שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, שב והכחיש בעדותו היום (א') בבית המשפט המחוזי בתל-אביב את האשמה שגנב מכספי הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) בעת שעמד בראשה. כדי להמחיש את "הקלות בה הירשזון משקר" עימת התובע, עו"ד אלי שורץ-שואף, את הירשזון עם קטעים מצולמים מעדותו במשטרה.
"כגודל החרדה, גודל ההסתרה"
כך, למשל, במשטרה עומת הירשזון עם מנכ"ל הע"ל, יצחק רוסו, שאמר כי הירשזון קיבל מדי חודש 25 אלף שקל במזומן במעטפות, כחלק מהסדר הפרישה שלו (כפי שטוען הירשזון כיום). אלא שבחקירתו במשטרה הכחיש הירשזון קבלת כספים במזומן. "לא היה לי הסדר פיצויים כזה או אחר עם רוסו. לא קיבלתי מזומנים, לא בהסדר כזה, ולא בהסדר אחר. אני לא יודע מאיפה המנכ"ל מוצץ את הדברים האלה", טען בחקירה.
בניסיון להסביר את השינוי בגירסתו, שב וטען הירשזון כי לא סיפר במשטרה על קבלת כספים במזומן, מחשש שהמעילה של עובדיה כהן בהע"ל תוטל עליו. כן אמר כי היה נתון בחרדה נפשית. "כגודל החרדה, כך גודל ההסתרה".
בהמשך נשאל הירשזון על העברות הכספים לבנו עופר. הירשזון סיפר כי בנו נקלע לחובות ב-1996 ולכן העביר אליו כסף, אך כשהמצב הכלכלי של בנו השתפר, הוא השיב לו את הכספים. התובע טען כי גם בשנים 2004-2005 היו לעופר הירשזון חובות כבדים של כ-100 מיליון שקל. "אני לא מתמצא בעסקים של הבן שלי", השיב הירשזון, אבל "לא יכול להיות שהוא היה בקשיים".
תמונה מעורפלת
במהלך הדיון הפסיקה השופטת ברכה אופיר-תום את דבריו של הירשזון מספר פעמים, ואמרה לו כי תשובותיו אינן הגיוניות ומעוררות שאלות קשות. כך, למשל, על ההסדר שבו הירשזון מקבל כספים במזומן על חשבון תנאי הפרישה, מבלי שהדבר מתועד.
"אתה אדם שהיה בתפקידים הכי בכירים", אמרה השופטת. "גם במוסד הכי פרימיטיבי, דברים שקשורים לפרישה של העובד הכי זוטר מחייבים תיעוד. יש שוב ושוב תחושה שהדברים נעשים ללא תיעוד או בלי שום הרשאה. איך אתה, כמי שניהל והיה בכיר, הרשה לזה לקרות כך? איך אתה מסביר את התופעה המוזרה הזו? אנחנו רואים תמונה מאוד מעורפלת. שום דבר לא ממוסמך. מה היית אומר אם היית רואה את זה במקום אחר?". הירשזון השיב: "המקרה שלי זה באמת מקרה מיוחד. זה מצב של מישהו שמתפטר וממשיך לעבוד".