העיקול הזמני הוא אמצעי, שנועד לסייע בידי מי שבידו תביעה טובה, לגבות את חובו, לאחר שיזכה בדין. שווה לנגד עיניך מצב, שבו אתה תובע את מי שחב כלפיך סכום נכבד של כסף, מכוח הסכם חתום, למשל. בעת הגשת התביעה, ידוע לך שגם אם תזכה בה, יקשה עליך לגבות את חובך מן הנתבע, מאחר שבחששו מנושיו, הוא נוהג לדאוג לכך, שלא יהיו בידיו או בבעלותו נכסים. עוד ידוע לך, כי ממש במקרה, באותה העת זכאי הנתבע לתשלום נכבד מגורם אחר - צד שלישי, שאינו קשור ליחסים שביניכם. מצויד במידע זה, תגיש לבית המשפט, בד בבד עם הגשת התביעה, אף בקשה להטלתו של עיקול זמני על סכומי הכסף, אותם חב הצד השלישי לנתבע שלך. כך, יהיה על הצד השלישי להחזיק סכומים אלה בידיו עד למתן פסק-דין בתביעתך. אם תזכה, יהיה עליו לשלמם לידיך.
על צד שלישי, המקבל לידיו צו עיקול שכזה, להודיע לבית המשפט אם אכן מצוי בידיו נכס או סכום כסף, אשר עליו להעביר לידי הנתבע. על-סמך הודעתו, יוכל התובע לכלכל את המשך צעדיו. על-סמכה יהא בידיו להחליט אם די בעיקול זה, שמא עליו לתור אחר גורם אחר, צד שלישי אחר, אשר יביא את הישועה. מה דינו של צד שלישי שכזה, אשר קיבל לידיו הודעה אודות הטלתו של עיקול זמני, ואשר בדיעבד התברר, כי מסר לבית המשפט הודעה בלתי נכונה בנוגע לסכום שעיקול זה "תפס" אצלו?
צו עיקול זמני
בשנת 94' הגישה החברה "אדר גלוב בע"מ" תביעה כספית, בשיעור כ-830 אלף שקל, נגד חברה אחרת - "טלעד שירותי נהיגה טלפוניים בע"מ". במסגרת התביעה ביקשה אדר גלוב, וקיבלה, צו עיקול זמני על סכומי כסף, אשר "בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ" חבה באותו הזמן כלפי הנתבעת-טלעד. סכום העיקול הזמני היה כסכום התביעה. לאחר קבלת ההודעה אודות העיקול הזמני, מסרה "בזק", לבית המשפט, הודעה שלפיה היא רשמה אותו לפניה, ושלפיה "עיקול על סך 831,737 שקל הנמצאים אצלנו יבוצע להבטחת תביעה אזרחית על סך 831,737 שקל". הודעה כזה משמחת מאוד את התובע, שלבקשתו הוטל העיקול הזמני. היא מבטיחה לו, כי כשיזכה בתביעתו, לא יהיה עליו להתאמץ כדי לגבות את מלוא החוב. זה ימתין לו אצל הצד השלישי, "בזק".
אדר גלוב אכן זכתה בדין, ובית המשפט חייב את טלעד לשלם לה את מלוא סכום התביעה. שמחה וטובת-לב, פנתה הזוכה אל "בזק" וביקשה לקבל לידיה את הסכום המעוקל אצלה. או אז קפא החיוך, שהיה פרוש על שפתיה. "בזק" לא העבירה אליה את מלוא הסכום. היא גרסה, כי היא מעולם לא הודיעה, כי שיעורו של הסכום, המצוי בידיה עבור טלעד, היה כמלוא סכום התביעה, כי סכום כזה מעולם לא היה מצוי בידיה, וכי הסכום שעוקל אצלה עומד על כ-80 אלף שקל בלבד.
