קבלו תסריט דמיוני: יום ראשון, 28 במארס, 2010. בחדר הישיבות טופז שנמצא בקומה 11 בבניין הנהלת בנק לאומי, מתקיימת מסיבת העיתונאים לרגל הצגת הדו"ח השנתי. ההמולה והרעש נפסקים באחת כשלחדר נכנסים יו"ר הבנק, איתן רף, והמנכ"ל, גליה מאור, כשהיא מלווה, כדרכה באירועים אלו, במשנה הבכיר וממלא מקומה, זאב נהרי.
"2009 הייתה שנה לא קלה למשק הישראלי, אבל כמו תמיד בנק לאומי הצליח לעמוד במשימותיו ולהגיע להישגים", פותחת מאור. "לפני שנפנה לדו"ח אני רוצה למסור הודעה אישית. באוגוסט הקרוב אסיים 15 שנים כמנכ"ל הבנק, והחלטתי לנצל את הבמה ולהודיע כי במועד זה אפרוש מתפקידי. ועכשיו ניגש לדו"ח".
שבוע לאחר אותה מסיבת עיתונאים, יודיע הבנק כי הדירקטוריון שלו התכנס ובחר את ראש החטיבה העסקית, רקפת רוסק עמינח (נהגה בחולם חסר, לא כמו רשת המזרנים הידועה), בת 44, כמנכ"ל הראשית של לאומי, במקומה של מאור בת ה-67. תסריט דמיוני או ריאלי? ימים יגידו.
ההצנחה
תפקיד ראש החטיבה העסקית הוא אחד מתפקידי הליבה בכל בנק. החטיבה אחראית על הלקוחות הכבדים ביותר ומטפלת בסיכוני האשראי הרבים ביותר. מנהל החטיבה הוא בדרך כלל בנקאי בכיר ובעל ניסיון רב. לכן הופתעו רבים כאשר לפני חמש שנים, בשלהי 2003, הודיעה מאור כי לתפקיד ראש החטיבה העסקית בלאומי תמונה רוסק עמינח, אז בת 38 ומנכ"ל משרד רו"ח סומך חייקין. רוסק עמינח הוכפפה לד"ר אהוד שפירא, משנה בכיר למנכ"ל וחבר הנהלה בכיר לבנקאות עסקית ובינלאומית, אז מספר 2 בבנק.
הרקע הבנקאי של רוסק עמינח היה מוגבל. בתחילת העשור הקודם היא הייתה העוזרת האישית של מאור, אז המשנה למנכ"ל הבנק, ולאחר שסיימה את התפקיד חזרה למשרד רואה החשבון סומך חייקין, שם נחשבה לבת טיפוחיו של השותף המנהל, גד סומך. בגיל 29 היא הפכה לשותפה, וכעבור חמש שנים בלבד מונתה למנכ"ל המשרד.
"שאפתנית וממוקדת במטרה", אמרו עליה אז. החוכמה המקובלת במערכת הבנקאית גרסה כי שפירא אמור לחנוך את רוסק עמינח ולהכין אותה לתפקידים בכירים יותר. אחרים אמרו בקול רם כי מאור מכינה לעצמה את היורשת שלה.
שפירא עצמו הסביר בראיון שנתן בעבר ל"גלובס" כי רקפת הייתה בחירה שלו, ולא הצנחה של מאור. "המלצתי לגליה להביא מישהו מבחוץ כי אפילו ארגון כמו לאומי לא יכול תמיד להסתמך רק על אנשים מבפנים. ראיינתי את המועמדים, אחת מהם הייתה רקפת, והיא הייתה הבחירה שלי".
בכיר אחר בבנק מציג תמונה קצת שונה. "רקפת רצתה לעבור למערכת הבנקאית, ראיית חשבון מעולם לא עניינה אותה אלא ככלי לתפקיד ניהולי. אומרים שהייתה לה הצעה מבנק הפועלים אבל גליה התעקשה שרקפת תבוא ללאומי. בהתחלה דובר שהיא תעבוד אצל נהרי, אבל רקפת רצתה מאוד לעסוק באשראי, וזה מה שקרה".
