משהו מוזר ולא טוב עובר על החברה הישראלית ותוצאות הבחירות כפי שהן מסתמנות ממחישות זאת.
הציבור הישראלי נחלק מי בעד השלום המדומה שמכרה לו ציפי לבני (קדימה) ומי בעד הביטחון נעדר החזון שמכר לו בנימין נתניהו (ליכוד). מה הפלא שרק 65% בחרו להצביע ברגליים למתמודדים אלה וזאת מבלי שספרנו את הקולות שהתבזבזו על המפלגות הקטנות שלא עברו את אחוז החסימה. האם ניתן לומר שהציבור הישראלי אכן אמר את דברו? התשובה היא חד משמעית לא! גם אם נעשה שמיניות וננסה להרכיב מחלקי מפלגות קטנות קואליציה של גוש ימין ודתיים. לא לכך פילל האזרח הישראלי.
זוהי תהא קואליציה שתפעל נגד רצון העם שמעוניין בכלכלה סוציאלית יותר ובפלורליזם דתי שאינו פנאטי לצד ביטחון שפוי מתובל בשלום אמיתי עם פרטנרים אמיתיים. רצון של עם שלא התממש!
הסיבה לכל אלה היא ברורה: שיטת בחירות וממשל לקויה. אך לא רק, גם ובעיקר בשל תרבות פוליטית שמקדשת את העמעום והקומבינות על פני האמירה הישרה שמקדשת את האחריות הציבורית. לא לבני ולא נתניהו יכולים לומר בביטחון לאור תוצאות הבחירות של 2009 כי מרבית העם סבר שהם ראויים להנהיג אותו וזו בעיה קשה. זו בעיה קשה ליציבות הממשל ולחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. שהרי שוב נצטרך לחזות במכר תיקים ונגיסות תקציב על חשבון הרווחה הציבורית וחישוקים על גבי חישוקים מסביבו של ראש ממשלה שבסה"כ רוצה למשול בספירה שאינה קיצונית. מצב שיקרב אותנו לבחירות הרבה לפני תום הקדנציה הקבועה בחוק יסוד: הכנסת - 4 שנים למי שכבר הספיק לשכוח.
משהו מוזר עוד יותר קרה בבחירות 2009. מהפך של ממש! כוונתי כמובן להצבעה לליברמן אבל לא מההיבט שאתם חושבים. ליברמן שידר מנהיגות חזקה ובלתי מתפשרת, כזו שסימנה את ערביי ישראל כרעה החולה של ישראל תוך דחיקתם לשולים קיצוניים עוד יותר.
המסר הזה עבד, לפחות בהיקף של 15 מנדטים לפי סקרי המדגמים של שעה 22:00. המשמעות המעניינת בהקשר תוצאה זו היא שאם הורגלנו שש"ס או המפלגות הדתיות ישמשו כלשון מאזניים ובלא בושה יסחטו את תקציב המדינה עד דק, הרי כעת החברה הישראלית החליפה את הכיפה של ש"ס כלשון מאזניים, בנבוט מתלהם שמונף על ידי ליברמן. האם זה רצון העם כולו? התשובה היא לא! אבל שיטת הבחירות קובעת זאת כרצון העם הכללי. ומה בסה"כ ביקש העם בהצביעו לליברמן: לכל היותר העם ביקש לאותת לאזרחיו הלא נאמנים - שהם בסה"כ מספר מצומצם של ראשי מפלגות ערביות מיליטנטים ונטולי חזון - דעו לכם אנו צופים בכם ויכול נוכל לכם.
אבל למסר הזה נתלווה סימון מסוכן של אוכלוסייה שלמה של ערביי ישראל על לא עוול בכפם ובלא רצון ממשי וכן להבין את מצבם. לשון המאזניים עלולה לגרור את הדמוקרטיה הישראלית לכיוון שהרוב בעם לא היה רוצה בו אני לא בטוח שגם ליברמן היה רוצה בו - מלחמת אזרחים.
בהכירי את התרבות הפוליטית שרואה במצע המפלגות - נייר לניקוי אסלה ואת המסרים שלפני בחירות כאמירות סרק שנועדו רק לצורך הבידול של המפלגות בעת בחירות, הצפי הוא שכעת גם הנבוט של ליברמן ינסה להצמיח ריפוד של ספוג. שהרי גם ליברמן מבין שאם חפץ הוא בעתיד אלקטוראלי הרי המיינסטרים צריך להיות היעד ושם אין מקום לנבוט מעוטר במסמרים. השאלה היא האם יצליח. גם אם יצליח, את התוצאות של הנבוט שהלם בצורה כוללנית באגו ובזהות של ערביי ישראל אנו עוד נקבל בחזרה כבומרנג ישר אל לב הזהות היהודית דמוקרטית החלולה שלנו.
הכותב הוא דוקטור לממשל ומשפט ציבורי במכללה האקדמית של תל אביב יפו