אדר גלוב ראתה את הדברים בחומרה. באותה העת כבר נכנסה טלעד להליכי פירוק, אשר בסופם זכתה אדר גלוב לתשלום, הנמוך ממחצית חובותיה של טלעד כלפיה (חובות שלא נבעו רק מפסק הדין האמור). אדר גלוב הגישה תביעה נזיקית נגד "בזק", בעלת "הכיס העמוק". היא טענה שעל "בזק" לפצותה במלוא סכום העיקול - כ-830 אלף שקל.
הפרה את חובת הזהירות
שופט בית-משפט השלום בירושלים, אריה רומנוב, קיבל את טענתה של אדר גלוב, שלפיה הודעתה של "בזק" לבית המשפט, בנוגע לצו העיקול הזמני, לא הייתה הודעת אמת. כך קבע לאור זאת, שלא דווח בה אודות החשד, שכבר היה קיים באותה העת אצל "בזק", ושהתאמת בדיעבד, שלפיו "בזק" נפלה קורבן למעשה מרמה מתוחכם של טלעד, שבעקבותיו היא לא חבה כלפי טלעד אלא כ-80 אלף שקל. רומנוב הוסיף וקבע, כי בכך הפרה "בזק" את חובת הזהירות, בה היא חבה כלפי אדר גלוב.
לא היה באלה כדי להביא לקבלת התביעה נגד "בזק". רומנוב קבע, כי אף ש"בזק" הציגה מצג רשלני, לא עלה בידי אדר גלוב להוכיח, כי התקיים קשר סיבתי בינו לבין הנזק, שנגרם לה. מילים אחרות: היא לא הוכיחה, כי לו "בזק" הייתה מוסרת הודעת אמת, שלפיה בידיה רק כ-80 אלף שקל, להם זכאית טלעד, היה באפשרותה לנקוט בדרכי פעולה חלופיות, שהיו מאפשרות לה לקבל את מלוא סכום התביעה, שננקב בצו העיקול. כך קבע, בין היתר לאור זאת, שאדר גלוב לא ניסתה להוכיח, כי באותו הזמן היו בידי טלעד נכסים נוספים, אותם היה ניתן לעקל, וכי רק לאור הודעתה של "בזק", היא שקטה על שמריה ולא עשתה דבר נוסף. לפיכך, תביעתה נדחתה.
אדר גלוב ערערה על פסק הדין (באמצעות עו"ד יהודה לוי). אף שבית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים יצחק ענבר, יוסף שפירא ונאוה בן-אור) חלק על קביעות עקרוניות שונות של רומנוב, הוא דחה את הערעור לאור העדרו של קשר סיבתי, כאמור.
תחילה נקבע, כי מסקנתו של רומנוב, שלפיה הודעתה של "בזק" לא הייתה הודעת אמת, והיוותה מצג שווא רשלני, מקובלת לחלוטין על ערכאת הערעור. נקבע, כי כבר בעת מסירת ההודעה, היה בידיה של "בזק" לדעת, כי האמור בה אינו נכון. עוד נקבע, כי היה על "בזק" לדעת שבהסתמך על הודעתה, תימנע אדר גלוב מלנקוט בפעולות נוספות להבטחת גביית החוב. "היה על המשיבה למסור לבית המשפט את העובדות כהווייתן באופן מלא ומפורט", נקבע. "וודאי שהיה על המשיבה לעשות כן מייד לאחר שמעשי המרמה שבוצעו כלפיה, לטענתה, על ידי טלעד, התחוורו לה במלואם. המשיבה לא עשתה כן, ובכך הפרה כלפי המערערת חובת זהירות".
משאלה היו פני הדברים, נקבע כי לאורך כל הזמן סברה אדר גלוב, כי בידי "בזק" מלוא סכום התביעה, וכי ברגע שתזכה בה, תוכל לגבותו באמצעותה. כך, משנקבע ש"בזק" הפרה את חובת הזהירות כלפי אדר גלוב, ומשנקבע, כי ניתן לסווג את תביעתה נגד "בזק" כתביעה נזיקית, היה על בית המשפט להיזקק לסוגיות הקשר הסיבתי והנזק.
