"בשביל זה יש טלוויזיה" - זהו הסלוגן שעמו פתח ערוץ 10 את קמפיין ההשקה שלו, עם עלייתו לאוויר ב-28 בינואר, 2002 - לפני 7 שנים בדיוק. במבט לאחור, לסיסמה הפרסומית, אשר לוותה בהצהרות רוויות יומרה - כמו למשל, על כך שבכוונת הערוץ להוות אלטרנטיבה איכותית לערוץ 2, ולשאוף להפוך ל"הארץ" (בימיו הטובים) של הטלוויזיה, או הצהרות על כך שבתוך 7 שנים יגיע הערוץ לאיזון כלכלי - לא הייתה, מסתבר, אחיזה במציאות.
7 שנות פעילותו של ערוץ 10 היו רצופות כישלונות ניהוליים, שנבעו הן מהערכות כלכליות שגויות והן מהיעדרו של חזון תוכני. נכון לעכשיו, כלל לא בטוח כי בעתיד תגענה "7 שנים טובות". עתידו של ערוץ 10 עומד כעת בסימן שאלה גדול. ייתכן שישולב וייטמע בזכיינית ערוץ 2, "רשת", או להפך, ואף לא מן הנמנע כי ייסגר סופית. אמש החליטו ועדות הכלכלה והחינוך של הכנסת להוציא את הערוץ למכרז חדש באופן מיידי. מה שאומר, שייתכן כי בעלי המניות של הערוץ לא יחפצו בחידוש ההרפתקה היקרה הזו, והנהלת הערוץ - במידה שלא תמצא משקיעים חדשים, תסגור את האורות במשרדים בגבעתיים. גם אם כן יימצאו משקיעים חדשים, או שיישארו הנוכחיים, כלום לא מבטיח שהערוץ יזכה במכרז.
נתפסו לא מוכנים
ההחלטה מאמש, תפסה את אנשי ערוץ לא מוכנים. "אנחנו המומים מההחלטה הלא דמוקרטית", אומר בכיר בערוץ. "זוהי קטסטרופה. האם שר התקשורת ירצה שברקורד שלו יהיה מצוין כי סגר ערוץ טלוויזיה?"
על-פי הערכות, סך ההפסדים המצטברים של ערוץ 10 מאז הקמתו עומד על יותר ממיליארד שקל. לפי פרסומים שונים, בעלי המניות נפרדים מדי חודש מכ-2 מיליוני דולרים.
בעלי המניות בערוץ הם איש העסקים יוסי מימן, המחזיק ב-51% מהמניות, ו-49% הנותרים מתחלקים שווה בשווה בין איל ההון רון לאודר לבין תאגיד "ניו רייג'נסי", שבו שותפים ארנון מילצ'ן, ג'יימס פארקר ורופרט מרדוק. בעלי המניות פעילים בישראל בענפים אחרים - עסקית ופוליטית. מימן הוא בעליה של "קבוצת מרחב", השותפה, בין היתר, בהפעלת צינור הגז הטבעי ממצרים אל ישראל וטורקיה. לאודר נחשב כמקורבו של ביבי נתניהו וכאחד מתורמיו הבכירים. ארנון מילצ'ן קידם בגלוי, ובהצלחה, את בחירתו של שמעון פרס לנשיאות.
כיצד הגיע ערוץ 10 למצב שבו הוא עלול להיסגר, בעוד בעליו - מיליארדרים בעלי ניסיון עסקי רב, מעניקים לו צ'ק פתוח ויד חופשית לניהול, ובעוד הרשות השנייה עושה ככל שביכולתה על מנת לאפשר לערוץ תנאים מפליגים, כמו למשל, ויתור על חובותיו מן העבר ונתינת האפשרות להמשך פעילותו חרף אי עמידתו במחויבויותיו על-פי חוק (ראו מסגרת)?
לשאלה זו תשובות רבות, שכן לאי ההצלחה אבות רבים: במהלך 7 השנים התחלפה שדרת הניהול הבכירה כמה וכמה פעמים. הן מרמת המנכ"ל (5 קדנציות ב-7 שנים), וכלה בחילופים תכופים בעמדות ניהול בכירות אחרות, כמו למשל במחלקת הדרמה. לא מיותר לציין כי לסוגיה זו, של תחלופה בתדירות כה גבוהה, משקל מכריע בכל הנוגע לתפקודו השוטף של הערוץ.
