"על גופים מוסדיים המנהלים כספי ציבור לקבוע מדיניות ברורה ושקופה של הצבעות באסיפה כללית. זו הדרך היחידה להשפיע ולשמור על זכויותינו, אם כי לצערי אנחנו לא מדינה אקטיביסטית וברוב הגופים אנחנו רק בהתחלה. להערכתי, רק הרגולציה תביא לקביעת מדיניות הצבעה", כך אמרה יעל אנדורן, מנכ"לית קרנות הפנסיה הוותיקות עמיתים.
אנדורן מנהלת 130 מיליארד שקל, מתוכם 53 מיליארד שקל בהשקעה חופשית והיתרה אג"ח מיועדות. עמיתים הוא הגוף המנהל השלישי בגודלו בשוק ההון אחרי פסגות ומגדל. אנדורן דיברה ביום חמישי בכנס על ממשל תאגידי שארגן פרופ' אסף חמדני מהפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בשיתוף עם אוניברסיטת פנסילבניה.
"אנחנו, בניגוד לגופים מוסדיים אחרים, גוף בלתי תלוי שאינו נמצא בניגוד עניינים, ולכן נקבע נורמות להצבעה וגופים אחרים ילכו בעקבותינו. קביעת מדיניות ועבודה לפיה מביאה לתוצאות", טענה אנדורן.
אנדורן פירטה את מדיניות ההצבעות של עמיתים:
מנכ"ל ויו"ר לא צריכים להיות אדם אחד; תגמול בעלי משרה לא יכול שיהיה בגין רווח חד פעמי - צריך להתקיים קשר ברור בין הבונוס לפעילות שעשה נושא משרה ספציפי; אופציות צריכות להיות עם תקופת חסימה; אין לפטור נושא משרה מאחריות; עסקת בעלי עניין צריכה להיות קשורה לפעילות החברה ולא רק בתוקף הקשר לבעלי השליטה בחברה.
אנדורן הוסיפה כי היא לא משלה את עצמה. "ישראל שונה מארצות הברית, בעלי השליטה בישראל שולטים בחברות עם שיעור אחזקות גבוה, והמוסדיים פחות מעורבים בשמירה על זכויותיהם כבעלי מניות או מחזיקי אג"ח. דווקא משום כך קביעת מדיניות ברורה תיצור נורמות, בייחוד בגופים מוסדיים שיש להם ניגוד עניינים".
בהתייחסה לטענות כמו "המוסדיים סחטניים ופוגעים בחברה" או "אל תגידו לבעלי השליטה איך לנהל את החברה", אמרה אנדורן, כי "עוד לא ראיתי גופים מוסדיים בישראל שרוצים לנהל חברה במקום בעל השליטה. הלוואי שהיו עושים עשירית מזה. חובתם של מנהלי כספי ציבור לשמור על כספי הציבור".
פרופ' אריה בבצ'וק מבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד חילק את המשקיעים המוסדיים לשני סוגים: אלו שלב העיסוק שלהם הוא אקטיביזם - הם קונים מניות מתוך כוונה לשפר את ניהול החברה ואת ביצועיה, וכך להרוויח. הסוג השני הוא אלו שבנסיבות מסוימות ידאגו למשטר חברות. בבצ'וק עמד על העובדה כי בישראל לבעלי אג"ח יש יותר כוח מבעלי מניות מיעוט, להזיז את החברה לכיוונים אחרים.
בבצ'וק מזהה אצל הסוג השני של המשקיעים שתי בעיות: חוסר בתמריץ לפעול בממשל תאגידי ולהשפיע וניגודי עניינים חריפים. "חלק מהמוסדיים נמצאים בקשר הדוק עם חברות ציבוריות דרך מבנה הבעלות שלהם, חלקם נמצאים בניגוד עניינים בין היותם בעלי מניות למחזיקי אג"ח באותה חברה".
להערכתו, בישראל אין משקיעים מהסוג הראשון, מאחר ש"שוק ההון בישראל מתוחכם ואין בו מקום לעשות כך רווח". בנוסף, "זכויות המיעוט בישראל אינן מאפשרות למיעוט ליצור בחברה שינוי ולהוביל אותה לכיוון אסטרטגי שונה". מעבר לכך, משקיע מוסדי אקטיבי שמעוניין להרוויח מכך, ימצא כי הוא נושא במלוא עלות הפעילות אך מקבל חלק קטן מהתועלת הנגזר מחלקו במניות.