תרבות הדילים והצ'אפחות / ניר קיפניס
1. ברוכים הבאים ל "לוזון לנד", המדינה שבירתה היא פתח תקווה, שההמנון שלה הוא "כל אדם זכאי עד שהוכחה אשמתו" ושעל הדגל שלה, לצד סמל מכבי פתח תקווה, מופיע הכיתוב: "כשר אבל מסריח". שלא תהיינה אי הבנות, גם "פרשת טוברוק" תסתיים ללא ממצאים פליליים: המשטרה, אם לא תגנוז את החקירה, תעביר את החומר לפרקליטות ללא המלצה כלשהי, והאחרונה מצידה, תודיע ש"אין בחומר הראיות שהוגש לנו בכדי להגיש כתב אישום", סוף הסיפור.
קשה להאשים את הלוזונים במקוריות: זוכרים את בראון-חברון? אחד ממעשי הנבלה הגדולים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל, הפך את "גיבוריו" ל"צחים כיונה" (אם לשאול דימוי מראש הממשלה לשעבר, ואולי גם לעתיד) רק מפני שהוחלט שלא להגיש נגדם כתב אישום, והכלל לפיו בישראל של היום אין דבר כזה "מוסר", אלא רק פלילי או לא פלילי, נקבע לצמיתות.
אלא שאנו עוסקים בספורט: לציניות הטבועה באופיים של הפוליטיקאים כבר התרגלנו, אבל מתחום שאמור לרומם את הגוף והנפש ולחרוט על דיגלו את המשחק ההוגן, אפשר וצריך לצפות ליותר. יותר מתגובת משפחת לוזון לפרשה, מעניינת תגובתם של אחרים, שלכאורה הפרשה אינה נוגעת להם. למשל היו"ר בדימוס של ההתאחדות לכדורגל, גברי לוי. לוי, שאינו נחשב לקרוב לאבי לוזון, אולי אף ההיפך מכך, יצא במפתיע להגנתו, וביטל את ההאשמות במילים קשות. לכל היותר, רמז לוי, מוטב לאבי לוזון לנתק את הקשר בינו לבין מכבי פתח תקווה.
לוי יודע על מה הוא מדבר: הוא היה הראשון לבצע "פליליזציה" של ההתאחדות, לפני כמעט שש שנים. זו היתה יכולה להיות שעתו היפה של הכדורגל הישראלי: כבר אז היה ברור ש"פרשת ישראל כהן" לא תניב אישום פלילי, אבל ליו"רים של מרבית קבוצות ליגת העל, היה ברור שאי אפשר להתחבא מאחורי הטיעון הזה אל מול מה שראו עיניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה (מישהו עוד זוכר את יוסי בניון מקפץ מעבר לקווי המגרש וצועק לגיורא אנטמן, מאמן השוערים של מכבי חיפה: "הוא רוצה שיהיה פנדל, אני אומר לך, הוא רוצה שיהיה פנדל", דקה וחצי לפני אותה הכשלה משולשת של ישראל כהן על ג'ובאני רוסו?). טיוטת הצעה להקפאת משחקי הליגה כבר הוכנה על ידי היועץ המשפטי של ההתאחדות משה אביבי, אבל יעקב שחר, הנהנה העיקרי מהפרשה, שחשש שהקפאת הליגה עלולה למנוע מקבוצתו להשתתף בליגת האלופות בעונה הבאה, החל בקמפיין שהביא לביטול ההסכמה בין ראשי הקבוצות. ההתאחדות, בהנהגת גברי לוי, איבדה את יכולתה להיות גוף שנוקט עמדה מוסרית-עקרונית, ולא ממתין לסיומו של הליך משפטי (למען הגילוי הנאות, אני אוהד של הפועל חיפה, כך שהפרשה ההיא חרתה לי במיוחד).
לחבר השני שעמד לצד לוזון השבוע, קוראים שטרן חלובה. מועדון הפאר שמנהל חלובה נקרא צפרירים חולון, ומי שרוצה ללמוד על קרבתו של מועדון הפאר למוסדות ההתאחדות, מוטב שיחזור לסוף שנות התשעים, כאשר האימפריה מכיכר קוגל, זכתה למעמד יוצא דופן בקהילת הכדורגל הבינלאומית והיתה למועדון הראשון בהיסטוריה של המשחק שקיבל מההתאחדות (בראשות לוי) מענק ירידה נדיב ומיוחד. את צפרירים חולון, אגב, אימן באותה תקופה אחד בשם גיא לוי, לגמרי במקרה הבן של גברי לוי. פלילי? חס וחלילה! לפי התקנון? בוודאי!, אבל נסו לקרוא עוד פעם את המשפטים האחרונים בלי לסתום את האף באמצע הקריאה. אם הצלחתם, אתם רשאים לפנטז על קריירה בהנהלת ההתאחדות לכדורגל.
