מלחמה ושלוםישראל אינה צריכה להתערב בעניינים הפנימיים של העם הפלסטיני, שהרי הם ורק הם יקבעו את גורלם. אולם מאותה עת שהישות הטרוריסטית בעזה החלה לפגוע בישראל ובתושביה, לא נותרה לממשלה ברירה כלשהי, אלא לגדוע את ידה.
אין אנו עוסקים בארגון טרור הפועל במדינה ריבונית, דוגמת החיזבאללה בלבנון (אף שכיום הם חלק מהשלטון), אלא בתנועה טרוריסטית שכל מאווייה הם חיסולה של מדינת ישראל. על כל ארגון טרור לדעת שאם יהין לפגוע בישראל ובתושביה, אחת דינו: חיסול.
לישראל בדומה לכל מדינה אחרת ישנה זכות מהותית המוכרת על-פי דיני המשפט הבינלאומי להגן על עצמה, כך עליה לעשות, וכך היא פעלה כדין. לא נצליח להפוך את אנשי החמאס ל"חובבי ציון", וגם ברור שלא נצליח לדכא אותם עד עפר על מנת שירימו עם דגל לבן. ואפילו אם זה יקרה מהי התקווה שלהם? מחנק כלכלי ואבטלה!? ומה הלאה!?
הפתרון
עד כאן לא חידשתי מאומה. מהו הפתרון? לאחר ההודעה על הפסקת אש חד-צדדית על ישראל להמשיך לפעול במישור המדיני והבינלאומי יחד עם הרשות הפלסטינית, מצרים, ארה"ב, האיחוד האירופי, ובגיבוי הגורמים הבינלאומיים המתאימים, לשם כינונו של מנדט בינלאומי על כל רצועת עזה מכוח הסמכויות המוקנות למועצת הביטחון, לתקופת מעבר של עשר שנים. במהלך תקופה זו כל סמכויות השלטון והשליטה ברצועת עזה יוענקו (מכוח המנדט) למדינות שייאותו ליטול בכך חלק, תוך שיתופה של הרשות הפלסטינית.
תפקידו של המנדט יהיה כפול: (א) לשקם ולפתח את רצועת עזה בתחומי תשתיות, כלכלה, חינוך ובריאות, תוך יצירת מקורות תעסוקה; (ב) למנוע החדרת אמל"ח ולמנוע ירי על ישראל ותושביה. המדינות המתועשות לרבות יצרניות הנפט הערביות המתונות יזרימו את כל האמצעים הכספיים הנדרשים למטרות אלה (שהם יהיו פחות מעלות הסיוע הפדרלי לג'נרל-מוטורס).
במהלך תקופת המעבר יקודם המשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית לגבי הסדר השלום וכינונה של מדינה פלסטינית בתחומי הגדה המערבית, תוך קביעת גבולות הקבע שתיישם גם עיקרון של חילופי שטחים. בתום תקופת המנדט, רצועת עזה תימסר לשליטת המדינה הפלסטינית ותהווה חלק אינטגרלי ממנה.
ישראל הוכיחה כי ביכולתה לפעול בנחישות ובעוצמה אל מול הקמים עליה ועל תושביה, ובמבצע האחרון היא השיבה לעצמה את יכולת ההרתעה, לא רק אל מול תנועת החמאס בעזה, אלא גם מול כל מדינות האזור. ועתה, משישראל ידעה להילחם עד חורמה על ביתה, זו העת לכונן גם אופק מדיני לשלום, ויפה שעה אחת קודם. *
הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין כספי ושות'