התסריטאי והבמאי עמית ליאור, אשר שימש למשך כשנתיים כמנהל מחלקת הדרמה (בשנים 2007-2008), בתקופת הקדנציה השנייה של המנכ"ל מודי פרידמן (הקדנציה הראשונה שבה כיהן פרידמן כמנכ"ל הייתה בשנת 2003), מלין על חסרונן של יד מכוונת ושל מדיניות ניהולית בערוץ. ליאור: "קשה להגיד שיש טביעת אצבע של מנכ"ל שמכתיב תכנים, או הכוונה כלשהי - לאן הדברים צריכים ללכת. אין בערוץ 10 איזה אבי ניר עם טעמים חזקים שמכוון את לוח השידורים.
"כשהגעתי לערוץ ונכנסתי לשיחה עם מודי פרידמן, כן ציפיתי לשמוע איזושהי הכוונה. ההכוונה שלו אליי היתה, שאעשה כמה שיותר דרמה במחירים לא הגיוניים. היה לחץ לעשות הכל מהר. התכונה היחידה שהייתה שם היא המצוקה שהייתה במסדרונות, תחושה שאתה עובד במקום שלא מצליח. וזה מייצר לחץ כלפי מטה. הלחץ משפיע על הכל ומכניס לסוג של חרדה. החילופים יוצרים כאוס ענק. אני חושב שחילופי הגווארדיה התכופים, נבעו יותר מלחץ מתמיד של גוף הנלחם על קיומו, ואין כמעט חסד עם אף אחד".
* מניסיונך, בערוצים אחרים הדברים מתנהלים אחרת?
"עבדתי בעבר גם בקשת וגם ברשת, ושם זה יותר מובנה. הרגשתי את זה במנהלים. בערוץ 10 יש פחות תחושה של סדר, אין הכתבה תוכנית. קשה להגיד שיש אג'נדה ברורה. זו טרגדיה ידועה מראש. עובדים בתנאים בלתי אפשריים. זה מסכנות, אומללות. מצד שני, יש בערוץ אנשים מצוינים עם המון רעב לעשות".
מנהל בכיר לשעבר בערוץ, מאשים דווקא את בעלי המניות כמי שמהווים את הבעיה המרכזית בהתוויית מדיניות: "למרות שבלעדיהם הערוץ כבר היה נסגר, הם אלה שאשמים. הם היו נחושים להצליח, אבל לא הגדירו את התהליך. תמיד זה היה: 'איך מצמצמים הפסדים'. כשאתה בא להחזיק ערוץ, צריך לדעת לנהל. לא אמרו: 'נגדיר מטרה ויעדים, בואו נבדוק כמה עולים היעדים'. הייתה להם התחושה שהצוות הניהולי יביא תוצאות. אם היה תהליך מסודר, יכול להיות שערוצים 2 ו-10 היו כיום מתחרים כתף מול כתף".
אין אלטרנטיבה, אין בידול
עוד טענה העולה מדבריהם של יוצאי הערוץ, היא כי הערוץ כשל במבחן האלטרנטיבה לערוץ 2, בכך שלא בידל את עצמו ממנו, וכי למעט תוכניתם של ירון לונדון ומוטי קירשנבאום ("לונדון וקירשנבאום"), אין מותג חזק נוסף הנושא את דגל האיכות. וכי לא בכדי צמד מנחי התוכנית סירב לקיצוץ חד בשכרו. השניים ידעו כי לערוץ אין בכובע עוד שפנים מסוגם.
טענה זו לא מתייחסת לאפיקים נוספים בחברת החדשות של הערוץ, ביניהם "היום שהיה" עם גיא זוהר, שהביא את ערוץ 2 לנסות ולייצר לו מתחרה ראוי על משבצת השידור המקבילה.
בכיר לשעבר בחברת החדשות של הערוץ, אומר כי "השקיעו המון כסף בערוץ, למרות שלא הוגדר כיוון או אופי. לכן זה לא תרם לבידולו של הערוץ, וזה הביא לתוצאה העצובה של דיבורים על היעלמותו. אם זה אבוד? אני תמיד מאמין שאפשר לשנות דברים. יכול להיות שלא מצאו עד עכשיו את הדרך".