כך או כך, בכירים בבנק אכן הרימו גבה עם מינויה, אבל לאומי הוא ארגון ממושמע, ועם מאור אף אחד לא מתווכח. למרות היותה יוצאת דופן בהנהלת לאומי - שגילה הממוצע עומד על 62 - רוסק עמינח דווקא נקלטה היטב. הילדה המחוננת מרמת אביב שלמדה בחוגי ההעשרה של אריקה לנדאו, וסיימה את התואר בראיית חשבון בהצטיינות יתרה, התבגרה והייתה לחברת ההנהלה הצעירה ביותר במערכת הבנקאית.
שנתיים וחצי נותרה רוסק עמינח בצילו של שפירא, כשעל חוסר הניסיון היא פיצתה בעבודה מסביב לשעון. היא למדה את החומר ובנתה את עצמה לתפקיד. "אהוד חנך אותה והיא למדה את התפקיד מלמטה למעלה ועבדה קשה מאוד, בלי יום ובלי לילה", מתאר צופה מהצד. "בסופו של דבר זה לא שהיא באה מתחום התיאטרון, היא רואת חשבון, ואלה אותם לקוחות שהכירה ממשרד סומך".
קפיצת המדרגה הגיעה במארס 2006. שפירא, שנואש מלחכות לפרישתה של מאור, הודיע על עזיבתו, ובבנק נערך רה-ארגון, שמהר מאוד התברר כי רוסק עמינח היא המרוויחה הגדולה ממנו. סמכויותיה הורחבו, היא קיבלה לאחריותה את יחידות המטה של החטיבה לבנקאות עסקית ובינלאומית, מערך בנייה ונדל"ן הוכפף לה, ובמקביל היא מונתה גם כמנהלת סיכוני אשראי של הבנק.
24 שעות אחרי עזיבתו של שפירא, רוסק עמינח כבר החלה לקדם את השינוי הארגוני שהפך ל"בייבי" שלה - הנס"א, אגף ניהול סיכוני אשראי. הרציונל מאחורי נס"א הוא להפריד את מכירת האשראי מתהליכי אישור האשראי ובדיקת הסיכונים. כלומר, יצירת מחיצה בין הגורם שעובד באופן שוטף מול הלקוח בפעילות העסקית היומיומית, קרי מנהל תיק הלקוח, לבין הגורם שממליץ אם לתת ללקוח אשראי.
נס"א מנתח ומעריך את הסיכון בכל בקשות האשראי של הלקוחות העסקיים, ומשמש ככלי למיון ומתן חוות דעת מקדמית לוועדות האשראי. ההפרדה מאפשרת בחינה בלתי תלויה של בקשות האשראי, מתוך תפיסה שהפרדת ניתוח ותיקוף סיכון האשראי מהפעילות העסקית היומיומית, מביאה לשיפור איכות תיק האשראי לאורך זמן. "זה לא עוד שינוי, זו מהפכה", אמרה אז רוסק עמינח.
פרפקציוניסטית, ונוקשה
חמש שנים מאוחר יותר, כיום כבר אין חולק על הצלחתה של רוסק עמינח, שהפכה להיות חברת הנהלה דומיננטית. "לרקפת יש השפעה רבה על התנהלות הבנק והאסטרטגיה שלו, ולא רק על תחום האשראי שעליו היא אחראית", אומר בכיר בבנק. היא כבר לא רק בת הטיפוחים של מאור אלא מנהלת כריזמטית בזכות עצמה, ואחת הדמויות החשובות במשק.
בחטיבה העסקית, רוסק עמינח לא עושה חיים קלים לאף אחד. היא קולטת מהר, חרוצה, רהוטה, מוכשרת ביותר וחריפה. מצד שני, האינטליגנציה הרגשית שלה לא מוזכרת כאחד מיתרונותיה. "רקפת לא רואה אף אחד ממטר", אומר קולגה. כמנהלת היא פרפקציוניסטית, משימתית, נוקשה ודורשת. ולמרות זאת, יש מי שמציינים לחיוב את העובדה כי יצרה בחטיבה תרבות חיובית של עימותים, בה מותר להציע דעה נגדית והחשיבה אינה מונוליטית.
רוסק עמינח מאוד לא אוהבת את החיכוך עם התקשורת. היא מסרבת להתראיין וממעיטה בשיחות רקע עם עיתונאים. "לא נראה לי מועיל להיות בעיתון", היא נוהגת להגיד כשהיא מסרבת לבקשה נוספת להתראיין. זה לא אומר שהיא אינה מוזכרת בעיתונים, אם כי לעיתים קרובות היא מופיעה בהם דווקא על תקן סלבריטי כלכלי, בטורי הרכילות. מבדיקה של יפעת מחקרי מדיה עולה כי בשנת 2008 הופיעה רוסק עמינח 34 פעמים במוספים הכלכליים של העיתונים היומיים, מתוכם 20 פעמים בטורי הרכילות.