זו הסיבה שהאדונים לוי את חלובה היו לראשונים להתייצב לימינו של אבי לוזון המותקף. המסר שלהם היה ברור: יש חשד לפלילים? לכו לבית המשפט. אין חשד לפלילים? תעזבו אותנו מהשטויות ותנו לנו לנהל את הכדורגל הישראלי כפי שהתרגלנו לנהל אותו: עם צ'אפחות על הכתף, הבטחות, דילים, הצבעות שתוצאותיהן ידועות מראש, וכל שאר הדברים שאליהם התרגלנו אצל האנשים שמנהלים את ההתאחדות לכדורגל בישראל.
2. בערבו של יום קרבות מתיש, התייצב עמוס לוזון באולפן "מועדון ספורט", והציג לעמיחי שפיגלר ויונתן כהן את המסמך שלכאורה מפליל אותו בפרשת טוברוק. לוזון טען שהמסמך מזויף, שמישהו אחר כתב אותו ושחתימתו הודבקה עליו. מדובר בממצא מדהים וחד משמעי: אם לוזון אינו "האיש הרע" בסיפור הזה, הרי שמי שלכאורה מנסים להפליל אותו בפרשת שחיתות, הם זייפנים פליליים שאינם בוחלים באמצעים בכדי לפגוע בו. נוכח ממצא כה חד-משמעי, הייתי מצפה שהמשטרה תגיב במהירות: אם מדובר בזיוף, הרי שעניינו של הציבור הוא מי מנסה לפגוע במשפחת לוזון עד כדי כך שיסייד ראיות לכאורה. על האפשרות האחרת, עדיף לא לדבר.
אין סיפור, אבל העיקר שיש כותרת / משה גורלי
תשלובת ההשחרה, או שמא ההלבנה, הלבנת הפנים, מבית מדרשם המשותף של המשטרה והתקשורת הכתה שוב. והפעם את האחים לוזון. הלוזונים ממילא ידועים כקומבינטורים, אז מה הבעיה לבעוט אותם הלאה למגרש המושחתים הפליליים. אין כמו "חקירה סמויה" ו"איסורי פרסום" כדי לבצע את המלאכה. התקשורת עושה כותרת, המשטרה מקבלת אותה והלוזונים אכלו אותה. שכל ישר, שיקול דעת, פרופורציות, ניתוח מפוכח של עובדות אין בסיפור הזה. את הקלות, הנסבלת למרבה הצער הזו, אנחנו כבר מכירים היטב בדמות אינספור פרשות שאפילו קלישאת ההר הוליד עכבר גדולה עליהן. השופט בדימוס עודד אליגון שזיכה בזמנו את אביגדור קהלני כתב על האוויר שיצא מהבלון בנפיחה יגעה. אז מה זה חשוב אם אין בסיפור ההוא, או הנוכחי, שום דבר. העיקר שהריח נשאר. והעיקר אצלנו זה הריח.
להבדיל מפרשות בעמודי החדשות, פרשת הלוזונים היא פשוטה יותר והניתוח נשען על מה שכבר ידוע. על עובדות שהיו צריכות מלכתחילה להעיף את הסיפור הזה לשוליים או לפח, בטח לא לנפח אותו לחקירת שחיתות סמויה שמתנהלת חודשים ארוכים. נכון, כשהמשטרה מקבלת תלונה עליה לחקור. אבל הניסיון שנצבר בשדה הפוליטי, בעיקר בחקירות אולמרט, סיפק כלי יעיל לטיפול מושכל - בדיקה שלפני חקירה. בדיקה ראשונית שתפקידה לקבוע אם יש מקום לגייס את הארטילריה החקירתית במלוא עוצמתה.
