אלה אלקלעי היא חברת הועדה הציבורית לקביעת הקריטריונים לדירוג ומדד מעלה
פרופסור דן אריאלי פותח את הפרק הרביעי בספרו Predictably Irrational הדן בפער בין התנהגות חברתית להתנהגות עסקית בתיאור משעשע להפליא של סיטואציה המוכרת היטב לכל משפחה אירוח לארוחת ערב חג. החמות או האמא המארחת הכינה וטרחה, קנתה, בישלה, ניקתה וארגנה. כולם באו ואכלו ושתו ואכלו ושתו ודיברו וצחקו ובסוף כשקמים ללכת אתה מוציא את הארנק ומציע לשלם לה עבור הטרחה. אופס!!!! נחצה קו בין ההתנהגות החברתית להתנהגות העסקית.
אריאלי מציג לא מעט דוגמאות לחומה הסינית שאנו מקימים בתוכנו בין ה"אני החברתי" לבין ה"אני העסקי" והנה באה עמותה כמו "מעלה" ומבקשת מאיתנו לערבב תחומים.
שאלה שצריכים לשאול סמנכ"ל כספים את עצמם
השאלה, העולה גם בלב חסידים מושבעים של ערוב קריטריונים חברתיים בתהליך קבלת החלטות השקעה או במשקיעים העוקבים אחרי מדדים כגון מדד מעלה, היא מה יצא לנו מזה. הרי מדובר ב"אני העסקי" ולכן השאלה הנשאלת על ידי המשקיע היא איזה תשואה עודפת יש להשקעה על פי אמות מידה חברתיות.
מנהלי אחריות חברתית וסמנכ"לי כספים בחברות צריכים לשאול את עצמם איזה ערך עסקי יש להשתתפות בדרוג מעלה. נשאיר את היתרונות העסקיים הנובעים מהשתתפות בדרוג של עמותת מעלה לסוף כי התשובה שלי לשאלה הזו היא שלמרות שמדובר בעסק צריך בראש ובראשונה להפנות את השאלה ל"אני החברתי" ולא ל"אני העסקי".
תרגיל קצר
אם אנחנו רוצים לחיות בחברה מתוקנת שיש בה קודים התנהגותיים שישפרו את איכות חיינו, שנוכל להיות גאים בהם ושיביאו ערך לכולנו אזי יש משימות ומגבלות שאנו חייבים להטיל על עצמנו על מנת לייצר את הנורמה החברתית הרלוונטית. רק עם רובינו הגדול ירתם המציאות תשתנה. נשמע באנלי ומאוד לא ישראלי אבל המשחק החברתי-עסקי הבא ממחיש את היתרונות הגלומים בצורת חשיבה זו:
על כל המשתתפים בחדר לבחור מספר בין 1 ל- 100. אם כולם בוחרים מספר בין 50-100 כל משתתף מקבל 10 שקלים. אם מישהו בוחר מספר בין 1-50 הוא מקבל רק 8 שקלים אבל כל מי שבחר מספר בין 50-100 מקבל רק שני שקלים. כלומר על כל משתתף להעריך את מידת המחויבות החברתית של שאר המשתתפים כי מספיק במשחק הזה אחד ששובר את הכלים ומפעיל את ה"אני העסקי" בכדי שכל הקבוצה תפסיד.
החשבון של ה"אני החברתי" ברור: כדאי לי לגלות סולידריות כי אז כולם כולל אני מרוויחים יותר, מרוויחים 10. החשבון של ה"אני העסקי" הוא שונה. ה"אני העסקי" שואל את עצמו האם עדיף לבחור ב- 8 שקלים בוודאות מול הימור בין שני שקלים לעשרה, בהסתברות לא ברורה ולכן התשובה העסקית היא כנראה לבחור מספר בין 1-50.
הרווח הכלכלי הוא של כולם
היתרונות הגלומים באימוץ "אחריות חברתית" ברורים לכולנו, התוצר הוא חברות המאמצות קוד אתי, המספקות תעסוקה הוגנת, שומרות על הסביבה ותורמות לקהילה אם זו החברה שבה אנו רוצים לחיות אנו צריכים לאמץ את הקודים הללו ואז כולנו נרוויח את עשרת השקלים. בחיים, כמו במשחק אם ה"אני החברתי" מנצח, כולנו מרוויחים כלכלית!
יש מגוון רחב של תשובות שניתן לתת ל"אני העסקי" של המנהל שמתלבט האם לאמץ תרבות ארגונית "חברתית".
עסקית, אחריות חברתית צפויה לתרום לחיסכון והתעילות החברה, ללכידות העובדים ולחיזוק תדמית החברה בעיני לקוחותיה ומשקיעים פוטנציאלים.
בעקבות המשבר
מנקודת המבט של המשקיע יש בדרוג מעלה מידע נוסף שהוא ללא ספק רלוונטי לתהליך קבלת החלטות ההשקעה שלו אף אם במרבית המקרים הוא איננו בעל משקל מרכזי בתהליך. עבור מרבית המשקיעים במרבית החברות בעקבות המשבר הפרק הרלוונטי ביותר כנראה ב- 2009 יהיה כנראה הפרק הדן בממשל תאגידי ואולי אתיקה בעסקים. המשבר הנוכחי הבליט את הסיכונים הגלומים בהעדר שקיפות ובהעדר חלוקת סמכויות ברורה המנטרלת ניגודי אינטרסים בין בעלי העניין בארגון ומבטיחה התייחסות נאותה לאינטרסים של בעלי מניות המיעוט ובעלי האג"ח.
לארגון השנה מפתה יותר מתמיד לחסוך במשאבים הנדרשים להשתתפות "בדרוג מעלה". למשקיע ישאף להתכנס בתהליך קבלת החלטות ההשקעה רק לאנליזה טהורה ולא לבחון השקעות על-פי קריטריונים חברתיים.
למרות הפיתוי צריך להיות ברור גם ל"אני החברתי" וגם ל"אני העסקי" שהסיכוי של העסק כמו גם הסיכוי של החברה בה כולנו חיים לצאת מחוזקים מהמשבר הכלכלי שאליו אנו מתדרדרים, גדול יותר אם נפעל חברתית ולא רק עסקית. כמו במשחק כך גם בחיים מאימוץ הנורמה החברתית כולנו נרוויח לא 2 לא 8 כי אם 10!