גם שלוש שנים לאחר שהפכה לציבורית, נראה שחברת עמיעד מערכות סינון עדיין לא רגילה לקבל אורחים במפעלה שבקיבוץ עמיעד, אי שם בגליל העליון. את שער הקיבוץ אנו עוברים דווקא בקלות, אך כאשר אנו מגיעים לשער המפעל, השומר בכניסה מסרב לפתוח אותו בפנינו. רק אחרי שרמי טריגר, מנכ"ל החברה, יוצא לקראתנו, אנו חוצים פנימה ומיד נאלצים לחזור כלעומת שבאנו. המפעל ממוקם על שטח צר, מקום למסנני ענק יש, חניה לאורחים אין. אחרי פרסה קצרה אנו חונים בחוץ, צועדים קלות אל תוך שטח המפעל ומתחילים להפנים את המרחק ממרכז הארץ.
עמיעד מערכות סינון, שהונפקה בבורסה המשנית של אנגליה (AIM), משלבת בצורה מעניינת סוציאליזם וקפיטליזם, ועל רקע הירוקת של הגליל העליון והכפרים הערביים שמסביב לקיבוץ, השילוב הזה הופך אפילו למעניין עוד יותר. החברה, שהוקמה לפני 46 שנה, נחשבת למובילה עולמית בתחום של פיתוח וייצור מערכות לסינון וטיפול במים לחקלאות ולתעשייה, ועדיין נמצאת בשליטת הקיבוץ (53.9%) - נתון שבא לידי ביטוי באופי פעילותה.
"יש בעמיעד תרבות ארגונית שנבנתה במשך עשרות שנים, ויש לה חלק ניכר בהצלחת החברה. יש לנו אפילו ועדת תרבות שדואגת לארגן פעילויות חברתיות וגיבושונים לעובדי החברה", אומר טריגר בראיון ראשון ובלעדי ל"גלובס".
* במילים אחרות, אווירה קיבוצית.
(מחייך) "כן, אך יש קיבוצים עם המון פוליטיקה, וכאן יש יותר פרגון ונכונות לעשות מאמץ משותף למען מטרה אחת".
טריגר, שמכהן בתפקידו מזה שנה וחצי, אינו היחיד שחושב כך. אריק דיין, סמנכ"ל השיווק והמכירות של החברה, טוען כי החיבור בין תרבות עבודה קיבוצית וחברה ציבורית בעלת מטרות רווח הוא "מדהים". דיין (40) הצטרף לחברה כבר בשנת 97', אך אחרי מספר שנים עזב, והצטרף שנית לפני חמש שנים. טריגר היה בעברו מנכ"ל Sano Intertrans, חברה בת של יצרנית מוצרי הניקיון סנו ברונו, שהקים עימה.
* ובכל זאת, לא מתעוררים קשיים כשההבדלים בין הסוציאליזם לקפיטליזם מתנגשים במסגרת ניהול החברה?
טריגר: "ברור שיש קשיים, אך יחסית לכמות הקשיים שהייתה יכולה להיות, מדובר במשהו שולי. עמיעד מנוהלת מנקודת מבט הרבה יותר קפיטליסטית מזו של הרבה חברות ציבוריות אחרות שמקורן בקיבוצים".
לא במקרה התעכבנו עם טריגר ודיין על השלכות מקום מושבה של החברה על אופי פעילותה. עמיעד היא החברה הקיבוצית היחידה שהונפקה באנגליה, והשנייה שהונפקה בשוקי ההון שמחוץ לגבולות הארץ (שמיר אופטיקל, בת קיבוץ שמיר הנסחרת בנאסד"ק, היא הראשונה). עמיעד נסחרת כיום לפי שווי של 39 מיליון דולר, 9.7% מעל המחיר לפיו הונפקה - נקודה לזכותה, על רקע מצבור ההנפקות הכושלות הישראליות שבוצעו באנגליה.
למען האמת, ייתכן שהמומנטום החיובי שאופף את המניה הוא תוצאה של הבאז סביב ענף הקלינטק, והרצון - של העולם כולו - לשמר את מקורות המים הקיימים. מתחילת השנה רשמה המניה עלייה של 25% ובשנה האחרונה איבדה רק 7%.
