מאז ה"תצא בחוץ" המיתולוגי שהטיח בו הרב עובדיה יוסף, לא ידע ניצן חן ימים סוערים כל-כך. אלא שהפעם, חן, היושב ראש הטרי יחסית של מועצת הכבלים והלוויין, לא יוכל לטעון לחפותו. במו ידיו הביא על עצמו את גל הקיטורים וההשמצות, כשהחליט לגדוע את זליגת שידורי הספורט האטרקטיביים לעבר ערוצי הספורט שבתשלום. בכך הכניס את עצמו לפלונטר הצפוי של כל רגולטור שאמור להפגין לוליינות אין-סופית בתמרון שבין הצופים לבין בעלי המאה.
זה התחיל בנובמבר האחרון, כשהמועצה שבראשות חן הכריזה על מדיניות חדשה, שלפיה שידורים חיים מרכזיים של ענפי הכדורגל, הכדורסל והטניס ישודרו ללא תשלום נוסף בערוצים 5 ו-5 פלוס (ולא ב-5 גולד או ב-5 פלוס לייב), ונמשך בשבוע שעבר כשהמועצה החליטה להרחיב את רשימת אירועי הספורט שישודרו בחינם, וכללה בהם משחקים שגם באירופה מקובל לגבות עליהם תשלום. מיותר לציין שערוצי הספורט לא התרשמו מהצעדים, שמיד זכו לכינוי הגנאי "פופוליסטיים", או בגרסת שנות האלפיים: "התחנפות לטוקבקיסטים". חן, שנכנס לתפקידו ביוני שעבר, חטף מטח טורי ביקורת בעיתונות, שטענו שהצעדים האלה יפגעו לא רק בערוצי הספורט אלא גם בקבוצות ובהתאחדויות, שנסמכות על מכירת זכויות השידור למחייתן.
הוא מהנהן לשמע הטענות, אבל ממשיך להחזיק בדעתו. נכון, בעיקרון הוא דוגל במינימום רגולציה, אבל במקרה של ערוצי הספורט הסאה הוגדשה: "ערוצי הספורט הם דוגמה קלאסית למקרה שבו הרגולטור נאלץ להתערב, כי מחירי זכויות השידור של המשחקים האמירו כתוצאה מהתחרות בין גופי השידור השונים, ובסופו של דבר נרכשו בסכומי עתק שגולגלו על הצרכנים", הוא אומר בראיון ל-G. "אז כן, נאלצנו להתערב. ההחלטה שקיבלנו עושה סדר בבלגן שהיה, וברור לי שכתוצאה מכך יהיה מי שייפגע. אבל זה לא העיקר".
ערוצי הספורט טוענים שבמקום להיטיב עם הצרכנים, הצעדים האלה בסופו של דבר יגרמו לכך שאירועי ספורט מרכזיים כלל לא ישודרו.
"רשימת השידורים בחינם אכן הורחבה, אבל היא עדיין מידתית, פרופורציונלית, ולא פוגעת בזכויות הקניין של הקבוצות הישראליות. חיפשנו איזון בין רצון הצופים לצפות במשחקים אטרקטיביים במחיר סביר, לבין דאגה לתעשיית הספורט, ובעיקר לבעלי הקבוצות הישראליות שמשקיעים בהן ממיטב כספם".
אז מה, הטענה שלהם שככה הם לא יצליחו לרכוש זכויות שידור היא סתם התבכיינות?
"טענתם לא רצינית. יש להם שני ערוצי בסיס, 5 ו-5 פלוס, שיש להם יותר ממיליון לקוחות, ובעבורם הם מקבלים מהוט ומיס מיליוני דולרים. לא ייתכן שהערוצים בתשלום, שלהם מספר קטן של לקוחות, הם אלה שמממנים את 5 ואת 5 פלוס. משל למה הדבר דומה? לקופה קטנה שמממנת את המשכורת שלך".
