1. במחצית המשחק, כשהקבוצה שלו בפיגור 1-0 בנתניה, מחזור 16, אבי נמני זרק למגרש את מתן לוטטי. בדקה ה-75, עדיין בפיגור 1-0, עדיין מחזור 16, נמני הסתכל לאחור ומצא שם את ציון צמח. אלו היו שני החילופים היחידים של המנג'ר-ג'נרל-מנג'ר-מאמן-על במשחק.
אני לא מכיר מספיק טוב את צמח ולוטטי, אבל תחושה חזקה מתגנבת לליבי שלא שנת ה-70 מיליון שקל, היתה אמורה להיות עונת הפריצה שלהם. בעונה שבה דיברו על אליפות, ואחר כך על הישארות בליגה, צמח ולוטטי לא היו בתוכניות להציל משחקים.
חודש ימים קיבל נמני כדי למצוא כמה שחקנים שיבואו ויצילו לו את הקבוצה. ירימו את היכולת שלה קצת, אחוז-שניים, משהו. אבל בחודש הזה הראה נמני שהוא עדיין לא עשה את המעבר משחקן למאמן. במקום לחשוב כמאמן ולראות את הסגל הקצר והבעייתי שלו, הוא העדיף להתנהג כמו נמני השחקן שלא קיבל כדור במרכז המגרש. להתחשבן עם שחקנים שלא עושים לו כבוד.
חודש שלם בזבז על מאבקי כוח שבסיומם זרק מהקבוצה את חדד, קמנאן, ואסוס. השאיר סגל קצר, וכששחקנים שלו נפצעו אתמול בנתניה, מה שנשאר לו זה להסתכל לאחור לספסל ולמצוא שם את צמח ולוטטי.
2. אביב בושינסקי אומר לי הבוקר (ג') ש"אלכס שניידר עדיין מאמין שאפשר לעשות הרבה יותר עם הסגל הקיים". אבל מיד הוא מוסיף ש"שניידר מביע תמיהה למה זה לא קורה".
זה לא קורה בין היתר בגלל חופש הפעולה המוחלט שנמני מקבל כדי להשלים את הסטאז' שלו במכבי. הוא העיף את מי שהוא רוצה. הוא מעלה שחקנים צעירים למגרש ומדבר כבר במחזור ה-16 "על בניית קבוצה". בקולו הרפה הוא מדבר אמנם על חיזוקים בסגל, אבל בכל מחזור שעובר גם לשניידר ברור שמהעונה הזאת כבר אי אפשר להוציא כלום. אליפות הרי לא תהיה, המצב הכלכלי גם ככה חרא, נשמור את הכסף לעונה הבאה. שנמני יסתדר עם מה שיש.
3. נורא פופולארי לתקוף את הכדורגל הישראלי על הרמה. גם המשחק אתמול בנתניה לא ייכנס לספר השיאים של הצגות הכדורגל הגדולות בכל הזמנים. אבל צריך להכיר במציאות, ולהודות שכדורגל גדול מעולם לא היה כאן.
צריך לשמוח לפחות על המזל יוצא הדופן שנקרא בדרכנו העונה. לראשונה אחרי שש עונות, אנחנו במחזור ה-17 ויש מאבק אמיתי על האליפות.
הירשם לניוזלטר והתראות ספורט