* לא חשבתם שכדי ליצור בידול צריך לאפיין את הערוץ?
"ידענו כל הזמן שצריך לאפיין. משום מה, הידיעה לא הובילה לשינוי. קצב חילוף האנשים היה מאוד גבוה. זה לא תרם להתוויית קו, או עמוד שדרה. הייתה תמיד תחושה של חוסר יציבות בלוח השידורים".
* בעלי המניות לא התערבו בניהול הערוץ, או חשבו לקחת פיקוד על העסק?
"לבעלי המניות היו רווחים פחות מדידים. זו הסיבה שהם שם, גם כשהפסידו ולא ראו אופק כלכלי. כשכולם יודעים שהם בעלים של ערוץ טלוויזיה וחברת חדשות נשכנית, יש לזה ערך עסקי ופוליטי. לעומת זאת, חברת החדשות נתנה אופציה נוספת. היא כן הצליחה להוות אלטרנטיבה".
עמית ליאור מסכים עם הדברים: "ערוץ 10 לא ניסה לכוון גבוה, לא בידל עצמו. לא אמר: אהיה שונה. הוא ניסה להיות ערוץ 2, ושם הוא נפל. לפחות בתקופה שלי, היה ניסיון לכוון לדרמה יותר גבוהה, לתת טיפה אלטרנטיבה. לתת משהו שיריח קצת שונה מערוץ 2.
התסריטאי והבמאי שבי גביזון, מנהלה הראשון של מחלקת הדרמה בערוץ 10, שבמסגרת תפקידו היה אחראי על כמה מהדרמות הטובות שידע הערוץ, כמו "תיק סגור", "מעורב ירושלמי", "אהבה זה כואב", מספר שבתקופתו "ערוץ 10 הפך ממקום שהיה בו 'היי' למקום שלא נעים להיות בו", אך במקביל טוען כי "מוקדם להספיד ולטעון נגד הערוץ". גביזון: "מה שהנחה אותנו היה ליצור איכות שאינה לקהל צר. יש לי רגשות חמים לערוץ 10. זה היה מאוד כואב. הנפילה, הבריחה של כמה מהמשקיעים כבר אחרי חודשיים ראשונים של פעילות. זו היתה הגדרה של כישלון. אני מקווה שלערוץ יהיה רק טוב ושהוא יהיה קונטרה לערוץ 2. הוא חשוב לתעשייה, ולנו - ליוצרים. אני מרגיש שהערוץ כן מנסה. לא חושב שמה שיש שם זה רק לונדון וקירשנבאום. יש נכסים, יש דברים שמוסיפים לתקשורת הישראלית.
"זה כמובן לא פותר את ערוץ 10 מהמחויבויות שלו לעמוד בסך מסוים של הפקות מקור וגם לא מהזלזול הבוטה כלפי היוצרים. זה משהו שצריך להילחם בו. אנשים מתכננים ויוצרים ובונים את חייהם על-פי זה".
אי-כדאיות כלכלית?
טענה שעולה ונשמעת שוב ושוב היא טענת אי הכדאיות הכלכלית במצב שבו פועלות שתי שדרניות מסחריות, כאשר הסיבה הרווחת הינה ששוק פרסום מצומצם למדי. ההערכות המוקדמות של הערוץ, על גידול בנתח הפרסום למדיה המשודרת, לא עלו בקנה אחד עם תנאי השוק הקיימים ועם משתנים חדשים, כמו עליית קרנו של האינטרנט, תהפוכות בשער הדולר, ואי יציבות כלכלית.
