זיהום הסביבה בחסות הפיסבהגרלת צ'אנס של מפעל הפיס אפשר מזה מספר שבועות לזכות בהאמר אימתני. בפרסומת המכריזה על הפרס המוזר הזה, שועט לו רכב השטח האימתני בדרכים העירוניות והבין עירוניות של ישראל.
כשנתקלתי בפרסומת בפעם הראשונה, הייתי צריכה לצבוט את עצמי כדי להאמין שמוסד המנופף בדגל התרומה לחברה ולסביבה, החליט לחלק פרס בדמות רכב שטח זולל אנרגיה, מזהם, מחריב טבע ושנחשב לאויב הגדול של שמורות הטבע וחופי הים של ישראל.
האם אנשי מפעל הפיס לא יודעים מה היקף צריכת הדלק של רכבי השטח ושל דגמי "האמר" בראשם? האם לא שמעו על זיהום האוויר, שמייצר ההאמר? האם הם לא מודעים לאופן שבו נוהגים הבעלים של כלי רכב מהסוג הזה ועל נטייתם לנסוע בפראות על חוף הים, ובשטחי טבע פתוחים, תוך שהם הורסים בתי גידול של צבי ים ובעלי חיים אחרים?
באתר האינטרנט של מפעל הפיס מסופר על מאות אלפי המבנים והפרוייקטים שהקים במשך שנות קיומו - כולם למען הקהילה בתחומים בריאות, חינוך, רווחה, ספורט, תרבות, אמנות ואיכות הסביבה. אפשר להסיק מכך שתדמית המוסד התורם חשובה לו.
אודה ולא אבוש - בעבר קיבלתי מלגה של מפעל הפיס במסגרת פרס ספיר למחקר ברשויות המוניציפאליות, אשר סייעה לי בלימודי האקדמיים. הסכמתי לקבל את המלגה, למרות שידעתי שמקור הכסף בפעילות הימורים שאיני רוצה לעודד, מכיוון שידעתי שהפעולות שמממן מפעל הפיס בכספי הימורים אלה, הן פעולות המסייעות ומועילות לסביבה ולחברה.
נכון שהמרכזים החברתיים שהוא מקים, המלגות שהוא מחלק והמהלכים החברתיים שהוא מוביל מועילים מאוד לתדמיתו הנוגדת את העיסוק שלו כמרכז הימורים, אבל בשורה התחתונה הדבר מסייע לחברה הישראלית כולה. אני תוהה מה קרה למפעל הפיס שנפל כך בפח, ומי טמן לו את הפח התדמיתי הזה.
זו אינה הפעם הראשונה
זו הפעם הראשונה שמפעל הפיס מוכר לנו תדמית מזלזלת בסביבה. קודם היה זה הפודל הלבן, לאקי, ששטף בצינור את 160 המכוניות שהוגרלו בקרב המינויים, תוך שהוא מתעלם לחלוטין מבעיות המים של ישראל.
בפרסומת ההיא הבלגתי. הפעם, זה עובר את גבול הטעם הטוב.
יתכבדו נא להבא מנהלי מפעל הפיס ויחשבו פעמיים בטרם הם בוחרים פרס. אם היו מגרילים מכונית היברידית במקום רכב שטח - היינו נחשפים כולנו לתועלת הכלכלית (חסכון עצום בדלק), הסביבתית (פחות זהום) והחברתית (מכונית משפחתית, שאינה מנקרת עיניים) שבחלופה זו ויתכן שהיינו מהמרים על הצ'אנס אפילו יותר.
ראוי כי מוסד ציבורי המשקיעכסף כה רב בפרסום ובבניית תדמית חיובית, יפעיל שיקול דעת בבחירת הפרסים שהוא מחלק לציבור.
אופירה אילון הינה חוקרת בכירה במוסד שמואל נאמן בטכניון www.neaman.org.il ומרצה בכירה בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה
