ינקי מרגלית התעייף. אחרי 23 שנה בהם הוא חי ונשם רק
אלדין , מרגלית התעייף. התעייף מלשחק לפי כללי המשחק של שוק ההון האמריקני, התעייף מלהסביר שוב ושוב שהתנהגות המניה היא לא ראי לפעילות החברה, התעייף מלנסות להגשים את החלום להקים סיליקון ואלי במדינת ישראל, ואולי פשוט התעייף מלנשום ולחיות אלדין 24 שעות ביממה.
ינקי מרגלית התעייף, וגם בגלל זה הוא עומד להיפרד מהחברה שהקים יחד עם אחיו דני במרתף בית הוריהם כשעוד היו בחורים צעירים, משוחררים טריים מצה"ל, שבמקום לקחת תרמיל ומקל ולנסוע להודו, לקחו מחשב ועכבר והקימו את אחת מחברות הטכנולוגיה הבולטות בארץ.
אלדין, למקרה ששכחתם, צפויה לעבור בקרוב לידי קרן הפרייבט אקוויטי האמריקנית Vector, תמורת 11.5 דולר למניה - מחיר המשקף שווי חברה של 160 מיליון דולר, הרחק משוויים שהצמיד לה מרגלית בעבר, והרחק משווי השיא ששוק ההון הצמיד לחברה לפני כארבע שנים (כמעט חצי מיליארד דולר).
מרגלית, שבחצי השנה האחרונה ניסה להדוף מעליו את הקרן כמעט בכל דרך אפשרית, נאלץ להקשיב ליתר בעלי המניות באלדין (ולא רק לליבו שלו), לוותר, ולהגיד "אין לי ברירה. אני את שלי עשיתי. זו הבחירה של בעלי המניות ואני מכבד אותה" (ניסוח שלנו. בהודעה הרשמית של אלדין צוטט מרגלית כשהוא אומר "דירקטוריון אלדין החליט פה אחד לתמוך בעסקה שהיא למיטב התועלת של החברה ובעלי מניותיה").
מזומן ותו לא. "אומרים שהמזומן הוא המלך, אבל זה לא בשביל לישון עליו בלילה. צריך לדעת מתי להשתמש בו", אמר ל"גלובס" מרגלית לפני חצי שנה, רגע לפני שקרן Vector הודיעה על אחזקתה הראשונית באלדין, והניחה את אבן היסוד לאחד ממאבקי השליטה היותר מענייניים שנוצרו בענף הטכנולוגיה הישראלי.
ומרגלית צדק. מזומן לא נועד ליופי, וכשהתחרות גוברת והצמיחה האורגנית כבר אינה מספקת, רכישת מתחרות יכולה להיות אסטרטגיה מצוינת, אך באותה המידה שבה צריך להשתמש במזומן בחוכמה, צריך גם לדעת מתי לא לוותר עליו.
וכאן מרגלית טעה. מייסד אלדין לא השכיל לראות שבעידן של משבר אשראי, כשנזילות היא בגדר חלום יותר מאשר בגדר מציאות, בעלי המניות המוסדיים באלדין יעדיפו מזומן - Hard Cash - כמו שנהוג לומר. בשם החלום, ואף האידיאולוגיה הידועה שלו, סירב מרגלית להעביר את אלדין לידי קרן Vector תמורת 14.5 דולר למניה, והשוק אמר את שלו.
המניה החלה להידרדר מטה, וביום האחרון של שנת 2008 אף נחתה למחיר שפל - 6.16 דולר. למרגלית לא נותרה ברירה. למזלו, קרן Vector "נדלקה" על אלדין והייתה מוכנה לשלם מחיר כמעט כפול מהשפל - 11.5 דולר - אך 20% מתחת להצעה המקורית, הפרש שאינו בר ביטול המהווה ראיה לכניעה של מרגלית. עבורו, המזומן אולי כבר לא היה המלך אך עבור יתר בעלי המניות באלדין הוא היה ברירת מחדל.