חולשתה ומקור כוחה של רוסק עמינח הם קרבתה המופגנת וארוכת השנים למאור. זה לא פגע בה, להיפך. הגוורדיה הותיקה בבנק - שכוללת מנהלים כמו נהרי או ראש משאבי אנוש דוד בר לב - מורכבת מאנשיה של מאור שסרים למרותה. כך שהחסות של מאור בוודאי אינה מזיקה לרוסק עמינח בכל הנוגע לפוליטיקה הפנימית של הבנק. מצד שני, אין לה בסיס כוח עצמאי משלה. לא מקורבים ולא נאמנים, והיא שואבת את כל כוחה מעוצמתה של מאור.
המנכ"לית הבאה?
עד שהגיעה רוסק עמינח ללאומי המוסכמה המקובלת גרסה כי יונה פוגל, ראש החטיבה הבנקאית, ומי שכיהן קודם לכן כראש מערך שיווק ופיתוח אסטרטגי, הוא היורש הטבעי של מאור. פוגל היה לאורך שנים האיש של מנכ"לית הבנק, המוציא והמביא שלה והמקורב אליה ביותר. הוא נחשב למבריק וכישרוני, מעולם לא הסתיר את שאיפותיו, וטווה לעצמו מסלול שאמור היה להסתיים על כיסא המנכ"ל.
הגעתה של רוסק עמינח יצרה ביניהם, באופן טבעי, מתיחות. אם כי בכיר בבנק רואה את הדברים מעט אחרת. "אין ולא היו שני מועמדים", הוא אומר. "שניהם אנשים שונים מאוד. אם פוגל מתאים לתפקיד מסוים, רקפת בהכרח לא, וההיפך. הם פשוט לא באותה משבצת".
אך המאבק בין השניים, שסוקר בססגוניות תחת הכותרת של "מלחמת ירושה", רחש מתחת לפני השטח ועבר מהר מאוד לפסים אישיים. קידומה של רוסק עמינח בקיץ 2006 וקרבתה המופגנת למאור חידדו מאוד את המסר. פוגל הבין, וכעבור שנה עזב את הבנק לתפקיד מנכ"ל פז. במקביל עזבו את הבנק שורה של חברי הנהלה בגילאי הביניים.
זה לא היה מובן מאליו אבל הוואקום בצמרת הבנק שנוצר לאחר העזיבות, יחד עם תמיכתה של מאור, הביאו לכך שהיום נחשבת רוסק עמינח - כמו בעל התפקיד המקביל לה בבנק הפועלים, ציון קינן - למועמדת הפנימית המובילה לתפקיד המנכ"ל. כמובן, רק לאחר שמאור, בת ה-66 כיום ומנכ"לית הבנק ב-14 השנים האחרונות, תפרוש, או בתסריט סביר יותר - תעבור לתפקיד יו"ר הבנק.
"מי אמר בכלל שהיא תפרוש בגיל 67?", שואל מקורב לבנק. "אם שופטים פורשים בגיל 70, היא לא יכולה להישאר בתפקיד עוד 3 שנים?". יכול להיות שזה אכן יקרה ומאור תישאר מנכ"לית עד 2013, אבל הסיכוי לכך נמוך. נראה ש-15 שנים בתפקיד, יותר מהמנכ"ל המיתולוגי ארנסט יפת, הם די והותר וכי מאור תסיים את תפקידה בשנה הבאה.
ומי יחליף אותה אז? המועמד המתאים ביותר מתוך הבנק הוא ללא ספק מספר 2 שלה, זאב נהרי, מבכירי הבנקאים בישראל. אבל נהרי הוא כבר בן 65, והסיכוי שיתמנה מנכ"ל הצעיר ממאור בשנה בלבד אינו גבוה. בטח כשבדור הצעיר של הנהלת לאומי מחכים כיום שלושה מנהלים עם פוטנציאל מנכ"לות. רוסק עמינח, פרופ' דני צידון, ראש חטיבת שוקי הון, וקובי הבר, לשעבר ראש אגף תקציבים באוצר, ומשבוע שעבר ראש החטיבה לכספים.