המוצר הראשון של עמיעד היה מסנן ידני שמטרתו הייתה למנוע סתימות בתוך ממטרות, וכך החלה החברה את דרכה בענף ההשקיה, והתפתחה בהתאם להתקדמות של חברות הענף. "זה לא מקרה שחברות ההשקיה המובילות בעולם הן ישראליות", משחרר דיין הצהרה פטריוטית. "יש בישראל מדבר אך אין בה מים, והחקלאות שהתפתחה בה הסתפקה בשטחים מצומצמים. כך, כשכל הבעיות נוצרו במקום אחד, מאותו מקום גם נוצרו הפתרונות".
דיין מכוון את דבריו לחברות דוגמת נטפים, נען דן השקיה שהשליטה בה נרכשה בידי הקונצרן ההודי Jain Irrigation Systems, ופלסטרו השקיה שנרכשה בידי קונצרן ג'ון דיר האמריקני, אך ממהר להדגיש כי ענף ההשקיה היווה עבור עמיעד רק נקודת פתיחה, גם אם מצוינת. "עם הזמן הבנו שאנו יכולים לקחת את אותה טכנולוגיה, להנדס אותה מחדש, ולהתאים אותה לשימושים אחרים מלבד השקיה".
ואכן, עם השנים התפתחה החברה וכיום היא פועלת בשני סגמנטים נוספים בתוך תחום ההשקיה - טיפול במי ביוב שנועדו להשקיית גינות וגנים וטיפול במי השקיה עבור חממות. עם השנים נכנסה החברה גם לתחום התעשייתי (לקוחות מוניציפליים) - החל מקירור טורבינות כוח בעזרת מים, דרך מתקני התפלה וכלה במסננים עבור אסדות קידוח של נפט.
ממוצר לפיתרון כולל
באופן כללי, אם נחזור מעט יותר אחורה, המסנן הראשון שהומצא, ועדיין נחשב לפיתרון הפופולרי, הוא מסנן חול, בו החול הוא החומר המסנן, מה שהופך את התהליך ליקר ולארוך. לדברי דיין, ענף ההשקיה עדיין מרבה להשתמש במסנני חול, ולכן עם השנים פיתחה החברה גם מסנני רשת, מסנני דיסקיות ומסנני חוטים אוטומטיים - כאלו שאינם עושים שימוש בכימיקלים ולכן אינם מזהמים את הסביבה - ואף מסננים הידראוליים, שמופעלים בידי אותו חומר גלם שהם מסננים - המים.
"השינוי העיקרי שעברנו בשלוש השנים שעברו מאז ההנפקה הוא המעבר מחברה שמכרה מוצר שהפך לקומודיטי - מסנן - לחברת הנדסה שמספקת פיתרון סינון כולל, שגם מותאם אישית ללקוח. כך, העלנו את רף הכניסה למתחרים", אומר טריגר.
עמיעד מעסיקה כיום 340 עובדים, 240 מתוכם בארץ, שכשליש מהם הם חברי הקיבוץ. יתר עובדי החברה פזורים בשמונה מדינות בהן יש לה חברות בת - פריסה גלובלית שלטריגר קשה שלא להתרגש ממנה (ואולי לעובדה שמדובר בחברה קיבוצית יש לכך קשר). עמיעד מפיצה את מוצריה בכמעט 70 מדינות ברחבי העולם דרך 170 מפיצים, ולדברי טריגר הפיזור בעולם הוא שהפך את 2008 לשנה הכי טובה בתולדות החברה.
ואכן, את המחצית הראשונה של 2008 סיימה החברה עם הכנסות של 39.5 מיליון דולר, גידול שנתי של 44%, ועם שולי רווח גולמי שלא היו מביישים אף חברת תוכנה - 49% - ושולי רווח תפעולי של 15.3% לעומת 13.4% בתקופה המקבילה ב-2007. מאזן החברה כולל חובות בנקאיים לטווח קצר וארוך של 14.7 מיליון דולר, הון עצמי שמממן 44.4% מהמאזן, מדיניות של חלוקת דיבידנד קבוע, וקופת מזומנים צנועה של 6.5 מיליון דולר. במילים אחרות, מאזן חזק שלא מראה סימני חולשה. "פשוט נתנו גז", אומר טריגר.