ועוד משהו בהקשר של בעלי המניות. מבדיקת "גלובס" עולה כי 92.9% מהון המניות של אלדין מצוי כעת בידי בעלי עניין (מלבד משפחת מרגלית), כלומר גופים מוסדיים להם יש 5% ומעלה מההון (ראו גרף). נתון זה רק ממחיש עד כמה ההחלטה אם למכור או לא למכור את אלדין ממש לא הייתה רק בידיו של מרגלית.
מרגלית מעדכן את קורות החיים. מרגלית לא יישאר באלדין. מבט חטוף על הציטוטים שאספנו (ראו מסגרת) מגלה כי מדובר במייסד שלא אוהב שאומרים לו מה לעשות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקרן פרייבט אקוויטי שחטפה ממנו את פרויקט חייו. הוא אולי ייוותר כיועץ לחברה (מעין דרך אלגנטית "להעזיב" מייסד), אך בחלוף הזמן הוא יתנתק מאלדין, וימלא את זמנו בעיסוקים אחרים.
הנה כמה אפשרויות: מרגלית יהפוך לאנג'ל. ישקיע מכספו הפרטי בחברות טכנולוגיה צעירות (כי, כאמור, תמיד רצה להקים פה סיליקון ואלי) וייעץ להן איך לבנות חברה, ואיך לא למכור אותה. אפשרות אחרת היא שהוא ימונה לדירקטור במספר חברות, "ויתרום להן מניסיונו רב השנים" (ניסוח שלנו להודעה לעיתונות שתצא עם הצטרפותו לדירקטוריון כזה או אחר).
אפשרות אחרת, אולי מעט הזויה, היא שמרגלית "יחקה" את עמיתו הישראלי, דב מורן, ויקים סטארט אפ חדש. כן, זה אולי נשמע קצת מוזר, אך מרגלית רק בן 45. כוחו עדיין במותניו, ואם יתאושש מהפרידה הכאובה מאלדין אולי ימצא כוחות להתחיל רומן חדש. מורן, רק לשם ההשוואה, הקים את מודו כשהוא בן 52.
דבר אחד אנו יכולים להגיד כמעט בביטחון מלא. מרגלית לא יכהן כיו"ר איגוד קרנות ההון סיכון, ואנו לא צריכים להסביר לכם למה.
אחי זה הכי. ואולי זה הזמן לשים דגש על אחיו של מרגלית, אלו שבחרו ברבע המאה האחרונה להישאר מאחורי הקלעים ולתת את הבמה לאח הבכור. מרגלית, נזכיר, מכהן כיו"ר וכמנכ"ל אלדין מרגע הקמתה, ואילו דני מרגלית, שצעיר ממנו בארבע שנים, מכהן כיום רק כדירקטור, אך בעבר שימש כסגן נשיא למו"פ בחברה.
דני, וכך גם האח השלישי מתוך הארבעה, גדי, מעולם לא התראיינו, והפעם היחידה שבה דיבר ינקי על החיבור ביניהם הייתה בראיון מיוחד ל"גלובס". "לעבוד יחד זו הרגשה של כיף גדול עבורי", אמר אז ינקי, "יש בזה נינוחות ותחושה שאפשר לסמוך אחד על השני. העובדה שאנחנו אחים ואני גם הבכור וגם המנכ"ל היא בכלל לא 'אישיו' בינינו".
לשלושה יש אח נוסף, עודד, עליו סיפר מרגלית שהוא "עושה משהו סודי בצבא, שאסור לו לספר לי עליו", סיפר ינקי. ובכן, בין אם בן הזקונים עדיין משרת בצה"ל ובין אם לא, לעסק המשפחתי הוא כבר לא יוכל להצטרף. אלדין נפרדת ממשפחת מרגלית, ומשפחת מרגלית נפרדת מאלדין. The End.