בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע, בהחלטה תקדימית, כי אדם הסבור כי רשות המסים גבתה ממנו מס ביתר, רשאי להגיש תביעה ייצוגית רק אם מיצה קודם את הליכי השומה והערעור שלפי חוקי המס (אם ישנם כאלה). אם ערעורו בהליך המיסויי יתקבל, יחל הליך בחינת בקשת אישור התביעה כייצוגית (שהוא הליך אזרחי).
לפי החלטת השופט מגן אלטוביה, במקרה כזה חברי "הקבוצה התובעת" יהיו רק מי שבמועד הגשת התביעה היו זכאים לפתוח בהליך השומתי. הם ייחשבו למי שפתחו במועד בהליך השומתי, אך ורק לעניין התביעה הייצוגית. כלומר, אם היא לא תאושר, הם לא יוכלו לערער בהליך שומתי.
כן נקבע כי אם רשות המסים תודיע ותראה כי הפסיקה את הגבייה הלא חוקית לכאורה, הבקשה לייצוגית לא תאושר והתובעים לא יהיו זכאים להשבה. עם זאת קבע אלטוביה כי בית המשפט רשאי לבחון מקרים יוצאים מהכלל ולאשר תביעה ייצוגית שהוגשה על-ידי מי שלא עירער בהליך שומתי. כך, למשל, אם התובע דורש רק את הפסקת הגבייה ואינו תובע השבה, נראה שלא יידרש לעבור דרך מסנן ההליך השומתי.
במקרה זה טען התובע, עו"ד אריה גבע, כי נגבה ממנו מס שלא כדין בגין ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אחרים שצמחו על כספי פיצויים שהופקדו לקופת גמל. רשות המסים ביקשה לסלק התביעה על הסף, בנימוק שאין מקום להשתמש בתביעה ייצוגית להשבת מס או אגרה שנגבו לכאורה שלא כדין, כשבחוק המס קיים מסלול בירור ייחודי. לדבריה, תביעה ייצוגית מתבררת בפומבי ומסכלת את מטרת הליך השומה והערעור המיסויי (שנידונים בדלתיים סגורות), וכן פוגעת בקופה הציבורית ותסכל את תכנון תקציב המדינה.
עילת התביעה
השופט אלטוביה קיבל עקרונית את עמדתה. מאחר שגבע הגיש ערעור במישור השומתי, קבע השופט כי יש לדון תחילה בהודעת הערעור כדי לקבוע אם הוא בעל עילת תביעת השבה או לא. הוא איפשר לו להגיש הודעת ערעור מתוקנת בהתאם להחלטתו.
אלטוביה הסביר כי הכפפת קיומה של "עילת תביעה" שבסעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות, לבירור המחלוקת תחילה בנתיב השומתי, "מסייעת להשגת אחידות ומהווה מענה לחשש לפסיקות סותרות בנתיב השומתי והערעור עליו ובנתיב התובענה הייצוגית... משכך למשל אין להכשיר באמצעות תביעת השבה למי שזכות זו כבר אינה קיימת, למשל משום שחלף המועד הקבוע בחוק המס המיוחד למימושה".
עם הגשת הודעת הערעור, יאוחד הדיון בה בבקשה לאישור התביעה כייצוגית, כאשר תחילה יש לבחון את הערעור הפרטני וממנו לצאת אל בחינת בקשת האישור. (ת"מ 141/06).