הגדרת התפקיד הרשמית של חן מתייחסת לשמירת האינטרס הציבורי בשוק הטלוויזיה הרב ערוצית, כלומר בפיקוח על הוט ועל יס. אבל למעשה, סדר היום של חן נקבע לא פחות על-ידי גל הזעזועים שמאיים לשטוף את חופי התקשורת כולה. הגל מורכב מהמון החלטות שבמבט ראשון נראות נקודתיות: היוצרים נגד הזכיינים, גלעד ארדן נגד ערוץ 10, שיטת זיכיונות או שיטת רישיונות, רגולציה או שוק חופשי, "האח הגדול סלבס" או עונה חדשה ל"פרשת שבוע". כל השאלות האלה בסופו של דבר מצטברות להשקפת עולם מגובשת, שעתידה בתוך שנים ספורות לצייר מחדש את מפת התקשורת.
הרשת מחכה בסיבוב
בסוף היום, כשהצופה הממוצע קורס על הכורסה שלו ומתלבט בין "לונדון וקירשנבאום", משחק של מכבי או "האנטומיה של גריי", תפקידה של המועצה לשידורי כבלים ולוויין נראה מעט אמורפי. עם חן או בלעדיו, הצופה ילחץ על הכפתור ויעביר את שארית הערב בבהייה ההכרחית. ככה הוא עושה כבר 15 שנה, פלוס מינוס, אז למה שמשהו ישתנה?
כי משהו גדול כבר משתנה. וכמו רוב השינויים הגדולים, הוא מזדחל לכיווננו באיטיות מטעה, ובעוד רגע יצוץ משומקום וישחק אותה כאילו הוא היה פה מאז ומתמיד. הכוונה היא לטלוויזיה באינטרנט. "המיזמים הטכנולוגיים החדשים", קורא לזה חן, שרואה בכניסתם לפעולה את האתגר המרכזי שלו בתפקיד.
כשחן מדבר על מיזמים טכנולוגיים, הוא מתכוון ליומרות גדולות יותר, כמו המיזם של פרטנר להקים שירות אינטרנטי להורדת סרטים וסדרות, או כוונת בלוקבסטר להעביר את הספרייה שלה לרשת. מדובר בסנוניות ראשונות לתהליך שקשה לחזות את גבולותיו.
איך ייראה שוק הטלוויזיה
"אם את שואלת אותי מה הדבר הכי משמעותי בתפקיד שלי בשנים הקרובות - זה להתמקד באיך ייראה שוק הטלוויזיה", הוא אומר. "להבין שהשינויים הטכנולוגיים ישנו את כללי המשחק, ושבתוך חמש עד עשר שנים לא יהיו רק הוט ויס, אלא שורה ארוכה של שידורי טלוויזיה רב ערוציים, שייתנו תכנים טלוויזיוניים בשיטות טכנולוגיות אחרות. בעולם קוראים לצעד הזה 'התלכדות'. המחשב והטלוויזיה יהפכו לשני מכשירים המשולבים זה בזה".
השינוי כבר ממש מעבר לפינה. שני צינורות לצריכת תוכן כבר עושים את צעדיהם הראשונים: הראשון מכונה IPTV (טלוויזיה באינטרנט), והשני DDT (טלוויזיה דיגיטלית). "IPTV הוא מונח כולל לטכנולוגיות שמעבירות שידורי טלוויזיה על תשתיות הרשת. כבר היום ישנם וואלה ומקו", מסביר חן. "הרעיון הוא שבאמצעות הרשת אפשר יהיה להעביר תכנים טלוויזיוניים כמעט ללא מגבלה. היום חלק מהשידורים האלה עוד נתקלים בכל מיני בעיות טכניות, התמונה נעצרת כל כמה זמן, אבל כשהטכנולוגיה תשתפר עוד יותר, ניתן יהיה לעשות טלוויזיה לכל דבר דרך האינטרנט".
אם זה נשמע עתידני במידה, חן מציע לפתוח יומנים, ולסמן את כניסתה החרישית של הטלוויזיה הדיגיטלית, כבר בתוך ארבעה-חמישה חודשים. "את ואני נוכל לרכוש בכל חנות חשמל ממיר שיעלה 400 שקלים, ודרכו לקלוט חינם חמישה ערוצים: 1, 2, 10, 33 ו-99".