שלושתם מוכשרים, שלושתם צעירים ומבטיחים אך לפחות בשנתיים הקרובות רוסק עמינח היא הבכירה מביניהם. הבר (40), שצעיר אפילו מרוסק עמינח, רק הגיע לבנק ועתידו עוד לפניו. אולי הוא יהיה מועמד בסיבוב הבא. צידון (53) מוערך מאוד, ודחה בעבר הצעה להיות המפקח על הבנקים, אך הוא נתפס כחסר ניסיון בנקאי בתחומי הליבה וכאיש אקדמיה.
מועמד נוסף הוא ברוך לדרמן (56) ראש החטיבה הבנקאית. לדרמן, בנקאי בכל רמ"ח אבריו, עשה את כל התפקידים הנדרשים: ראש החטיבה המסחרית, מנכ"ל לאומי בריטניה ומזה שנה הוא בחטיבה הבנקאית. בכל התמודדות על תפקיד המנכ"ל יהיה לדרמן ברשימה הקצרה, אבל האם יש לו סיכוי מול רוסק עמינח? "בהנחה שזהות המנכ"ל החדש תושפע מרצונה של גליה מאור", מסכם בנקאי בכיר בלשון המעטה "אין כרגע בלאומי מועמד פנימי אחר למנכ"ל מלבד רקפת".
עם זאת, תהיה זו טעות להניח שתפקיד המנכ"ל הבא כבר מונח בכיסה של רוסק עמינח. הפתעות קורות - למשל הגעתו משום מקום של מועמד חיצוני -במיוחד בבנק שנשלט על ידי המדינה. בהקשר הזה, עולים במערכת שני שמות: המפקח על הבנקים רוני חזקיהו והחשכ"ל שוקי אורן. שניהם בנקאים ותיקים ומנוסים עם אינטגריטי. גם תסריט בו יונה פוגל חוזר לבנק אינו מופרך. ויש עוד עניין קטן: לפני שרוסק עמינח תעלה כמועמדת למנכ"ל, עליה לעמוד במבחן קשה, ההאטה של 2009.
מבחן המשבר
גישתה של רוסק עמינח למתן אשראי מוגדרת בנימוס במערכת הבנקאית כ"שמרנות זהירה מאוד". היא לא אוהבת סיכונים ולעיתים נדמה שגם אינה אוהבת לתת אשראי. "לתת אשראי זה נורא קל, אבל אשראי צריך לחזור", היא נוהגת להגיד מעת לעת. תחושת הסכנה של רוסק עמינח התחדדה כבר במחצית 2007, אז היא הייתה מוטרדת מהתנפחות הבועה של האג"ח הקונצרניות, מאי יכולת ההחזר של חברות ומחוסר המקצועיות של הגופים המוסדיים. מודעת לעובדה שכשיורד מבול כולם נרטבים, גם מי שיש לו מטריה, היא החלה להכין את לאומי לקראת ענני הסערה.
נס"א הוקמה בזמן הגאות, ביולי 2006, כשאף אחד לא חשב על משבר. כעת יתברר האם היא אכן מהווה הצלחה. רוסק עמינח, כאמור, גאה מאוד בנס"א, ואף אמרה בעבר כי "הבנק הפך למסודר ואני לא מבינה איך חיינו בלי זה". אז עכשיו מגיע המבחן האמיתי. האם הנס"א תקטין את הפרשות הבנק בזמן ההאטה, או שכל המאמץ הארגוני היה לשווא ולא תרם לשיפור איכות התיק.
בסופו של דבר, ראש חטיבה עסקית לא נמדד ביכולתו לנהל את סיכוני האשראי בזמן גאות, אלא בתפקודו בזמן האטה. מכיוון שתוצאות האמת של החלטות אשראי נחשפות אחרי זמן ממושך, הרי שההפרשות לחובות מסופקים שירשמו בהאטה הנוכחית יחשבו לזכותה או לחובתה של רוסק עמינח, ושנת 2009 תהיה שעת המבחן שלה.
בתחושתה של רוסק עמינח, היא ראתה את המשבר מגיע והכינה את החטיבה העסקית לכך במשך שנתיים, כך שבנק לאומי מגיע למשבר מוכן עם תיק אשראי איכותי. אם היא תצליח להעביר את לאומי דרך המשבר בשלום, תפקיד המנכ"ל יהיה כנראה שלה. אם לא, אז כפי שהיא אמרה פעם "אני לא חפה מאמביציות ולא אצא לפנסיה בתור אחראית אשראי בלאומי".