היא לא זכתה באליפות כבר ארבע עונות. הגביע האיטלקי נעדר מהארון שלה כבר למעלה מחמש שנים. פרשת הקליצ'יפולי המביכה פגעה בה מקצועית ותדמיתית, והעובדה שראש הממשלה המכהן הוא הבעלים שלה מעולם לא הוסיפה לה נקודות זכות בקרב אוהבי הכדורגל האובייקטיבים. והיא אפילו לא משתתפת בצ'מפיונס ליג השנה.
ועם כל אלו, מילאן - שעדיין לא מצליחה באמת לדגדג את אינטר בצמרת ויש סיכוי סביר פלוס שגם השנה לא תזכה בסקודטו - היא הסיפור הגדול של הכדורגל באיטליה. רוב הכותרות הגדולות בחודש האחרון מגיעות מהחלק האדום של סן סירו.
סיפור ענק, כי שחקנים גדולים מוותרים על כסף גדול כדי לשחק בה העונה; הקהל שלה שובר העונה שיאים של צפייה; ואפילו אחוזי הצפייה בה בטלוויזיה נוסקים.
הרוסונרי מצליחים להוכיח שכוחו של מותג בעולם הכדורגל יכול להמשיך להתקיים גם בשנים שבהן הקבוצה מואשמת בשחיתויות, ולא עושה חיל מבחינה הישגית. אמנם מילאן הגיעה בעשור הנוכחי לשלושה גמרים בליגת האלופות, ואף ניצחה בשניים, אבל צריך לזכור שבאיטליה, בניגוד לשאר היבשת, מייחסים חשיבות עליונה קודם כל לסרייה A ורק אחר כך לבמה האירופית. אריגו סאקי, שזכה פעמיים עם הקבוצה בגביע האלופות, ב-1989 ו-1990, אמר פעם על המפעל הזה: "ההתרגשות בזכייה באלופות מתגמדת לעומת הסיפוק שאני מרגיש אחרי חמישה ניצחונות רצופים בליגה. הסקודטו תמיד המטרה מספר 1 של מילאן".
לכל הסיפורים הגדולים של מילאן השנה יש מכנה משותף אחד: הרוסונרי מפעילים כוח כמעט מאגי על שחקנים שבוחרים לשחק בסן סירו גם בלי הצעות כספיות גרנדיוזיות. היום כולם מדברים על קאקה, שוויתר על חצי מיליון ליש"ט בשבוע ממנצ'סטר סיטי, "על מנת להזדקן במילאן, מועדון החלומות שלי", לדבריו. אבל כולם שוכחים איך בקיץ האחרון אותה מילאן, אותה סיטי וברזילאי אחר היו מעורבים בסאגה אחרת. רונאלדיניו ויתר על הצעת שכר של 200 אלף ליש"ט לשבוע מהקבוצה האנגלית, והסתפק במחצית מהסכום במילאנו. "זה המועדון הגדול בעולם. לא היססתי לרגע כשחתמתי", אמר לאחר מכן.
וכמובן הסיפור הענק של דייויד בקהאם, שהגיע להשאלה מוזרה בת חודשיים, התאהב במועדון כמעט באופן מיידי וכעת בודקים במילאנו כמה כסף יעלה כדי לשחרר אותו מהחוזה בגלאקסי. בקס עצמו מוכן לסכן הרבה מאוד כסף שמובטח לו מספונסרים במידה שיצליח לעזוב את לוס אנג'לס.
אז מה גורם לרונאלדיניו, בקהאם וקאקה לוותר על מיליונים ולהעדיף קודם כל את הרוסונרי? הסיבה העיקרית היא פשוטה: במילאן תמיד שמים את השחקנים במרכז. אחרי החתמתו של רונאלדיניו בקיץ, אמר פרשן ה "לה רפובליקה", אנדראה סורנטינו: "רונאלדיניו בחר בקבוצה שתהפוך אותו למלך". איך הופכים את השחקנים במילאן למלכים? הנה שלוש הסיבות העיקריות:
פינוק מס' 1: המילאנלו
מרכז האימונים של הקבוצה המשתרע על 163 דונם הוא כנראה המתחם המפנק ביותר בעולם הכדורגל. מעבר לכל הפינוקים (6 מגרשי כדורגל, שף צמוד, 2 בארים, מועדון סנוקר, מסכי ענק, צוות מסז'יסטים וכו' וכו') המילאנלו מכיל גם חדר כושר משוכלל וממוחשב, שעוקב אחרי ההתקדמות האתלטית והשינויים הפיזיולוגיים של כל שחקני מחלקת הנוער והקבוצה הבוגרת. מדובר במתקן כל כך משוכלל ומפואר, עד כדי כך שהנבחרת האיטלקית משתמשת בו לעיתים קרובות, בעיקר בהכנות לקראת מונדיאלים או אליפויות אירופה.
