פתאום יש נושא שיחה בבולהד ובלאפלין, שתי עיירות מאובקות משני צדי נהר הקולורדו. מטוס ג'מבו 747 נחת לאחרונה בשדה התעופה המקומי, והעיירות כמרקחה. בעיתון "מוהאבי דיילי ניוז" כבר התרפקו על "הנחיתה ההיסטורית", ותצפיתנים חובבים, שמסוגלים להמתין שעות כדי להעיף מבט במטוס נוחת, הסבירו בהתרגשות שבחלק נידח זה של ארצות הברית, הגבול בין נבאדה לאריזונה, מוצאים מטוסי ג'מבו רק בבתי קברות למטוסים ישנים - כזה יש בקינגמן, העיירה הסמוכה, ולא על רחבת חניה בשדה תעופה פעיל.
ובכל זאת, ההשתאות נובעת פחות מהחיזיון הנדיר של מטוס ג'מבו בסביבה, ויותר מזהותו של בעל המטוס: סנדס קורפוריישן, תאגיד ההימורים בשליטתו של איל הקזינו היהודי שלדון אדלסון, שושבינו של בנימין נתניהו. "כאשר מישהו כמו אדלסון אפילו חושב על בולהד ועל לאפלין, ושולח לכאן מטוס פרטי, זה נותן לאנשים חומר למחשבה", מספר ל-G בהתפעלות ניק ואלרו, תצפיתן שרוף שרודף אחרי מטוסים עם מצלמה ביד בכל רגע פנוי שבו אינו עושה לביתו כשחקן גולף מקצועי, ומוסיף: "אפשר לראות את הציפור הזאת מכל מקום".
האזור המטרופוליטני של בולהד-סיטי, אריזונה, ושל לאפלין, נבאדה, הוא כאמור חור לא אטרקטיבי במיוחד. אפשר לשוט או לעשות סקי מים באגם מיד, באגם מוהאבי או בנהר הקולורדו, ואפשר להמר בלאפלין, אבל בסופו של דבר מדובר בתחנת דרכים מאובקת בכביש המהיר מספר 40, המוביל מפלגסטאף ומהגרנד קניון ללאס וגאס. שדה התעופה המקומי, שלמרות ננסותו מתגאה בתואר בינלאומי, חובק שני מסלולי אספלט סלולים בחולות המדבר, וקולט פעמיים-שלוש ביום מטוסי נוסעים דקיקים עם עשרים-שלושים מושבים מקסימום, שמתגמדים ליד הג'מבו של אדלסון.
מה עושה כאן המטוס הזה? האם נוכחות של אדלסון, או למצער של נציגו המתכתי, עשויה לרמז שתאגיד סנדס מגלה עניין בלאפלין? שמא ייבנה פה קזינו חדש?
נראה שהתשובה פרוזאית יותר. העיתון "מוהאבי דיילי ניוז" דיווח כי ונישן, מלון הדגל של אדלסון בלאס וגאס, חתם עם שדה התעופה המקומי על הסכם להחנות את הג'מבו בשדה לפרקי זמן קצרים (אחרי הכול, הוא מרוחק רק עשר דקות טיסה מהבית של אדלסון בווגאס).
חניה כזו, אגב, יכולה לחסוך לטייקון ההימורים כסף (קטן) בהוצאות על חניית המטוס. לדברי התצפיתן ואלרו, "במצב שבו נמצאים עכשיו בתי הימורים, כל פרוטה חשובה, ודמי החניה בבולהד סיטי זולים בהרבה מאלה של נמל התעופה מקארן בלאס וגאס. שם זה עולה 500-400 דולר ליום, תלוי בגודל המטוס, שלא לדבר על דמי הנחיתה וההמראה. חוץ מזה, אני לא בטוח שיש בנמל של וגאס מקום לכל המטוסים של אדלסון".
רבע מיליון רק לקברניט
כל המטוסים של אדלסון? כן. האיש החזק בווגאס מחזיק בכמה מטוסי נוסעים כבדים, בניגוד לאותם מטוסי מנהלים קטנים של פשוטי עם - כמו טייקונים ישראלים בצרות או כמו יושבי הראש של ג'נרל מוטורס או קרייזלר (האחרונים הספיקו להיפטר מהם בינתיים).