כדי ללחוץ על דוושת הגז, שדרגה החברה את שדרת הניהול, כשמלבד מינוי טריגר (שהחליף את יוסי כץ אחרי תשע שנים), מונה יו"ר חדש (טל ישועה, שהוא גם יו"ר הנהלת הקיבוץ), גיל נוסבאום מונה לסמנכ"ל הכספים (במקום איתמר עדר), וגם מונה COO (מנהל תפעול ראשי) לפעילות הגלובלית של החברה, בנפרד מפעילותה בארץ. בנוסף, קיצצה החברה בחלק מהעלויות והפריסה הגיאוגרפית המתרחבת שחוותה הגדילה עבורה את הראות, ועמיעד החלה לצבור הזמנות לשלושה עד ארבעה חודשים קדימה במקום לחודש, נכון ליום ההנפקה. "ענף הטיפול במים התפתח לא מעט בשלוש השנים האחרונות, וזו לא בועה כמו שמרבים לחשוב לאחרונה", מדגיש דיין.
* אז אולי אפשר להגיד שאתם מנהלים חברת קלינטק.
דיין: "כן, אפשר".
ענף הטיפול במים מוערך במיליארדי על מיליארדי דולרים, וזה כתוצאה נלווית לגידול באוכלוסיית העולם, כשבמקביל מקורות המים הולכים ומצטמצמים. סינון מים, לדברי טריגר, מהווה רק חלק קטן מאוד מהענף כולו, שצומח בשיעורים חד ספרתיים במדינות מפותחות ובחלק מהמתפתחות (5.5% בארה"ב, 6.9% במזרח אירופה), ובשיעורים דו ספרתיים במדינות כמו סין והודו (10%).
ענף הטיפול במסננים עבור השקיה מגלגל כיום מחזור שנתי של 100 עד 150 מיליון דולר (כשלחברה יש בו נתח של 25%), ואילו במקרה של התחום התעשייתי, מדובר במחזור של 250 עד 350 מיליון דולר, ולכן עמיעד פועלת כיום בשוק ששוויו נע בין 350 עד 500 מיליון דולר. "זה די צנוע, ולכן חשוב לנו להיות המובילים בסינון, כי אין תהליך של טיפול במים ללא סינון".
לעמיעד יש כיום חברות בת בארה"ב, אורוגוואי, צרפת, הולנד, גרמניה, סין, סינגפור ואוסטרליה - רובן מדינות מפותחות אך לא רוויות עבור פעילות החברה. "עד עכשיו, בארה"ב ובאוסטרליה התמקדנו בענף ההשקיה, ואילו כעת אנו מתמקדים בסגמנטים אחרים דוגמת התפלת מים, טיפול במי ביוב ובמי שתייה, ובהם פוטנציאל הצמיחה הוא גדול. בנוסף, אנו מנצלים את הצמיחה הטבעית שיש בשווקים המתעוררים, וכך אנו נהנים משני העולמות", מסביר דיין.
דוגמה אחת לפרויקטים בהם מעורבת עמיעד, היא חווה לגידול דגים בוורמונט, ארה"ב. "כדי לשמר את איכות הגזע של דגי הבר, מגדלי החוות צריכים לשאוב מים מהבריכה ולהכניס לתוכה חמצן, ותוך כדי התהליך ביצי הדגים עלולות ללכת לאיבוד. לכן, הם זקוקים לסינון ברמה של 25 עד 50 מיקרון (אלפית המילימטר, ט.צ.)", מסביר דיין, ומראה לנו פרוספקט ובו דוגמאות למסנני רשת בעוביים שונים, החל מעשרה מיקרון ועד 500 מיקרון.
בנקודה זו מוסיף טריגר כי אשתקד בנתה החברה תשתית להרחבת כושר הייצור. נכון להיום, רוב הייצור נעשה בארץ, אך אשתקד החלה החברה לייצר בסין, ואף בתורכיה (בה רכשה גרעין שליטה בחברה מקומית תמורת 1.4 מיליון דולר במזומן, וזו תגדיל עבורה את כושר הייצור ותוסיף קו מוצר משלים). "בהודו אנו מתכננים להתחיל לייצר השנה, וכך להקטין Time To Market באותן מדינות".
