נתחיל דווקא מהסוף. תוצאת המשחק במלאגה אינה חשובה. בסיטואציה מסוימת מכבי יכולה לנצח בספרד ולסיים במקום השני, ולקבל בית בטופ-16 עם פנאתינייקוס, צסק"א מוסקבה ואלבה ברלין (מארחת הפיינל פור), או להפסיד ולסיים במקום השלישי ולקבל בית עם ברצלונה, רומא ופרטיזן. אז באיזה מקום כדאי לסיים את הבית? דבר אחד כן בטוח, למכבי יהיה חשוב להמשיך במגמת השיפור שבה הקבוצה נמצאת ולנסות לתקן את הטעון שיפור. יממה לפני המשחק "הלא חשוב", ננצל את ההזדמנות לראות מה פיני גרשון הספיק לעשות בחודשיים מאז הגיע לקבוצה.
היררכיה
אולי הדבר החשוב ביותר שפיני עשה, היה לסגור את מעבדת הניסויים שנפתחה בקבוצה בחודשיים הראשונים של העונה. בימי אפי בירנבוים היו שני באנקרים בהרכב עם מעל 30 דקות למשחק, מרקוס בראון וארויו. לגבי שאר הסגל - בלאגן. יום עסל, יום בסל ויום ספסל. גרשון, שניסה עם הגעתו להחזיר לרוטציה את בורשטיין ושארפ, בעיקר בגלל שהיו השחקנים שהוא זכר מתקופתו הקודמת, הבין מהר מאוד שבורשטיין-שארפ של 2005 הם לא השחקנים של סוף 2008.
מאז יש היררכיה ברורה: לבראון וארויו הצטרפו פישר ואליהו, כל אחד עם בסביבות 30 דקות למשחק. כספי נותן מעל 20 דקות בעמדת הסמול-פורוורד, גרין מחליף ראשון לגבוהים, בורשטיין לנמוכים. נקודה סוף. בלוני ניסוי כפייזר וסימונס מופרחים לאוויר, אבל בעיקר כי הראש כבר נמצא בשלב הבא בו תזדקק מכבי לרוטציה רחבה יותר. כל שחקן יודע את מקומו ומה מצופה ממנו. השחקנים יכולים להתרכז במשחק ולא בניחושים אם, כמה ובאיזו עמדה ישחקו.
בראון או ארויו? בראון
השבועיים הראשונים של גרשון במכבי היו עטורי חוויות לא נעימות. הם כללו את ההפסד למלאגה בבית, בבני השרון, ואת נקודת השפל - ההדחה מהגביע בנהריה. מכל החוויות המתקנות האלו, הוא יצא עם תיקון אחד עיקרי: העברת כובד המשקל בהתקפה למרקוס בראון. מכבי בעידן גרשון תלויה בבראון לא פחות, ואולי אפילו יותר, מאשר בארויו. בכל מה שקשור לכינויים ושמות תואר, עם כל הכבוד ל"שחקן היקר בתולדות המועדון", גרשון מעדיף ללכת עם "מלך הסלים של היורוליג בכל הזמנים".
את ההבדלים בין השניים אפשר לראות בבירור. מכבי של גרשון ניצחה באבלינו למרות יום מחריד של ארויו (2 נקודות ואסיסט ב-28 דקות), וגם נתנה את המחצית הטובה ביותר שלה ביורוליג בחלקו השני של המשחק מול אולימפיאקוס, כשהתרומה של ארויו מסתכמת באותה מחצית ב-2 נקודות מדד בלבד. יותר מזה: בהפסדי הליגה לירושלים ובני השרון בראון היה חלש וקלע בשני המשחקים יחד 3 נקודות, בעוד שארויו במשחקי ההפסד האלו קלע 19 נק' בממוצע.
השאלה המתבקשת היא מה יקרה לברכיים של בראון בשלבים המכריעים של היורוליג, או כשהיריבות שעד כה התרכזו בארויו, יתחילו להתמקד בעצירת בראון.
מאיפוטנציה לפוטנציאל
עד לפני חודש וחצי העיסוק בשאלת כספי ואליהו, האם הם פוטנציאל NBA, נראתה מגוחכת. אבל מאז הגיע גרשון, הם כבר נראים פחות כמו פוטנציאל ויותר כמו NBA. מאז נחת גרשון, אליהו עלה מ-21 ל-31 דקות למשחק, והשיפור המתבקש בנקודות ואסיסטים (תוספת של 50% בשני הפרמטרים) מתגמד מול התרומה בריבאונד: מ-4 ריבאונד למשחק עלה אליהו ל-10 בחמשת המשחקים האחרונים.
כספי, לעומתו, "סבל" מההיכרות והאמונה של גרשון בבורשטיין ששיחק דקות רבות יותר במשחקים הראשונים. אבל מעט מאוד זמן לקח לגרשון להבין שכספי לא רק מתאים יותר למשחק הריצה של מכבי, אלא גם מספק אגרסיביות בשני צדי המשחק, במיוחד בהגנה לצד צמד המשקיפים-חורים בהגנה, בראון את ארויו בע"מ. כספי קפץ מ-11 דקות ו-5.5 נקודות בממוצע בשבעת המשחקים הראשונים ביורוליג, ל-23 דקות ו-16 נקודות בממוצע בשניים האחרונים.
ריצה, ריצה, ריצה
גרשון מאמן מצוין, על זה אין ויכוח. אבל קוסם הוא לא. את בעיית ריבאונד ההתקפה שלוקחות היריבות הוא לא תיקן. אפילו שחקני עירוני רמת גן, המוכים והמובסים, לקחו 15 ריבאונד התקפה השבוע. נכון שהם לא ידעו מה לעשות עם הריבאונד, אבל בפועל זה אומר עוד 15 ניסיונות קליעה. אלא שלא יהיה זה הימור פרוע להניח שקבוצות כמו סיינה, צסק"א או ברצלונה יידעו מה לעשות עם הדבר הכתום הזה מתחת לסל.
גם בכל מה שקשור לקליעה משלוש לא ראינו גדולות ונצורות, אפילו להיפך. הקלע היציב היחיד הוא בראון שעומד על 46% לשלוש ביורוליג. אבל לאחרונה גם הוא התאים את עצמו לרמת הקבוצה, כשבשני המשחקים מאז הפגרה עומד על 3/11 (27%). המספרים של שאר הגארדים ירודים מאוד - ארויו 30%, בורשטיין 25% ושארפ עם 22% מעבר לקשת, ומייצרים קו אחורי שסיכוייו לפגוע בציפור טובים מאלו שיקלע שלשה. ביחד עם המשך הנפקדות של משחק הפנים, עמוק בתוך העונה מכבי תלויה יותר מתמיד במשחק הריצה.
אחרי הפגרה הגיעו אולימפיאקוס ורמת גן שנתנו למכבי לרוץ, וחטפו בממוצע 100 נקודות למשחק. כדי לקבל תמונת מצב אמיתית נצטרך לחכות למשחק שבו היריבה תבוא עם כלים ותוכנית משחק שתכלול תקיפה חזקה של ריבאונד ההתקפה ועצירה בכל הכוח של משחק הריצה. אם מכבי תצליח לנצח גם יריבה כזאת, נדע שהמהפך הושלם. אם לא, תמיד טוב שיש בארון את הגביע מטורניר בנדל.
הירשם לניוזלטר והתראות ספורט