קשה להאמין, אבל איש האקדמיה החביב ונעים ההליכות, השחיין לשעבר וחובב הריקודים הסלונים שבתמונה, הוא האיש הכי פחות אהוד בתעשיית הספורט המקצועני בישראל. וזה בלשון המעטה. לא תמצאו כמעט מנכ"ל איגוד, עסקן, או מנהל כספים בענפי הספורט, שלא רוטן ומתמרמר כשהוא שומע את שמו של מי שניהל במשך 10 שנים את מכון וינגייט - ד"ר אורי שפר. מה חטא בוגר המסלול למינהל ספורט מאוניברסיטה בהונגריה שמונה לפני כשנה על ידי שר התרבות, המדע והספורט, ראלב מאג'דלה, לראש מינהל הספורט במשרדו? הוא אחראי על ברז המזומנים השני בחשיבתו לספורט הישראלי, שמטפטפים ממנו פחות ופחות שקלים מדי שנה.
וכשההקצבות מהטוטו בסכנת קיצוץ, המיתון מאיים לאכול את ההכנסות של האיגודים והקבוצות, והספונסרים לא מגלים עניין, אל תתפלאו ששפר, שחלש ב-2008 על תקציב שנתי של כ-115 מיליון שקל (מתוכם כ-60 מיליון שקל למינהל לבדו), חוטף ריקושטים על הקצבה זעומה של מיליוני שקלים בודדים לענפי הספורט.
כך למשל במהלך הקיץ הודיע יו"ר איגוד הכדורסל, שי שני, שהוא מתכוון להחזיר למינהל את הכסף שהקצה לו לטובת פעילות הנבחרות, משום שמדובר בסכום עלוב - כ-700 אלף שקל. ההתאחדות לכדורגל קיבלה אשתקד מהמינהל כ-100 אלף שקל והכדוריד 250 אלף. וזאת רשימה חלקית. איגוד הספורט המוטורי, לעומת זאת, זכה ל-1.4 מיליון שקלים, ולהתאחדות הצלילה הובטחו 700 אלף שקל. את הסכום הגדול ביותר קיבלו הרשויות המקומיות - 21.3 מיליון שקל.
"הטענות של האיגודים מוכרות לי", אומר שפר, שמונה השבוע על ידי מג'אדלה גם למ"מ היו"ר הזמני של הטוטו, "אבל עם כל הכבוד להם, לא אנחנו צריכים לדאוג לענפים המקצוענים".
* אז מי כן?
"יש את הטוטו, שעל פי חוק חייב להקצות להם כספים לפעילות. אגב אם היו שואלים אותי, עדיף שמאות המיליונים שהטוטו מחלק לספורט בשנה היו מגיעים אלינו ואנחנו היינו קובעים את הקריטריונים לחלוקה לענפים. ככה עושים למשל באנגליה".
כששפר נשאל במה המינהל שונה מהטוטו, הוא זז בכסאו ומנסה לברור את המלים בעדינות. "אנחנו, להבדיל מהטוטו, רואים את כל התמונה. בדירקטוריון הטוטו יושבים אנשים שחושבים בעיקר על טובת הענף שלהם. אנחנו היחידים שיכולים לפעול בחוסר פניות". למי שלא מבין את הרמז, כדאי אולי להזכיר שבדירקטוריון הטוטו יושבים בין היתר יו"ר ההתאחדות לכדורגל ויו"ר איגוד הכדורסל.
להתחיל מבית הספר
למרות העובדה שמינהל הספורט מחזיק תקציב שנתי ששווה כמעט למחצית מהכספים שמחלק הטוטו, שפר מסביר שלהבדיל מהטוטו למינהל יש מדיניות שונה לגמרי לחלוקת הכספים. "מדיניות המינהל, כפי שהחליט עליה השר, היא להשקיע את רוב הכסף במתקני ספורט, בעיקר בפריפריה ובמגזר הערבי, בתשתיות ספורט, בספורט עממי, ובפעילויות ספורט ברשויות המקומיות. הלוואי והיה לנו עוד כסף לתת לאיגודים, אבל עוד כמה אלפי שקלים לא ישנו את המצב".
* למה?
"כי כל הבסיס שעליו בנוי הספורט בישראל הוא רעוע. מי שמנהל את הספורט הישראלי היו אולי ספורטאים בעברם, אבל רובם המכריע לא אנשי ניהול וחזון. הם מבינים אולי את הצרכים של הספורטאי, אבל אין להם מחשבה קדימה. מה שמניע אותם זה לשרוד, וככה הספורט הישראלי לא יגיע לשום מקום. הגיע הזמן שהענפים המקצוענים יתחילו לייצר הכנסות בעצמם, ויפסיקו לבוא אלינו בטענות".
