מלחמות ארוכות הן לוקסוס שישראל לא יכולה להרשות לעצמה. הביקורת העולמית צוברת תאוצה ונפח. צאו וראו מה עשתה המלחמה ליחסי ישראל-טורקיה, שהיא מדינת עוגן וסייעת לא מבוטלת לפעילות מדינית וצבאית של ישראל. מה עוללה המלחמה ליחסי ישראל-ירדן, המוגדרים כנכס אסטרטגי. מילא ונצואלה המנתקת את יחסיה הלוך וחזור. גם על הנתק עם בוליביה נתגבר. אבל ההפגנות המתגעשות ברחבי אירופה, לונדון, פריז, גרמניה. את כל אלה ויותר תצטרך ישראל בעתיד הקרוב, אולי עוד השנה, במאבקה הצודק, המדיני או הפיזי, נגד ההתגרענות האיראנית.
נכון שקיים פער גדול בין הפרהסיה, הפומבי, בין שנאמר בגלוי למה שנאמר למנהיגי ישראל בסמוי, באופן פרטי, גם מפי גורמים מערביים, גם מפי ערבים. אפילו ראש ממשלת טורקיה, שיצא חוצץ נגד ישראל והקצין את גידופיו, שב בסוף השבוע לנהל עם ראש הממשלה אהוד אולמרט שיח אינטימי והיחסים המגוונים בין המדינות שבו למתכונתם.
ועדיין צריך לזכור שלכל מלחמה יש שש אחרי המלחמה. במלחמת לבנון הראשונה, למשל, 1982, היו גורמים רבים שהאיצו בישראל ועודדוה להמשיך, אבל השאירו אותה בסוף לשלם את החשבון.
בשש לפני סיום המלחמה מתגבש כעת הסכם תלת-צדדי להפסקת אש, מצרי-אמריקני-ישראלי. ברכיב הזה מרכיבי סיום הלחימה מצויים ראש הממשלה ושר הביטחון בראש אחד: עדיפות לערוץ המצרי - ואילו שרת החוץ בראש אחר: העדפת הערוץ האמריקני.
מזכר ההבנה (בראשי תיבותיו האנגליות - אם.או.יו), שעליו טורחת שרת החוץ, אמור היה להישלח לישראל כבר לפני שבוע. אם וכאשר יגיע ואם אכן תיכלל בו התחייבות למניעת הברחת טילים דרך הים והיבשה ושיתוף כוח נאט"ו במשימה - הרי שיסומן הישג, אף שלישראל וארצות הברית הסכמים רבים, המכסים היטב תחומי מודיעין ושיתופי פעולה דומים.
דווקא ההסכם עם מצרים אמור להיות אפקטיבי יותר בשל העובדה הפשוטה, החותכת, שלהם ולנו אין לאן ללכת. אנחנו והם מתגוררים באותה שכונה, בשכנות, חרדים מהתוקפנות האיראנית.
מערך חובבני ומצומצם
מקובל לומר שמבצע "עופרת יצוקה" החזיר את כוח ההרתעה של ישראל ואת הביטחון העצמי לצה"ל. גם כאן כדאי להרגיע ולחשוב פעמיים. ריכוז הכוח והמסה אינם עומדים בשום יחס לכוחו של האויב. צה"ל פועל בשלושה ממדים: אוויר, ים ויבשה, מול אויב הפועל, בקושי, בממד אחד, הממד הקרקעי, ומסוגל, תחת לחץ, לטפטף בתפזורת רקטות לדרום הארץ.
צבא החמאס, עז א-דין אל-קסאם, לא נלחם. מפקדיו הבכירים ברחו, לסיני, לאל-עריש, למצרים, אחרים מסתתרים, מחופשים לאחיות רחמניות ורופאים בבתי חולים, בקונסוליות זרות, בבתי ספר, גני ילדים וגני חיות, אחרים משחקים במחבואים. הם ליבו את המלחמה, התגרו בישראל וביום פקודה הותירו את האזרחים כבשר תותחים.
כבר במבצעים קודמים, בעיקר במבצע "חורף חם" בחודש מארס האחרון, התגלו מחבלי חמאס בעליבותם החיילית, בורחים ובוכים. לא בצבא מדובר אלא בארגון גג של כנופיות פשע ועברייני רחוב, שנאספו, צוידו ואומנו. הם הצטיינו בעיקר בהטלת חיתתם על האוכלוסייה המקומית.
במשך חודשים שמענו וקראנו על מערך, דמוני ממש, של מיקוש ויקוש, שהוקם לאורכה ורוחבה של רצועת עזה, שתי וערב, מעל ומתחת. דומני שמוסכם כבר על כולם, שהמערך הזה היה אמנם אכזר ונטול התחשבות באוכלוסייה, אך חובבני ומצומצם בהרבה ממה שתואר והופחד.
על-פי הערכות אמור היה חמאס לירות לעבר ישראל כ-200 עד 300 רקטות ליום במשך כשלושה שבועות. לכך כיוון שר הביטחון, אהוד ברק, שדיבר על מערכה ארוכה וקשה. מאז פרוץ המלחמה ועד היום עומד הממוצע היומי על 30 רקטות, בטור יורד ופוחת. השיא היומי אליו הגיעו היה 75. ביום רביעי האחרון הצליח חמאס לירות 17 רקטות בלבד.
חציית קווים אדומים
מבצע "עופרת יצוקה" אמור היה להוות הצגת תכלית לאויבי ישראל ומבקשי נפשה: איראן, סוריה, חיזבאללה. במבצע הזה חצתה ישראל קווים שהיו אדומים עד עתה. מעולם לא גילה צה"ל אדישות ושווי נפש כלפי נוכחות אזרחית בשדה המערכה כמו במקרה הזה.
אף שלא היתה זו מלחמה אלא מבצע מוגבל - חיזבאללה, למשל, הבין הבן היטב את הרמז, שאם יגרור את ישראל למערכה נוספת, תוגדר הפעם לבנון כולה כשטח לחימה והתוצאות יהיו בהתאם.
למבצע הזה יהיו השלכות מדיניות ומשפטיות. תידרש מידה רבה של בורות או צדקנות לטעון שחמאס לא הרוויח אותו באכזריות וביושר. שישראל לא עשתה הכול כדי למנוע אותו, שהיא לא יצאה אליו רק כשכלו כל הקיצין. יהיה מעט קשה יותר לשכנע בעניין ההתמשכות וחוסר המידתיות.
אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2