גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

חברת מרשל איזוטופ, שבבעלות רפאל רידניק ושרון רודד, מייצרת מים המועשרים בחמצן 18 לשימוש בתעשיית ההדמיה הרפואית. בשנת 2000 היא נטלה מהבנק הלוואה בסך מיליון שקל לכיסוי חריגה באשראי של החברה-הבת.

בנוסף להסכם ההלוואה שפירט את הריבית, חתמה החברה גם על כתב התחייבות בו נאמר, בין היתר, שאם בחמש השנים הקרובות לא יתחלפו בעלי השליטה בחברה, היא תשלם לבנק 250 אלף דולר. החברה אף התחייבה שאם תונפק בבורסה, יוכל הבנק לרכוש מניות בהנחה של 17.5%. בסופו של דבר, איזוטופ פרעה את ההלוואה במלואה, וכיום החוב שלה ושל החברה-הבת לבנק הוא שולי (כ-24 אלף שקל).

באמצעות עו"ד עופר ארגוב ביקש הבנק להצהיר שכתב ההתחייבות תקף, לאחר שאיזוטופ (שיוצגה ע"י עו"ד יהודה ברמי) ניסתה להתנער ממנו, בין היתר בטענה שרק רידניק חתם עליה ושאין עליה חותמת של החברה.

השופט יונה אטדגי דחה את טענות איזוטופ שההתחייבות נחתמה מתוך עושק וכפייה. כן קבע שהוכח שגם שרון רודד נתן את הסכמתו להתחייבות. "אם כל בעלי מניותיה וכל מנהליה של חברה פרטית מסוימת הסכימו להתחייבות, ודאי שהיא מחייבת אותה חברה", קבע.

התחייבות בלתי חוקית

השופט הגדיר את עדותו של רודד "מקוממת", משום שעולה ממנה שהוא הטעה את הבנק, הציג בפניו מצג שאיזוטופ תפעל בהתאם להתחייבות אך נמנע במכוון מהוספת חותמת החברה. זאת, כדי שיוכל לטעון אחר כך שהיא אינה תקפה בשל היעדר החותמת.

ואולם, אטדגי פסק שההתחייבות אינה חוקית, משום שהסכום שבה נחשב ל"ריבית" לפי החוק ("כל תמורה הניתנת בקשר עם מילווה ויש בה משום תוספת לקרן, לרבות דמי עמילות ודמי ניכיון המשתלמים כאמור, בין שנקראים בשם ריבית ובין שנקראים בשם אחר") שהבנק אינו רשאי לדרוש.

זאת, משום שגם מנכ"ל הבנק דאז, יהושע איכילוב, אישר שהבנק אינו רשאי לגבות ריבית מעבר לשיעור הריבית שפירסם ביחס להלוואות בלתי צמודות. "גם אם אין הוראה מפורשת בחוק, האוסרת על בנק שפרסם שיעורי ריבית מקסימליים לגבות ריבית בשיעור גבוה יותר, כאשר מדובר במילווים לא צמודים, הרי שמסקנה זו מחויבת המציאות מעצם ראיית הבנק כגוף ציבורי, הכפוף לחובות מתחום המשפט הציבורי", קבע השופט.

סיבה נוספת לאי-חוקיות ההתחייבות היתה "שהיא אינה מגובה בנוהל כתוב, שקוף, מבוקר ומפוקח, כפי שמתחייב ממעמדו המעין ציבורי של בנק בישראל". (ה"פ 200789/04).