אבל בניגוד לאנטנה ההיא מפעם, החבילה הדיגיטלית היא לא סוף הסיפור. הצופים, שכבר התרגלו לשפע, לא ייאלצו להסתפק בתפריט ערוצי דל כל-כך, אלא יוכלו להעמיס על הצלחת שלהם עוד מטעמים רבים מהבופה של פרטנר, של בלוקבסטר ושל החברות שיתחרו בהן. כל מה שזה יצריך יהיה ביקור טכנאי, שיחבר את המחשב לממיר ההוא ב-400 שקלים. "ואז", כך חן, "התכנים שזמינים על מסך המחשב יהפכו לזמינים גם בטלוויזיה. מה שכמובן ייצור חלופה להוט וליס. זה לא יקרה כשהמשיח יבוא, אלא בתוך שנה, גג שנתיים, הפלטפורמות האלה יעמדו לשירותנו".
עניין של איזונים
כרגולטור, מבין חן שהמצב החדש יאלץ אותו לצאת להגנתן של חברות הכבלים והלוויין. "המצב הנוכחי יוצר פער קשה לעיכול בין הרגולציה המאוד מחמירה על הוט ויס לבין האינטרנט. לדוגמה, הפקות המקור שעולות לחברות מיליונים, לעומת המיזמים באינטרנט שאין להם שום מחויבות. אנחנו צריכים להחליט אם להחיל את הרגולציה הקיימת על המיזמים הטכנולוגיים החדשים או לעשות דה-רגולציה ולהפחית את המחויבויות של יס ושל הוט".
איך? מה הנוסחה?
"עניין של איזונים - אם תהיה חברה שתרצה להציע שירות של טלוויזיה בתשלום, היא תצטרך להיות כפופה לרגולציה כמו זו של יס ושל הוט. לעומת זאת, תוכני וידיאו באינטרנט ברמות נמוכות, ואפילו שירות VOD, שאין בו מאפיינים של טלוויזיה רב ערוצית, יוכלו להמשיך להתקיים כמעט ללא רגולציה. אולי רק עם מספר כללים בסיסיים, כמו הגנה על קטינים".
"צריך לראות מה עשו ה'יס מקס' וה'הוט VOD' לטלוויזיה המסחרית", הוא אומר. "מחקרים מוכיחים ש-70% מהדור הצעיר צורכים טלוויזיה באמצעות האינטרנט. גם הציבור המשכיל לאט-לאט משנה את הרגלי הצפייה. בשירות ה-VOD של הוט יש בכל רגע נתון מעל שישים אלף לקוחות, ולסדרה 'האלופה', לדוגמה, היו 11 מיליון הזמנות ב-VOD".
חן מסביר שזהו לא רק דאווין של מספרים. הכניסה של הטכנולוגיות החדשות השפיעה לא רק על הרגלי הצפייה של מי שמתעקשים לראות את "בטיפול" ברצף. טכנולוגיות היס מקס וההוט VOD השאירו את חותמן הברור גם על לוח השידורים של ערוץ 2. "אחת הסיבות לכך שהערוצים המסחריים נאלצים להשקיע בעיקר בריאליטי זה מפני שהיום אנשים יכולים לראות סדרה אהובה בשעה שנוח להם, ולא כשמנהלי התוכניות של קשת ושל רשת קבעו", כך חן. "בעידן כזה, הדבר היחיד שעדיין הגיוני לצרוך בלייב הוא מיזמים שיש בהם תחרות: כמו ריאליטי, ספורט, חדשות, בחירות ואירוויזיון. כל שאר התכנים, שמצריכים התרכזות וחוויית צפייה, ילכו ל-VOD.
איך אתה מסביר את זה? הרי זה לא שיס והוט הן צדיקות גמורות וכל האחרים רשעים.
"ברור שאם יס והוט היו יכולות להיפטר מהעול הזה, הן היו נפטרות. אבל לאט-לאט גם הן הפנימו שיש קליינטורה לתכנים טלוויזיוניים בעלי איכות, שבגינם אנשים משלמים 250 שקל בחודש. זה התחיל ברגולציה, אבל גם הם הבינו שכדי להביא עוד מנויים, הם צריכים להביא תכנים עם איכות, והיום הם עושים את זה מתוך שכנוע עמוק שזה Win-Win. הם מרוויחים לקוחות, והצופים והחברה הישראלית מרוויחים הפקות מקור משובחות".
