בימים אלה - ולא רק בימים אלה - עולה לכותרות, השכם והערב, נושא השימוע. רק לאחרונה קראנו, למשל, על השימועים האמורים להיערך לשורה ארוכה של דירקטורים לשעבר בבנק למסחר. מהו שימוע? מה טיבו?
השימוע הוא עגה מקובלת בקהיליה המשפטית כדי לציין את האפשרות אשר עומדת בפני החשוד בפלילים (טרום נאשם) לטעון בפני נציגי הפרקליטות ולנסות לשכנעם להימנע מהגשת כתב אישום. בזמנו, רווחה בחוגים מסויימים הדעה, כאילו עושים בשימועים איפה ואיפה ורק יחידי סגולה מגיעים להישמע בפני הפרקליטות ולהסיר מהם את רוע גזירת האישום. אכן, לפני שנים הרבה, היתה גישה, שעוגנה בהנחיות כתובות, ליתן זכות שימוע רק במקרים מיוחדים ולנאשמים מסוימים, כגון אישי ציבור, עורכי דין וכיו"ב. התפיסה הייתה שמעמדם של נאשמים מסוימים מצדיק הענקת הזדמנות שימועית להסיר את חרב האישום טרם שהוגש. מזמן כבר אבד הכלח על תפיסה מצרה זו.
כבר שנים, ש"כל דכפין יתה ויישמע", ללא "ייחוד" וללא "סגולה". לפני כשמונה שנים אף עוגנו הדברים והותווה "שיוויון השימועים" בגדרו של סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי. על פי אותה הוראה, מעת שמועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע מהרשויות החוקרות אל הפרקליטות, אמורה הפרקליטות להודיע על העברת החומר לנחקר ולאפשר לו להשמיע טענותיו מדוע יש להימנע מהגשת כתב אישום כנגדו. הוראה זו היא ברוכה ורצויה. לא רק שהיא מקפלת בחובה את זכות השימוע הסטטוטורית השוויונית, אלא שהיא גם מונעת את החשש, שמא יופתע נאשם לקרוא בעיתון, ללא הכנה מוקדמת, על דבר הגשת כתב אישום נגדו, ללא שידע על הכוונה לעשות כן.
כיום הפכו ההודעות הסטטוטוריות מכח סעיף 60א' לשיגרת יומם של אלה מקרבנו שעוסקים במטריה הפלילית או ה"שימועית".
לקראת השימוע הפרקליטות איננה נוהגת להציג בפני הנאשם טיוטת כתב אישום סדורה ורהוטה (כפי שהיה מקובל בעבר), אלא מציגה את עיקרי ותמצית כתב האישום הפוטנציאלי, על מנת שידע הנאשם הפוטנציאלי מפני מה להתגונן במהלך השימוע, אם יחפוץ בו. אם חפץ פלוני בשימוע (ולא שמר על "זכות השתיקה"), כי אז תעמיד לרשותו הפרקליטות את "גרעין" חומר החקירה, כדי שיידע בפני מה להתגונן וכנגד מה לטעון. חומר החקירה אמנם מועבר במשורה יחסית, אך באופן שמאפשר לנאשם הפוטנציאלי לקבל אוריינטציה הולמת על המיוחס לו. או אז מגיע יום השימוע.
הטיעון במהלך השימוע הוא מלאכת מחשבת. הוא נעשה בפני הפרקליטות על ידי עורך דינו של הנאשם הפוטנציאלי, ללא נוכחותו של הנאשם. מחד גיסא, חפץ בא כוח הנאשם לשטוח בפני הפרקליטות את מלוא היקף טענותיו והגנותיו, כדי לשכנעם, כי אין מקום להגשת כתב אישום או כי סיכוייו של הנאשם לצאת זכאי בדינו הם גבוהים; אך מאידך גיסא, שומה על פרקליטו של הנאשם לשקול בזהירות את היקף הטיעון, שמא יגלה לפרקליטות למעלה מהצריך.