התשובה האחרונה של שפר לא מסתדרת עם המצב הקיים. הרי בכל שנה הספורט הישראלי מאבד עוד ספונסרים, ולכן קשה לו לגייס עוד כסף כדי להתקיים. "הספורט בצדק מאבד ספונסרים. מי רוצה בכלל להשקיע בענפים שבמתקנים שלהם אין מקומות מסומנים, שהשירותים מלוכלכים, ושיש אלימות ביציעים?", הוא תוקף. "אני אומר שהספורט המקצועני צריך לבוא בטענות רק לעצמו. אם הוא ישווק מוצר טוב, יהיו רבים שירצו לקנות אותו".
*זאת לא התנערות מאחריות מצידכם? מי יעזור להם אם לא המדינה?
"אני אומר את הדברים מתוך הבנה שהכל כאן חייב להשתנות. ואת זה עושים מהבסיס, ולא מקצה הפירמידה. בשביל ליצור תרבות ספורט שתקטין את האלימות והפשיעה, ושתייצר ספורטאים שאחר כך ירכיבו ענפים שיהיה כיף לצפות בהם, צריך לבנות כאן דברים מחדש. זה משהו שמתחיל הרבה יותר מוקדם - בשנים הראשונות של בית הספר. שם צריך להשקיע, ולשם אנחנו מפנים את מירב המשאבים שלנו. אם זה בפעילות ספורט ברשויות המקומיות באמצעות סל הספורט, אם זה בתוכניות לחינוך לספורט ואם זה בטיפול במתקנים".
* אתה מדבר במילים גבוהות. תן דוגמא איך בדיוק הכסף שלכם ישנה משהו?
"יש משהו שכמעט כל הורה בישראל מכיר - חוגי הספורט ובתי הספר לכדורגל או כדורסל. כל יחידה כזאת גובה סכומים לא מבוטלים מהורים, שבסך הכל רוצים שהילד שלהם יהנה, ואולי תצא לו מזה בעתיד קריירה. אבל רוב הילדים בחוגים האלה הם 'ילדי קופה', כלומר כאלה שהכסף שלהם מממן חוג שאולי ייצא ממנו ילד אחד מוצלח. הרי לא כל ילד מתאים לכל ענף. וכשאין יד מכוונת, יש חוסר סדר מוחלט.
"לכן השקענו בפרויקט במספר בתי ספר יסודיים, שבו הילדים מתנסים בארבע השנים הראשונות במיומנויות ספורט. בשנה הראשונה עובדים איתם על קואורדינציה, בשנה השנייה על כל סוגי משחקי הכדור וכן הלאה. בחזון שלנו בסוף ארבע השנים האלה, כל ילד יקבל הפניה שבה יכתב למה הוא מתאים מבחינת כישורים ונתונים פיזיים. ככה כל ילד שירצה יירשם לחוג הספורט שהוא מתאים לו, ולא יבזבז זמן וכסף על ענפים שהוא לא מתאים להם. לזה אנחנו קוראים השקעה בתשתית ספורט".
ביטחון, חינוך. איפה הספורט?
ההסברים הדידקטיים נשמעים טוב, אבל באותו זמן ששפר מדבר על מבחני קואורדינציה יש לא מעט ענפים שלא מצליחים להחזיק את הראש מעל המים. "אנחנו לא מנותקים", הוא אומר. "בגלל זה למשל אנחנו מקצים כסף לפעילויות ספורט שנופלות בין הכיסאות, כמו רשות הצלילה והתאחדות הספורט המוטורי. ועדיין, רוב הכסף שלנו צריך להגיע לדברים יותר חשובים. כמו למשל להקים מסלולים אקדמיים ללימודי מינהל ספורט, שאנחנו נמצאים כיום במו"מ עם אוניברסיטה גדולה ליישם אותו, או הקמת בתי ספר למאמנים לפי דרגות גיל ומיומנויות. כלומר, שיהיו בארץ כמה דרגות אימון, ולא שתיים".
* אתה מדבר על חזון ותרבות, ובינתיים משרד האוצר הגיש הצעה לקצץ ב-2009 את התקציב לספורט לכ-107 מיליון שקל, שמתוכם 53.5 מיליון בלבד יופנו למינהל.
"לצערי תקציב המינהל קוצץ בכל שנה, בעשר השנים האחרונות. אני יושב בקרוב עם אנשי האוצר כדי לנסות ולשנות את המצב. אנחנו חושבים שהתקציב שלנו צריך לנוע בין 120 ל-150 מיליון שקל בשנה".
גם לשפר ברור שיש עוד כמה נושאים בעלי עדיפות לאומית לפני הספורט, כך שהגדלת תקציב דווקא בספורט נשמעת מצחיקה. הוא דווקא לא צוחק. "זה נכון שלאוצר יש בדרך כלל סדר עדיפויות אחר כמו ביטחון וחינוך, אבל אם המינהל ימשיך להתנהל בתקציבים כאלה אפשר לסגור אותו. ואם אני לא אצליח לשנות את רוע הגזרה, אני אעזוב את התפקיד כי לא יהיה לי יותר מה לחפש פה".