"התפקיד שלי הוא להפתיע את הקהל, להדהים אותו ולגרום לו לחשוב", אומר הכוריאוגרף הקנדי אדוארד לוק, שלהקתו המצליחה לה לה לה יומן סטפס תעלה מחר (ב') את היצירה "אמג'ד" בבכורה ישראלית בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, במסגרת סדרת מופעי "מחול במשכן". לוק, יוצר ותיק ומוערך, זכה לתהילתו בעיקר בזכות חדשנותו ויצירותיו האוונגרדיות, שהצליחו לשבור תבניות ומוסכמות לאורך 25 שנים. ההפתעה טמונה הפעם דווקא בחזרה למקורות הקלאסיים של המחול.
"אמג'ד" היא יצירה ששורשיה נטועים עמוק בעולם הבלט הקלאסי, והיא מבוססת על שניים מהבלטים המוכרים ביותר בעולם, גם למי שאינם חובבי מחול מושבעים: "אגם הברבורים" ו"היפהפייה הנמה" מאת צ'ייקובסקי. "העניין שלי ביצירות האלה נובע מהמוזיקה, ומכך שצ'ייקובסקי היה המלחין הקלאסי הרציני הראשון שכתב מוזיקה לבלט", מסביר לוק.
עם כל ההערכה והכבוד למלחין וליצירתו, פנה לוק לשלושה מלחינים עכשוויים שונים - גווין בראיירס, דיוויד לנג ובלייק הרגריבס - שיצרו עבורו פסקול עצמאי, המבוסס על צ'ייקובסקי אך יש בו תעוזה ועומקים חדשים. הפסקול מנתק אותו עוד יותר מהמקורות, ומייצר סדר התרחשויות חדש ובלתי ניתן לחיזוי על-ידי "אפקט המוכרות" של הקהל.
על ההחלטה הבלתי-שגרתית, ליצור מסגרת המשולבת משני סיפורים שלכאורה אין ביניהם קשר, הוא מסביר כי דווקא השאיבה משני מקורות מאפשרת לו חופש פעולה רב יותר. הוא עצמו נשען על הזיכרון והרקע הקלאסי, כדי לגרום לצופיו בדיוק את ההיפך ולטלטל אותם. "בחרתי בשתי יצירות כדי להיות משוחרר מהנרטיב, שלעתים מגביל את היצירתיות של הכוריאוגרף", אמר לוק. "העבודה על 'אמג'ד' אפשרה לי לחזור אל ההיסטוריה של 'אגם הברבורים' ו'היפהפייה הנמה' ולעבוד עם הזיכרון. ככלות הכל, אני מעריך את היצירות האלו עד מאוד. כשהקהל מגיע לאולם לחזות במופע כלשהו, הוא הרי תמיד מגיע עם דעה קדומה, וזה נכון וחייב להיות כך. זה אומר שלקהל יש דעה, שיש לו נקודת אחיזה, ומכאן התפקיד שלי הוא להפתיע אותו, להדהים אותו, להסב לו הנאה ולגרום לו לחשוב.
"כשיש נרטיב ספציפי זה בא על חשבון היצירתיות של הכוריאוגרף. בלט חייב להיות יצירתי ומתחדש, ולצערי אני לא תמיד רואה את זה על במות התיאטרון בעולם, כיוון שהכוריאוגרפים נצמדים יתר על המידה לסיפור".
לוק, כוריאוגרף יהודי שגדל במונטריאול ייסד את להקת לה לה לה יומן סטפס בשנת 1980. הוא נחשב מחלוצי האוונגרד במחול המודרני והלהקה תפסה לה מקום של כבוד כאחת הלהקות הטובות בעולם. היא מופיעה בקביעות במרכזי המחול והתיאטרון החשובים, מאמריקה ועד המזרח הרחוק, מהאופרה של פריז ועד כוכב הרוק פרנק זאפה. לישראל, לדבריו, הוא אוהב במיוחד להגיע, הן בגלל קרובי משפחתו החיים כאן והן בגלל הקהל המעורב, האוהד והדעתני.
"אמג'ד" שונה מהקו המזוהה עם רוב עבודותיה של הלהקה, שרקדניה תוארו לא אחת כ"אתלטיים, מהירי תנועה ועתירי אנרגיה", אך לוק רואה בכך התפתחות טבעית ובשלה. "מי שלא ראה אותנו זמן רב יגלה להקה מעט שונה. אם בעבר, כשהלהקה נוסדה, הדגש היה על מחול מודרני, הרי שעכשיו הנטייה הברורה ביותר שלי היא לעולם הקלאסי, ולא רק בגלל צ'ייקובסקי. הנשים שלנו רוקדות על נעלי אצבע ואנחנו בהרבה מובנים להקת בלט קלאסי עם אסתטיקה של מחול מודרני. אנחנו שומרים על המהירות בהגשה, העצמאות היצירתית ומעל לכל הטכניקות החזותיות, שמהוות חלק מהתפאורה. אז זה לא בלט קלאסי, אלא משהו מעניין ביותר ואני מאוד גאה בזה".
לוק מסביר כי שם היצירה "אמג'ד", בעל הצליל הערבי, מגיע מהאסתטיקה האמנותית של התקופה הרומנטית, כאשר החברה האירופית נמשכה אל האקזוטיקה של המזרח "המזרח סימל חושניות בלתי ניתנת להשגה", הוא אומר, אך מבקש להדגיש, כי הקשר בין היצירות לשמות שהוא מעניק להן לעולם אינו הדוק במיוחד.