכלוסיה תוך בניית עורף כלכלי מגוון. ככלל, יש להעדיף חיזוק ישובים קיימים על פני הקמת ישובים חדשים, ויש לעודד ציפוף של הערים הקיימות, בין השאר על ידי בנייה לגובה".
לבני: "בעד דו"ח זיילר"
האחריות והטיפול בענף הנדל"ן מפוצלים כיום בין גופים ומשרדים רבים כמו משרד השיכון, התשתיות, הפנים (ועדות התכנון), התמ"ת (פיקוח על עובדים) ועוד. ועדת זיילר, שהוקמה בעקבות אסון ורסאי, כבר המליצה על ריכוז כל הנושאים והכפפתם למיניסטריון בנייה אחד, אולם עד כה דבר לא קרה.
ברק: "פחות חשוב איך המשרד נקרא, יותר חשוב מה הוא עושה. המטרה צריכה להיות תיאום בין כל ההיבטים של הבנייה והנדל"ן במשרד אחד, גם אם הם יהיו חלקים ממשרדים ממשלתיים אחרים. ממשלה בראשות העבודה תתן קדימות לרפורמה בתחום הנדל"ן תוך בחינה יסודית של המלצות המומחים השונים והתייחסות מעמיקה לדו"ח זיילר".
לבני: "אני בפירוש בעד דו"ח זיילר ומאמינה שיש ליישמו באופן מלא".