"לכל אחד יש הנתונים שלו"
את ההבדל בין הוט ויס לבין הערוצים המסחריים הוא קושר לבלגן האדיר שבתוכו מנווט הרגולטור, והעובדה שיש שלוש רשויות - רשות השידור, הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין, שכל אחת מהן פועלת מכוח חוק אחר, לא עוזרת. "אחת הסיבות לכך שערוץ 10 מדמם ושהטלוויזיה על הפנים היא שאין תיאום בין הרגולטורים", אומר חן. "שלוש הרשויות פועלות ממערכות עצמאיות ומנותקות, ועל כל פלטפורמה חלה מערכת שונה של כללים ושל מחויבויות. מעבר לזה שהחוקים עתיקים ולא מתאימים לטכנולוגיה, גם אין מבט כולל על שוק התקשורת. ברור שהיה עדיף להקים רשות תקשורת לאומית, שתכוון את השוק כולו".
אחד הפתרונות שעומדים על הפרק הוא רפורמה שהציעו משרדי האוצר והתקשורת, שכבר אושרה על-ידי הממשלה בקיץ האחרון, ושכלולה כעת בתוך חוק ההסדרים ומחכה לכנסת הבאה. תחילה היא מציעה לעבור משיטת הזיכיונות לשיטת הרישיונות הקבועים, שייתנו לערוצים המסחריים אופק כלכלי. צלע נוספת ברפורמה היא פתיחת שוק הפרסומות לטלוויזיה הרב ערוצית. והצלע האחרונה ברפורמה תיאלץ את הוט ואת יס לשווק חבילת בסיס צרה וזולה, כדי שהלקוח יוכל להיות קצת יותר סלקטיבי בבחירת הערוצים שלו.
"חוץ מישראל יש רק עוד שלוש מדינות - אלבניה, קולומביה ומלטה - שהמדינה אוסרת בהן על שידור פרסומות בערוצי הכבלים והלוויין", מסביר חן. "הרעיון הוא לפתוח את הטלוויזיה לפרסומות בהדרגה ובמשורה, כי הרי ברור לכולם שעוגת הפרסום בישראל היא מוגבלת. נתחיל קודם בהיקף מצומצם. בערוצי הילדים אני מניח שלא נאשר פרסום, אבל בערוצי הספורט, החיים הטובים, הטבע והסרטים נאפשר זאת".
גם ככה כולם מתלוננים שיותר מדי פיות נוגסים מאותה עוגת פרסום קטנה והולכת.
"לכל אחד יש הנתונים שלו".
חן יודע שהפרסומות מצלקות את חוויית הצפייה ("גם אני רוצה לראות סרט בלי יופלה ושמופלה באמצע"), ולכן הוא מסביר שהצד השני של המטבע יהיה הוזלת דמי המנוי לכבלים וללוויין "באופן כזה שהצופה ירגיש את זה היטב בכיס שלו".
בכמה?
"אני לא יכול לתת עדיין נתון סופי, אבל הצופה יוכל לשלם רק על הערוצים שהוא צופה בהם. המצב הנוכחי, שבו אנשים יכולים לבחור בין מאה פלוס ערוצים או כלום, לא יימשך. הלקוח ישלם על חבילת בסיס צרה עם חמישה ערוצים: 1, 2, 10, 33 ו-99, בין 80 ל-100 שקלים לחודש, ועל זה הוא יוכל להוסיף את הערוצים שהוא רוצה. כך או כך, הוא ירוויח. אין סיבה שמי שספורט לא מעניין אותו יסבסד ערוצי ספורט, או מי שאין לו ילדים יממן ערוצי ילדים".
איך בדיוק השתרבבו הערוצים 33 ו-99 לחבילה?
"שאלה מצוינת, שאני מציע לשאול את מי שקיבל את ההחלטה הזו".
מי זה?
"ועדת הכלכלה של הכנסת, בהמלצת משרד האוצר".
אז זה התסכול שהביא אותך לזוז הלאה?
"ההתפתחות שלי היא אישית ומקצועית, וקדמו לי רבים שעשו את הצעד הזה. אבל את צודקת שאני, כמו רבים מחבריי, עוקב בצער אחרי מה שקורה למקצוע שהיה מטה לחמי בשנים האחרונות. אני רואה מה קורה למעמד העיתונאי, לתנאי ההעסקה שלו, ואני משתדל למזער נזקים. זה לא סוד שיש רידוד וזילות של המקצוע, ולכן הרגשתי שזה זמן טוב לשינוי".