עם כל היתרונות של אופנוע, ויש די הרבה כאלה, סופת חול היא לא בדיוק הסיטואציה שעושה לך חשק לרכב לעבר השקיעה. וגם לא לעבר הזריחה, הירח או כל חלק אחר של היום. היעד היחיד שבא לך לרכב אליו זה מקום סגור ומוגן שבו לא יהיה לך טעם של אבק בפה, ושאולי מישהו בו יעשה לך כוס תה. אבל עד לשם היו לי עוד כמה עשרות קילומטרים, מרחק שמאפשר לדי הרבה גרגירים מציקים לחדור לנקודות אסטרטגיות, עניין די מטריף כאשר המשוואה כוללת גם כפפות חורף מסורבלות. תוסיפו כמה נהגים שלאור הסופה החליטו לעשות מה שהנהג הישראלי עושה כל פעם שמזג האוויר קצת מעכיר - לעצום עיניים - ותקבלו את אחת מאותן נסיעות שקשה לשכוח.
עוד נחזור לחול בסוף. איפה היינו? כן, סוזוקי 650 DL 'וי-סטרום'. מה פתאום עכשיו? די פשוט. בשבוע שעבר כיכב כאן הקוואסאקי וורסיס עניין שמייד יצר דרישה גם לוי-סטרום. נכון, הוא כבר מזמן לא האופנוע הכי חדש בשכונה אבל הוא עדיין שחקן משמעותי בקטגוריה וכמו במקרה של הוורסיס, גם הוא מתומחר עכשיו באגרסיביות עם 10% הנחה ובסך הכל כ-66 אלף שקל (תמורת ABS תדרשו להוסיף עוד 3,000 שקל).
מבט חיצוני מאוד מתקשה להפתיע; אחרי 6-7 שנים על הכביש העין כל כך רגילה לקווים של הוי-סטרום עד שגם המסכה הקדמית, שבימים ההם נחשבה כמעט לביזאר, נראית פתאום כמו פריט מלתחה סטנדרטי. אם בכל זאת מתעקשים לנעוץ מבט היא עדיין יכולה לשמש בסיס לויכוח בשאלה ממה שאב המעצב את השראתו; התשובות ינועו בין מסכת פנים של סמוראי לזבוב שהתגייס לקורס טיס.
יותר מקרוב מתברר עד כמה הוי-סטרום גדול (2.3 מ' אורך, 82 ס"מ גובה מושב) ובשל עיצוב לוח המכוונים גם ניכר בו הגיל. מדובר בשני שעונים אנלוגיים וביניהם לוח דיגיטאלי קטן ליתר המידע הנדרש. זה אמנם נראה בסדר גמור (ובעיניים הפרטיות שלי גם נוח יותר לשימוש) אבל כבר לא עושים את זה כך.
סטרטר קצר והמנוע מתחיל לפמפם, וזאת לא קלישאה - ממש אפשר לשמוע את היניקה של האוויר. שני הצילנדרים בתצורת V, 645 סמ"ק ואורווה של 67 כ"ס ב-8,800 סל"ד, לא נשמעים הרבה אבל במקרה הזה השלם עולה בהרבה על סך חלקיו. ה-V הזה מצליח להיות חלק, לינארי וחזק בו זמנית. הוא שמח לעלות לטורים גבוהים ואין לו שום בעיה לשגר את 189 הקילוגרמים של הוי-סטרום למהירויות המאסר בפועל, ממש כיף של מנוע.
גם השיכוך - מחוץ לעיר ובתוכה, מצוין. הוי-סטרום מגהץ מהמורות וקפלים באדישות מרשימה וכמעט בלי לשלם על הרכות שלו מחיר בדמות נדנודי גוף. תוסיפו לשילוב הזה של המנוע והמתלים גם כיסא מצוין ומיגון רוח טוב, ותקבלו כלי שפשוט תענוג לכסות איתו מרחקים. גם בתוך העיר לא קשה לו במיוחד, אם כי כאן המשקל כבר יותר ניכר; במילים אחרות - את הפקקים הוא יחלוץ, אבל לא נורא בקלות.
ובחזרה לסופת החול. כמו שבטח הבנתם מהפתיח, נסיעה מהירה לא הייתה שם, עניין שהשאיר לי הרבה זמן להרהר בוי-סטרום. לטעמי ההגדרה הכי נכונה שלו תהיה מבוגר אחראי. וכשאני אומר "מבוגר" אני לא מתכוון לאיזה קשיש שנרדם מול ערב חדש, אלא לגבר בשל שכבר עשה כמה קילומטרים בחיים ויודע דבר או שניים על נוחות ואיכות, ואתם יודעים מה, גם על הפעלת כוח. בכל הנוגע לאחראי זה קצת יותר מסובך. הוי-סטרום יודע לנסוע מהר (אפילו מאוד) וגם מציע מגבלות אחיזה מרשימות, אבל הוא לא מעודד רכיבה תזזיתית או עצבנית. בקיצור, לא קשה להבין למה הוי-סטרום קסם בשנים האחרונות לכל כל הרבה רוכבים.