השבוע לקחו שלושת מנהיגי המפלגות הגדולות פסק זמן מהשמצותיהם כדי לדבר על... כן, ערכים. זה היה בכנס "הכל לחינוך", מסוג הכנסים שנותנים הזדמנות לסיסמאות ודיבורים שאף אחד לא לוקח ברצינות. בדבר אחד היו כולם מאוחדים - הצורך לחנך לערכים. מילה יפה, ערכים אבל למה בעצם הכוונה? הרי מה שאצל האחד הוא ערך חיובי, אצל אחר יכול להיות שלילי.
למשל: האדם החילוני מאמין בשוויון. מבחינתו של האדם הדתי כל מי שאינו מאמין וחושב כמוני הוא פסול (או כופר, או שווה דין מיתה וכו'). דוגמה לכך ניתנה אתמול בחדשות ערוץ 2, שם הקדישו זמן למקרה של גזענות בגן ילדים של ילדי חב"ד. השתמשו שם במילים כמו "חמור" ו"מדהים", כאשר למעשה מדובר בתופעה חברתית יום-יומית, ידועה ומוכרת.
הסיפור הוא שבחורה בשם חירות אדגר נפסלה לעבודה בגן הילדים בגלל היותה בת העדה האתיופית. מנהלת הגן היתה דווקא מאוד נחמדה, אבל חסרת אונים: "זה לא נגדך באופן אישי", אמרה לחירות, "האוכלוסיה במעון לא מעונינת בעדה האתיופית". למה? כי הרבי מלובביץ' פסק שהאתיופים הם "ספק יהודים".
הייתי שמח לשמוע משלושת מנהיגינו איך מחנכים את אנשי חב"ד, ואנשים דתיים בכלל, לערכים המקובלים בחברה החופשית. האם אפשר להכריח אדם דתי להעדיף ערכים חברתיים-אזרחיים על פני ציוויי תורתם ורבניהם? הדת, כל דת, היא מעצם טבעה וטיבה, גזענית ולעתים אכזרית ביחסה אל מי שלא מאמין בציווייה. בעצם, הדת גם לא סובלת את המאמינים, אם אלה נוהים אחרי הרבי (או כומר, מולה, וכו') המתחרה".
אי אפשר לחנך אדם דתי לערכים הסותרים את ציוויי תורתו ורבניו. לכל היותר אפשר לצמצם את השפעת ערכי דת על ידי הפרדתה מהמדינה. האם נתניהו, לבני וברק מוכנים לעשות את זה? אחרת, כל המילים על "חינוך לערכים" הם דיבורים של כלום.
מחיר ההרתעה המגומגמת
לפני כעשרה ימים ארעו ארבע פיגועי ירי ומרגמות ליד גדר המערכת. ישראל לא הגיבה בגלל נימוקים שונים ובעיקר מתוך רצון לא להקצין את המצב. היום נפגע סיור של צה"ל ממטען. קצין נהרג. אולי זה היה נמנע אם היינו מגיבים מיד, וקשה, על התקריות הקודמות.