מבחינת שחקן כמו בקהאם, שבגיל 33 נמצא בשלהי הקריירה, במילאן יכולים להציע לו מה שבלוס אנג'לס הוא לא יוכל לקבל לעולם. קודם כל חזרה למשחק ברמות הגבוהות ובעקבות כך שמירה על מעמדו בנבחרת אנגליה. אבל יותר מזה, במילאן מציעים לו מה שאף מועדון באירופה לא יכול: הארכת הקריירה למקסימום. 15 שחקנים שכבר עברו את גיל 30 משחקים ברוסונרי. אפשר לבקר את המדיניות של מילאן לצאת למלחמה עם סוסים ותיקים. עובדה שמבחינה מקצועית זה לא ממש הולך לה טוב בשנים האחרונות. אבל אי אפשר להתעלם מכך שפאולו מאלדיני יורד לתאקלים בגיל 40, אינזאגי כובש בגיל 35 וזאמברוטה חורש את הקווים בגיל 32.
ז'אן-פייר מירסאמן, המנהל של "המילאן לאב" - המעבדה הרפואית המתקדמת והמפורסמת שנחשבת לסוד הגדול של מילאן - הצהיר לאחרונה כי "בקהאם יכול וצריך לשחק עד גיל 40. יש לו נתונים טבעיים שבעזרת עבודה נכונה ישאירו אותו בכדורגל עוד הרבה שנים טובות".
פינוק מס' 2: הכסף
חוץ מהמילאנלו, גם הכסף משחק תפקיד בעובדה שמילאן נשארה יעד מבוקש. אמנם היא מציעה פחות כסף ממנצ'סטר סיטי שהתיישבה לאחרונה על באר נפט גדולה במיוחד, אבל השכר אצלה עדיין מכובד מאוד. קאקה הוא עדיין המרוויח הגדול ביותר בעולם הכדורגל, עם חוזה של כ-11 מיליון אירו בשנה (עם עלייה הדרגתית שתבטיח לו בעוד ארבע שנים 15.5 מיליון אירו).
סך משכורות השחקנים במילאן עומד על כ-120 מיליון אירו בשנה, הכי גבוה באיטליה יחד עם אינטר. כדי להבין איפה עומדת מילאן בנושא זה, צריך להבין שמדובר בסכום גבוה יותר אפילו מזו שמשלמת מנצ'סטר יונייטד לשחקניה (כ-115 מיליון אירו בעונה), וזה למרות שהכנסותיה השנתיות של יונייטד גבוהות מאלו של מילאן כמעט לכל אורך העשור הנוכחי.
פינוק מס' 3: הקהל
עוד דרך של מילאן לשמור על המותג שלה היא האוהדים שלה. האגדה המסורתית באיטליה טוענת כי יובנטוס היא הקבוצה בעלת כמות האוהדים הגדולה ביותר במדינה. מקורות האגדה הן בעובדה שיובה היא הקבוצה המצליחה ביותר בתולדות הליגה האיטלקית, ועל כך אין עוררין; אבל בפועל, דווקא מילאן היא מושכת הקהל מספר 1 במדינה. ממוצע הקהל במשחקי הבית שלה העונה עומד על 60,067 צופים למשחק, הרבה לפני יריבתה העירונית אינטר, שנהנית בשנים האחרונות מהצלחה מסחררת על הדשא אבל מסתפקת ב-51,637 צופים למשחק. יובה? היא מסתפקת בממוצעים של 22,251 אוהדים בלבד.
גם בעונה הקודמת, אולי הגרועה ביותר של מילאן במילניום הנוכחי (לא הצליחה לסיים במקום שמוביל לצ'מפיונס ליג), היא הובילה את הסרייה A בממוצעי הקהל, ולמעשה מובילה בפרמטר הזה ברציפות מאז 2002. אלא שהשנה מתברר שהאהדה למילאן לא נעצרת רק בשערי סן סירו. במחצית הראשונה של העונה צפו במשחקיה בטלוויזיה 1,079,725 אנשים בממוצע - יותר מכל קבוצה אחרת.
רוברטו דונאדוני, עד הקיץ האחרון מאמן נבחרת איטליה וסמל מילאנזי מובהק, אמר על אוהדי מילאן, לאחר שעזב את הקבוצה ב-1996 לטובת ה-MLS: "הנאמנות שלהם חסרת גבולות, אבסולוטית. ויש כל כך הרבה מהם. הם הכוח של המועדון הזה והם אלו שתמיד ישאירו אותו בפסגה".
הירשם לניוזלטר והתראות ספורט