בית הדין הארצי לעבודה מבקש משר התמ"ת לבחון האם ראוי שלא להחשיב החזר הוצאות נסיעה שמקבל עובד ממעבידו כחלק מה"הכנסה" שלו, לפיה נקבעת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה. נראה כי בית הדין הפנה בשוגג את הערתו לשר התמ"ת (אלי ישי) בהיותו "הממונה על חוק הבטחת הכנסה", בעוד שהשר הממונה על החוק הוא שר הרווחה (יצחק הרצוג).
השופטות נילי ארד, ורדה וירט-ליבנה ורונית רוזנפלד דחו ערעור של אדם, המועסק בחצי משרה על-ידי חברת המשקם תמורת 12 שקל לשעה והחזר הוצאות נסיעה. העובד זכאי להבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי בשיעור משתנה בהתאם לגובה השתכרותו.
הן אישרו את פסיקת השופטת אורנית אגסי בבית הדין האזורי, לפיה בקביעת שיעור ה"הכנסה" יש לכלול גם את החזר הוצאות הנסיעה. זאת, מאחר שחוק הבטחת הכנסה מפנה להגדרת "הכנסה" שבפקודת מס הכנסה, הכוללת במפורש "תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו".
השופטות ציינו כי החוק מסמיך את שר הרווחה לקבוע בתקנות סוגי הכנסות שראוי להוציאן במפורש מגדרה של "הכנסה", כך שלא יובאו בחשבון בעת שנבחנת זכאות העובד לגמלת הבטחת הכנסה, אולם החזר הוצאות אינו אחד מ-14 התשלומים שהוחרגו בתקנות. "נוכח הוראתו המפורשת של המחוקק, אין מנוס מלקבוע כי דינו של הערעור להידחות", נקבע.
ואולם, השופטות הוסיפו כי המצב הנוכחי "מעורר קושי וסימני שאלה. הקושי אך מתגבר במקרה שבו נזקק העובד להוצאה כספית בגין הוצאות נסיעה בשיעור גבוה יחסית, עקב ריחוק מקום מגוריו ממקום עבודה". במקרה זה, למשל, משולם לעובד החזר הוצאות נסיעה בשיעור גבוה, ולכן גמלת הבטחת ההכנסה שהוא מקבל נמוכה יותר מזו של המתגורר בסמוך לעבודה.
לדעתן, בשים לב למהות התשלום ולאור תכלית החקיקה, על השר לבחון האם להחריג את החזר הוצאות הנסיעה - כולו או חלקו - מגדר "הכנסה". (עב"ל 173/07).