אין קשר סיבתי
שופטי הערעור לא ראו עין בעין עם השופט רומנוב בנוגע לקביעתו, שלפיה על אדר גלוב היה מוטל הנטל להוכיח את ה"מה היה קורה אילו", היינו, את זאת שהתקיים קשר סיבתי בין מצג השווא הרשלני של "בזק" לבין הנזק, שנגרם. "על-פי ההלכה הפסוקה, התרשלות הפוגעת ביכולתו של התובע להוכיח את הקשר הסיבתי, כיוון שהיא עצמה מונעת את התממשות סדר הדברים הלא רשלני, עשויה להביא להעברת הנטל לנתבע לשלול את קיומו של הקשר הסיבתי", נקבע. עוד נקבע, שאף שדוקטרינה זו יושמה, בעבר, על תיקי רשלנות רפואית, הרחיב בית המשפט העליון את תחולתה גם לעבר תחום דיני הנזיקין הכלליים.
מילים אחרות: התרשלות של הנתבע, המותירה תחת עמימות את השאלה ההיפותטית: "האם לולא ההתרשלות היה התובע פועל כפי שפעל?", מעבירה אל כתפי הנתבע את הנטל לשלול את הקשר הסיבתי, שבין התרשלותו לבין הנזק. "בענייננו, חוסר הוודאות העובדתית באשר לשאלה: 'מה היה קורה אילו', נובע מהתרשלותה של המשיבה", קבעו שופטי הערעור. כך, מאחר שהשאלה כיצד הייתה אדר גלוב נוהגת, לו "בזק" הייתה מודיעה, כי אין בידיה אלא כ-80 אלף שקל, והאם היא הייתה מצליחה לשים את ידה על נכסים אחרים של טלעד, "נותרה תחת עמימות עובדתית אך ורק בשל מחדלה של המשיבה למלא את חובתה". מטעם זה, נקבע כי על שכמה של "בזק" היה מוטל הנטל לשלול את הקשר הסיבתי שבין התרשלותה לבין הנזק.
משכך נקבע, בחנו שופטי הערעור את השאלה אם עלה בידי "בזק" להביא ראיות, שיש בכוחן לבסס ממצא, שלפיו גם אלמלא המצג הרשלני שלה, מהלך ההתרחשות היה זהה לזה שאירע בפועל. שלא כדרכה של ערכאת הערעור, בחנו שופטי ההרכב את הראיות הרלבנטיות והגיעו לכלל מסקנה, ש"בזק" (שיוצגה בידי עו"ד עמוס תיבי ורותם ברק) אכן שללה את הקשר הסיבתי, שבין התרשלותה לבין הנזק. הוכח על-ידיה, כי טלעד חדלה לפעול בד בבד עם מתן הודעתה הרשלנית של "בזק". עוד היא הוכיחה, כי באותה העת טלעד כבר הייתה מרוקנת מנכסים. שופטי הערעור השתכנעו, כי גם לו בהודעתה, הייתה "בזק" מציינת כי בידיה רק כ-80 אלף שקל, עדיין לא היה עולה בידי אדר גלוב לאתר נכסים אחרים של טלעד ולעקלם, או לגבות את חובה בדרך חוקית אחרת, זולת הגשת בקשה לפירוקה, כפי שעשתה בפועל. ועוד: מרבית כספי קופת הפירוק הועברו לידי אדר גלוב.
"הוכח כדבעי שאין קשר סיבתי בין מצג השווא הרשלני שיצרה המשיבה בהודעתה... לבין העובדה שהמערערת לא הצליחה לגבות מטלעד את מלוא סכום העיקול הזמני", חרצו שופטי הערעור ודחו אותו. אדר גלוב חויבה בתשלום הוצאותיה של "בזק" ושכר-טרחת עורכי-דינה, בשיעור 15 אלף שקל. (ע"א 2481/08).