במה דברים אמורים? אם השימוע לא יצלח וכתב אישום יוגש, כי אז התחדדו בפני הפרקליטות מבעוד מועד טיעוני ההגנה וראיות ההגנה שבידי הנאשם וכתב האישום ינוסח באופן שיהדוף את מה שלמדו במהלך השימוע. זוהי טקטיקה עדינה אל מול הפרקליטות. היא מחייבת מידתיות ותבונתיות. לא ייפלא איפוא, שישנם באי כח שמוותרים על השימוע ומעדיפים להתמודד עם כתב האישום ו"לשלוף את השפנים" שבידי עורך הדין במהלך המשפט.
יש האומרים, שהשימועים נעשים בפני נציגי פרקליטות "אטומים", שדעתם כבר "נעולה" והליך השימוע נעשה רק כדי לצאת ידי חובה. ניסיוני שונה. אני נמנה על חסידי השימועים. הפרקליטים הבכירים מקשיבים לטיעוני השימוע הקשב היטב וכמעט הייתי אומר "בנפש חפצה". אמנם אין זה מתפקידם לאמץ כל טיעון ולוותר על כל כתב אישום, אך בחינת הדברים ולימודם נעשים על ידי אנשי הפרקליטות כהלכה. אין זאת אומרת שהם תמיד מקבלים את דעתנו, כשם שאין זאת אומרת שהם תמיד דוחים את דעתנו. הם שוקלים את דעותינו וטענותינו. במסגרת השיקולים, הם גם בוחנים לא רק את חוזקו של התיק שבפניהם וסיכויי ההרשעה בו, אלא, לעיתים, גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם הפוטנציאלי, את השלכות הרוחב של מעשיו, המסר הציבורי, הנורמה והרף שנקבעים לעתיד לבוא וכל כיו"ב.
הליך השימוע יכול שישמש גם כפלטפורמה להתחלת מגעי פשרה והסדרים מהסדרים שונים עם הפרקליטות, בין אם על דרך הכופר הכספי או על סוג העבירה המרוכך שתיוחס לנאשם, או על הסדר טיעון אפשרי ומתחם העונש שיביא בקרבו. "גמישותה" של הפרקליטות במהלך שימוע גדולה יותר מזו של בית המשפט לאחר הגשת כתב אישום. משהוגש כתב אישום, "מקובע" בית המשפט לכתב האישום ולעבירות המיוחסות בו לנאשם ויקשה עליו לסטות ימינה או שמאלה מהראיות שלפניו ומגדרו של כתב האישום. שיקול דעתה המערכתי של הפרקליטות רחב יותר בשלב השימוע מאשר בשלב המשפט.
אמנם השימוע הוא רק הפרוזדור להגשת (או אי הגשת) כתב אישום, אך יש שחשיבותו היא מכרעת. לעיתים מזומנות, עצם הגשת כתב האישום הוא הוא העונש הגדול והסטיגמטי ביותר על הנאשם, בעוד שזיכויו (או הרשעתו) בחלוף שנים לא משתווה למפגע העצום שבעצם הגשתו.
אכן; תפקידה של הפרקליטות אינו פשוט כלל ועיקר במיוחד לנוכח עוצמות הכוח והסמכות הנתונות בידה. קשה עוד יותר מצבו של הנאשם הפוטנציאלי המפרפר מול התביעה שבעצם החלטתה להגיש נגדו כתב אישום (גם אם בסופן של שנים ייצא זכאי) היא ממיטה עליו ועל משפחתו אסון כבד שאיננו בר תיקון. נאשם זכאי הוא נאשם חבול. על כוחותיו האדירים של תובע (וכפועל יוצא, על הזהירות בו הוא מחויב) כבר נאמר מפי השופט ג'קסון (Jackson), בהיותו היועץ המשפטי של ארצות-הברית:
"The prosecutor has more control over life, liberty, and reputation than any other person in America".
* עו"ד פנחס רובין מייצג, מעת לעת, נחקרים שונים בפני הפרקליטות במהלך שימועים.