בית המשפט המחוזי בתל-אביב חייב את החברות כור מתכת וחמת ארמטורות לשלם כ-8.74 מיליון שקל לחברת אלכסנדר שוב ובעליה, חיים שוב, בגין עמלות על מכירת ברזים שהן ייצרו ומכרו. פסק הדין ניתן על דרך הפשרה והביא לסיומה של תביעה שהוגשה בשנת 1990(!).
במקור התביעה הוגשה כבקשה לחייב את כור וחמת לתת חשבונות מאומתים. שוב שימש כנציג וסוכן בלעדי בישראל של יצרנית הברזים הגרמנית "הנזה מטלוורק". בתביעתו טען כי קיבל מהנזה עמלה בשיעור 5% בגין מכירות בישראל של ברזים מתוצרתה, הגם שלא היה ביניהם הסכם כתוב.
לטענתו, הוא העביר לחמת את הזכויות להפצת מוצרי הנזה בישראל וגרם לכך שהנזה תעמיד לרשותה ידע לייצור ברזי "מיקסר", וזאת תמורת עמלה של 2.5% ממכירת מוצרי הנזה. ב-1997 חייב בית המשפט את כור וחמת לתת דו"חות מאומתים על מכירות מוצרים מוגמרים וחלקים של מוצרים מתוצרת הנזה ולמוצרים שיוצרו על בסיס או לפי ידע של הנזה, החל מינואר 1983. במשך עשור התדיינו הצדדים באשר למשמעות ההחלטות שניתנו על-ידי השופט גבריאל קלינג ב-1997. לפני כשנה הכריעה השופטת רות רונן וקבעה ששוב זכאי לעמלה בסך 2.5% על מכירת ברזים מסוימים בשנים 1982-1987.
הצדדים הגישו תצהירים וחוות-דעת ביחס לסכום שלטענתם כור וחמת נדרשות לשלם לשוב, והסמיכו את השופטת רונן לפסוק על דרך הפשרה. כור וחמת טענו כי עליהן לשלם כ-3.73 מיליון שקל, ואילו שוב טען לסכום של 11.3 מיליון שקל.
הסכום שפסקה רונן (8.74 מיליון שקל) כולל את הוצאות המשפט בהליך הנוכחי, והביא בחשבון את ההוצאות בהן חויבו הצדדים בהליכים עד כה. (ת.א. 894/90).