בדיקה כזו, שהיתה לוקחת במקרה הטוב שבוע, היתה מעלה את העובדות הבאות: 1. יכולת ההשפעה של הטוברוקאים על בחירת אבי לוזון ליו"ר ההתאחדות היא אפסית; 2. התמורה שקיבלה מכבי פ"ת היא קרובה לאפסית; 3. העברת טוברוק ממחוז השומרון לבית הגאוגרפי הטבעי האמיתי היא מהלך מתבקש והגיוני. די באלה כדי להרוג את הסיפור (וכמה חבל, את הכותרת). אבל ליחב"ל אין כנראה עבודה או סדרי עדיפויות ומחליטים לצלול לפרשה. ואז חוקרים את פקיד ההתאחדות פיני קינן ומגלים שלאבי לוזון לא היתה שום נגיעה להשבת הטוברוקאים הביתה. גם את ההזדמנות הזו לסגור את התיק החמיצו. כנראה בגלל הפתק המיוחס לעמוס לוזון.
אם אבי לוזון מחוץ לסיפור, לפתק אין שום משמעות מלבד פולקלור. עמוס הוא איש פרטי ועבירת השוחד לא יכולה להתקיים בעניינו. לכל היותר הוא יכול להיחקר כמתווך או מסייע לשוחד. אבל, אם אבי לוזון נקי מקבלת שוחד, אז עמוס ניסה ונכשל?
סיפור דומה היה בפרשת האי היווני. אריק שרון נוקה מהחשד לקבלת שוחד, ונותר על כנו המאמץ להרשיע את דודי אפל בניסיון למתן שוחד. קונסטרוקציה אפשרית, אבל מעוררת חוסר נחת. גם בעצם טיהור הקודקוד וההתמקדות בדמות השולית יותר, וגם בעצם התהייה למידת השלומיאליות של אפל (או עמוס במקרה שלנו) - הם כל כך התאמצו לשחד ולא הצליחו?
בכל מקרה, הדמיון עובד לטובת הסיפור שלנו. נניח שאבי לוזון הבטיח לטוברוקאים לחזור למחוז השרון ונניח שפעל להגשמת ההבטחה. גם אז הכל בסדר. הדבר אינו שונה מהבטחת בחירות לגיטימית של כל פוליטיקאי. למשל, מועמד שבא לכפר ערבי ומבטיח לבנות שם בית ספר. הבטחות כאלה ניתנות, במיוחד בימים אלה, עשרים פעם ביום. חשוב להבין, כשקבוצה נרשמת לליגה ג' ואין מקום במחוז שלה, מעבירים אותה לשחק במחוז מרוחק יותר. זה רע לקבוצה הגולה ורע גם לליגה שקולטת אותה, שהקבוצות בשומרון צריכות להרחיק עד לנתניה למשחקי חוץ. האינטרס של כולם הוא שנתניה תשחק בבית הטבעי שלה. אבי לוזון לא משתמש לרעה בכוחו, ולא מחלק משאב ציבורי שלא כדין. גם אם ניקח את התסריט החמור ביותר: אבי הבטיח, עמוס קיבל את השוער וטוברוק חזרה הביתה - קשה ליפול מהכיסא.
בוודאי שאין סיפור כאשר אבי לא הבטיח; כאשר עמוס, מכל שלל הכישרונות של טוברוק מקבל שוער זניח (שהפלזמה שתרם שווה כנראה יותר מערכו); כאשר התוצאה הסופית - החזרת טוברוק הביתה - היא הגיונית ומתבקשת. בוודאי שלא יהיה סיפור אם אחרי תשעת חודשי החקירה הסמויה לא חקרו את הלוזונים עצמם. עכשיו כבר מאוחר לחקור אותם.
התוצאה היא שבסוף נשארנו עם ביצה שלא נולדה אבל נמרחה היטב על פרצופם של הלוזונים. נשארנו עם תהייה ואכזבה לגבי שיקול הדעת ורדיפת הכותרות של המשטרה והתקשורת. והכי גרוע - בפעם הבאה, כשתתפוצץ פרשה אמיתית, כבר לא נאמין. במקום בחשודים האמיתיים נחשוד במשטרה ובתקשורת.
נדמה שסיפור הלוזונים מקדם אותנו אל הסכנה הזו, שלטעמי היא גדולה וחמורה יותר מכל מה שיש בסיפור הנוכחי.
* הכותב הוא מנהל המחלקה לתקשורת משפטית בארד תקשורת
הירשם לניוזלטר והתראות ספורט