* יש סיכוי שתפסיקו לייצר בארץ?
טריגר: "לא, אני לא רוצה להגיע למצב כזה. אני רוצה שכושר הייצור יתאים לצמיחה בביקושים לפיתרונות החברה".
* וכרגע הוא לא מתאים?
"לא, הוא מתאים אך ייצור בסין עוזר לי לחסוך בעלויות. בנוסף, החדירה למדינות אחרות מסייעת לי להגיע למהנדסים מאותן מדינות".
דיין: "מקור הידע של החברה הוא כאן, בצפון בארץ, ואנו לא מתכננים להוציא אותו החוצה. בתורכיה ובהודו רוב המתחרים שלנו הם מקומיים. תשעה מתוך עשרה מסננים בהן, מועתקים מאיתנו, ואין לנו אפשרות למנוע זאת. בענף שלנו אין הגנה מפני חיקויים דרך שימוש ברישום פטנטים, ולכן עדיף לנו לייצר בסין, ולא בארץ ואז לייצא לסין".
כאן מוסיף טריגר כי "לשמחתנו, אין חברת סינון גלובלית כמו נוקיה או בנק אוף אמריקה. אין ענק אחד ששולט בענף, וכך, בכל מדינה שאנו חודרים אליה, אנו מתמודדים מול מתחרה מקומי בסגמנט אחד או שניים מתוך אלו שאנו פועלים בהם".
* כרגע לא נראה שאתם חשים את המשבר הכלכלי, לפחות לפי תוצאות המחצית הראשונה של 2008.
טריגר: "נכון, אשתקד לא ממש חשנו את המשבר, אך בנוגע לשנה הנוכחית אני אהיה זהיר יותר. נכון להיום, אנו ממשיכים לתפקד כאילו המשבר ימשיך להעמיק, ולכן ננקוט בפעולות המתאימות כדי להתמודד איתו. אני מאמין שהתוצאות בשנה הנוכחית יהיו סבירות, לא גרועות באופן מהותי מאלו של אשתקד, ואולי, אם ננקוט בצעדים הנכונים, אף טובות יותר".
* הזכרת קיצוץ עלויות כחלק מהשינוי שעבר על החברה. פיטרתם עובדים?
טריגר: "ביצענו שדרוגים".
דיין: "אנו מפרנסים הרבה משפחות בצפון, ולכן בארץ לא פיטרנו אף אחד. ובכלל, חשוב לזכור שהמשבר הוא משבר פיננסי, אך הוא לא ישנה את העובדה שאין מספיק מקורות מים בעולם, ושהביקוש לפתרונות לטיפול במים רק יגדל עם הזמן, ואנו נהיה שם כשזה יקרה".
כשאנו נוגעים בזווית האנושית, מודים טריגר ודיין כי הם מתמודדים עם בעיה הפוכה. "קשה לנו למצוא מהנדסים טובים בארץ", הם אומרים. "אין אוניברסיטה למערכות סינון בארץ, וגם מהנדסי המים ומהנדסי הכימיה, יוצאי הטכניון, לא מתעניינים בסינון כי זה תחום מאוד קטן בענף המים. הם אולי למדו שעה אחת על סינון, ורוב החומר הנלמד היה על מסנני חול, שהם המוצר המתחרה העיקרי שלנו".
* אז אפשר לבנות תוכנית הדרכה פנים ארגונית שתכשיר אותם.
דיין: "נכון, וזה מה שאנו עושים. לתוכניות הללו יש עלות, וזמן ההכשרה הוא שנתיים עד שלוש, אך עבורנו מדובר בהשקעה משתלמת".
טריגר: "כדי לשרוד מכשולים כמו המשבר הנוכחי, אנו צריכים להיות תמיד בחזית הטכנולוגיה, ורוב המהנדסים הטובים שלנו הם לא מהנדסים בהכשרתם. הם למדו בבית-הספר של החברה במשך עשרות שנים, ולכן חשוב לנו לשמור עליהם".