לפי ה"ניו יורק טיימס", אדלסון מחזיק בשלושה מטוסי נוסעים לכל הפחות: בואינג ג'מבו 747 (אחד המטוסים הגדולים בעולם, שיכול להטיס יותר מ-400 נוסעים), בואינג 767 (מהסוג שאל על מפעילה בין השאר בקו לניו יורק) ובואינג 737 (מטוס לטיסות למרחקים בינוניים, כמו מישראל לאירופה). אתרי אינטרנט שמתמחים במעקב אחר מטוסים טוענים שברשותו עוד שני מטוסים - ג'מבו שלישי ולוקהיד אל-1011 (טרייסטאר) - אם כי אין לכך ככל הידוע אימות נוסף.
ואלרו עצמו אומר שזכה לבקר על סיפון הג'מבו שנחת בבולהד, בזכות הידידות שקשר עם הקברניט האורח. הוא יצא נפעם: "היית צריך לראות את פנים המטוס", הוא אומר, "נראה שהכול נשאר כפי שהיה כאשר המטוס שירת את מלך דובאי" (הטעות במקור, ר' ד').
למרות ההפסדים הנגרמים לו במשבר הנוכחי, אדלסון ממשיך להיות בין האנשים הבודדים בתבל שמחזיקים צי מרשים כל-כך של מטוסי נוסעים מסחריים, כאלה שאינם משמשים לקיום קו תעופה סדיר. לשם השוואה, לסטיב ווין, יריבו בענף ההימורים בלאס וגאס ובמקאו, יש "רק" בואינג 737; ואילו מייסדי גוגל, סרגיי ברין ולארי פייג', חולקים בואינג 767 (שחונה במנחת של נאס"א בשדה התעופה של בואינג בסיאטל).
צי כזה של מטוסים זקוק לצוות אוויר משלו: קברניט וקצין ראשון לכל מטוס, מהנדסי טיס, אנשי תחזוקה, דיילות וצוות ניהול לתיאום טיסות. זה די יקר, אם רק מביאים בחשבון שקברניט משתכר לפחות רבע מיליון דולר בשנה. מצד שני, למרבה המזל, הדלק זול כרגע. ממילא הימים הם ימי משבר, וצמצום הוצאות הוא לא פחות חשוב מיצירת רווחים. ואם אי-אפשר לקצץ בשכר הקברניטים, לפחות אפשר לגלח דבר-מה מדמי החניה.
ביצי זהב בגובה 30 אלף רגל?
מה כבר יכול לעשות אדלסון בכל המטוסים האלה? השאלה פתוחה. "כשיש לך ג'נטלמן מקוריאה שמהמר בקזינו שלך באופן קבוע על רבבות דולרים, בוודאי תרצה לשלוח מטוס להביא אותו חזרה לקזינו", מנחש ואלרו. אבל האם משתלם להחזיק צי אדיר כזה רק כדי להשתמש בו כמוניות אוויר מפוארות? העיתון "לאס וגאס סאן" דיווח שאדלסון מתכוון להפוך חלק מהמטוסים לבתי קזינו מעופפים, "להטיס מהמרים כבדים ולפתוח את שולחנות הבאקרה בגובה 30 אלף רגל".
אם זה נכון, הרי שניהול קזינו בעננים עשוי להפוך כל ג'מבו למטוס המטיל ביצי זהב. לפי הניתוח של "לאס וגאס סאן", פוטנציאל הרווחים של הימורים בשחקים הוא עצום - והוא טרם מוצה. טיסות כאלה משייטות במרחב האווירי הבינלאומי, ולכן שום ממשלה לא יכולה לכפות בהם רגולציה או לגבות מסים. ולא מדובר בכסף קטן: מדינת נבאדה גובה 6.75% מהמיליארדים שמפיקים שולחנות ההימורים, בזמן ששיעור המס שמטילה ממשלת סין על רווחי הימורים במקאו הוא לא פחות מ-40%.
העיתון דיווח כי הפעלת בתי קזינו מעופפים הממריאים או הנוחתים בארצות הברית אפשרית הודות לתיקון חקיקה. החוק המקורי אסר במפורש הפעלת מתקני הימורים בטיסות לארצות הברית או ממנה, אבל ב-1994 נקבע שמטוסים בבעלות פרטית, להבדיל ממטוסים של חברות תעופה, פטורים מהאיסור.**
פניות G לקבלת תגובה לא נענו מצד הממונה על קשרי העיתונות במטה סנדס בלאס וגאס.