בעלי תפקידים בכירים נוכחיים בערוץ, מודים כי התוכניות העסקיות בתחילת הדרך "היו בגדר הערכה לא מציאותית". אך את חוסר ההצלחה הם תולים בזמן הדרוש לשינוי הרגלים צפייה בקרב הצופים, זמן שלדבריהם אורך יותר מ-7 שנים, ובהצלחות רייטינג חד-פעמיות כמו "הישרדות" (23% רייטינג בממוצע) או שידורי משחקי מוקדמות גביע העולם בכדורגל יותר מ-30% רייטינג), שאינן מהוות אבן דרך לשינוי הרגלי צפייה. לדבריהם, לערוץ נחוצות עוד כשנתיים כדי להתייצב ולהתמתג כערוץ אשר חורט על דגלו להשקיע משאבים רבים בשידורי ספורט, בחדשות ובתוכן מקורי. פלדמן אומרת שבשנתיים האחרונות ישנה יציבות בלוח השידורים, וכן עלייה במספר הפקות המקור. ליאת פלדמן - סמנכ"לית התוכניות בערוץ: "ערוץ 10 קיבל החלטה מושכלת לצמצם מעורבות ניהולית בתהליכי היצירה, וזו אחת הסיבות שמאז שאין מנהל דרמה בערוץ נמצאות בעבודה פי שניים דרמות מאשר בכל תקופה שבה כיהן מנהל דרמה, ויותר מאשר בכל גוף שידור אחר. החלטה זו נובעת מן האמונה שיוצר יודע מה טוב למוצר שלו, ועל הערוץ לכוון את תהליך העבודה ולא להכתיב את תהליך היצירה".
חנוך דאום, סמנכ"ל אסטרטגיה ברשת, ולשעבר יועץ בכיר של המנכ"ל היוצא פרידמן, מחזיק בדעה כי הערוץ במתכונתו הנוכחית לא ישרוד לאורך זמן. דאום: "טעויות הניהול הקריטיות ביותר לא נעשו בתקופתי. אבל עומק הטרגדיה של ערוץ 10 הוא אחר. ראשית, מדובר בטרגדיה כלכלית - שאין באמת היתכנות כלכלית לערוץ מסחרי נוסף בישראל. שני ערוצים מסחריים שמרוויחים כסף, לא יהיו כאן בעשר השנים הקרובות. גם התקופה הנוכחית והמשבר העצום שאליו נקלע הערוץ כעת, משבר שסיכוי רב שיסתיים בסגירת הערוץ, הגיע אחרי הצלחות יפות בתחום התוכן והתחלה של התייצבות לוח השידורים, אבל המשבר הרגולטורי, סוף עידן הזיכיון והמשבר הכלכלי, הכניסו את הערוץ שוב לחצי הקפאה, והם מכריעים את גורלו של ערוץ 10 גם הפעם, אולי בפעם האחרונה".
מבטלים הפקות מתוכננות
מאורעות התקופה האחרונה לא עשו חסד עם ערוץ 10. עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, החליטו בעלי המניות בערוץ להדק את החגורה ולעצור את המשך הזרמת הכספים לערוץ. כתוצאה מכך, נאלצו אנשי הערוץ לבטל הפקות מתוכננות, ביניהן עונות חדשות של "היפה והחנון", "לרדת בגדול", ועוד 6-7 דרמות בפיתוח. בהיעדר רזרבות פיננסיות, נאלץ הערוץ לצמצם עלויות ולחשוב כיצד להמשיך ולייצר תוכן, גם בהיעדר מימון חיצוני, מצב הדומה למכונית הנוסעת על אדי דלק. בנוסף, הסיקור החדשותי של המלחמה בעזה הביא להוצאות בלתי מתוכננות, גם בשל כח האדם הנדרש לטובת הסיקור וגם בשל שינויים בלוחות השידורים.
בערוץ שואבים עידוד מכך שעיקר לוח השידורים לחורף הקרוב ישודר כפי שתוכנן.
"היו לפני המשבר הכלכלי חמש דרמות בעבודה, ונזכה לראות אותן בקרוב", אומרים בערוץ. "הצופה לא ירגיש שנעצר מהלך, כי עבדנו קשה לפני המשבר ואנחנו מסודרים מבחינת לוח השידורים לשנה הקרובה. כך שיהיו בקרוב תוכניות ריאלטי חדשות וסרטים דוקומנטריים וגם דרמות חדשות".
פלדמן: "אנחנו מחויבים לדרמה, אנחנו לא עושים דרמה סתם, כדי לרצות את הרגולציה. כדי להצליח מול הקהל צריך להביא משהו שאין בערוץ 2 וטוב לפחות כמו ערוץ 2".
מודי פרידמן סרב להתייחס לכתבה.