תשלובת ההשחרה, או שמא ההלבנה, הלבנת הפנים, מבית מדרשם המשותף של המשטרה והתקשורת הכתה שוב. והפעם את האחים לוזון. הלוזונים ממילא ידועים כקומבינטורים, אז מה הבעיה לבעוט אותם הלאה למגרש המושחתים הפליליים. אין כמו "חקירה סמויה" ו"איסורי פרסום" כדי לבצע את המלאכה. התקשורת עושה כותרת, המשטרה מקבלת אותה והלוזונים אכלו אותה. שכל ישר, שיקול דעת, פרופורציות, ניתוח מפוכח של עובדות אין בסיפור הזה. את הקלות, הנסבלת למרבה הצער הזו, אנחנו כבר מכירים היטב בדמות אינספור פרשות שאפילו קלישאת ההר הוליד עכבר גדולה עליהן. השופט בדימוס עודד אליגון שזיכה בזמנו את אביגדור קהלני כתב על האוויר שיצא מהבלון בנפיחה יגעה. אז מה זה חשוב אם אין בסיפור ההוא, או הנוכחי, שום דבר. העיקר שהריח נשאר. והעיקר אצלנו זה הריח.
להבדיל מפרשות בעמודי החדשות, פרשת הלוזונים היא פשוטה יותר והניתוח נשען על מה שכבר ידוע. על עובדות שהיו צריכות מלכתחילה להעיף את הסיפור הזה לשוליים או לפח, בטח לא לנפח אותו לחקירת שחיתות סמויה שמתנהלת חודשים ארוכים. נכון, כשהמשטרה מקבלת תלונה עליה לחקור. אבל הניסיון שנצבר בשדה הפוליטי, בעיקר בחקירות אולמרט, סיפק כלי יעיל לטיפול מושכל - בדיקה שלפני חקירה. בדיקה ראשונית שתפקידה לקבוע אם יש מקום לגייס את הארטילריה החקירתית במלוא עוצמתה.
בדיקה כזו, שהיתה לוקחת במקרה הטוב שבוע, היתה מעלה את העובדות הבאות: 1. יכולת ההשפעה של הטוברוקאים על בחירת אבי לוזון ליו"ר ההתאחדות היא אפסית; 2. התמורה שקיבלה מכבי פ"ת היא קרובה לאפסית; 3. העברת טוברוק ממחוז השומרון לבית הגאוגרפי הטבעי האמיתי היא מהלך מתבקש והגיוני. די באלה כדי להרוג את הסיפור (וכמה חבל, את הכותרת). אבל ליחב"ל אין כנראה עבודה או סדרי עדיפויות ומחליטים לצלול לפרשה. ואז חוקרים את פקיד ההתאחדות פיני קינן ומגלים שלאבי לוזון לא היתה שום נגיעה להשבת הטוברוקאים הביתה. גם את ההזדמנות הזו לסגור את התיק החמיצו. כנראה בגלל הפתק המיוחס לעמוס לוזון.
אם אבי לוזון מחוץ לסיפור, לפתק אין שום משמעות מלבד פולקלור. עמוס הוא איש פרטי ועבירת השוחד לא יכולה להתקיים בעניינו. לכל היותר הוא יכול להיחקר כמתווך או מסייע לשוחד. אבל, אם אבי לוזון נקי מקבלת שוחד, אז עמוס ניסה ונכשל?
סיפור דומה היה בפרשת האי היווני. אריק שרון נוקה מהחשד לקבלת שוחד, ונותר על כנו המאמץ להרשיע את דודי אפל בניסיון למתן שוחד. קונסטרוקציה אפשרית, אבל מעוררת חוסר נחת. גם בעצם טיהור הקודקוד וההתמקדות בדמות השולית יותר, וגם בעצם התהייה למידת השלומיאליות של אפל (או עמוס במקרה שלנו) - הם כל כך התאמצו לשחד ולא הצליחו?
בכל מקרה, הדמיון עובד לטובת הסיפור שלנו. נניח שאבי לוזון הבטיח לטוברוקאים לחזור למחוז השרון ונניח שפעל להגשמת ההבטחה. גם אז הכל בסדר. הדבר אינו שונה מהבטחת בחירות לגיטימית של כל פוליטיקאי. למשל, מועמד שבא לכפר ערבי ומבטיח לבנות שם בית ספר. הבטחות כאלה ניתנות, במיוחד בימים אלה, עשרים פעם ביום. חשוב להבין, כשקבוצה נרשמת לליגה ג' ואין מקום במחוז שלה, מעבירים אותה לשחק במחוז מרוחק יותר. זה רע לקבוצה הגולה ורע גם לליגה שקולטת אותה, שהקבוצות בשומרון צריכות להרחיק עד לנתניה למשחקי חוץ. האינטרס של כולם הוא שנתניה תשחק בבית הטבעי שלה. אבי לוזון לא משתמש לרעה בכוחו, ולא מחלק משאב ציבורי שלא כדין. גם אם ניקח את התסריט החמור ביותר: אבי הבטיח, עמוס קיבל את השוער וטוברוק חזרה הביתה - קשה ליפול מהכיסא.
בוודאי שאין סיפור כאשר אבי לא הבטיח; כאשר עמוס, מכל שלל הכישרונות של טוברוק מקבל שוער זניח (שהפלזמה שתרם שווה כנראה יותר מערכו); כאשר התוצאה הסופית - החזרת טוברוק הביתה - היא הגיונית ומתבקשת. בוודאי שלא יהיה סיפור אם אחרי תשעת חודשי החקירה הסמויה לא חקרו את הלוזונים עצמם. עכשיו כבר מאוחר לחקור אותם.
התוצאה היא שבסוף נשארנו עם ביצה שלא נולדה אבל נמרחה היטב על פרצופם של הלוזונים. נשארנו עם תהייה ואכזבה לגבי שיקול הדעת ורדיפת הכותרות של המשטרה והתקשורת. והכי גרוע - בפעם הבאה, כשתתפוצץ פרשה אמיתית, כבר לא נאמין. במקום בחשודים האמיתיים נחשוד במשטרה ובתקשורת.
נדמה שסיפור הלוזונים מקדם אותנו אל הסכנה הזו, שלטעמי היא גדולה וחמורה יותר מכל מה שיש בסיפור הנוכחי.
* הכותב הוא מנהל המחלקה לתקשורת משפטית בארד תקשורת