אחרי כשנתיים וחצי הגיע היום (א') לסיומו אחד הסכסוכים המתוקשרים של השנים האחרונות: נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט אורי גורן, קבע כי עו"ד יגאל ארנון הוא הבעלים של 1% ממניות סלקום , ששוויין כ-84 מיליון שקל, וכי מניות אלה הוחזקו בנאמנות בידי חברו לשעבר, שלמה פיוטרקובסקי, המחזיק אף הוא במניות סלקום בשיעור דומה. לפיכך, ארנון זכאי לקבל את המניות מיד כשידרוש זאת.
כן נקבע כי ארנון זכאי לקבל מפיוטרקובסקי את הדיבידנדים בגין המניות בסך 60 מיליון שקל. גורן עיכב את ביצוע פסק הדין בחודש, כדי לאפשר לפיוטרקובסקי לערער לעליון.
"אתה יכול להניח שנגיש ערעור", אמר פיוטרקובסקי ל"גלובס" בתגובה ראשונה. כשנשאל אם ציפה לתוצאה כזו, השיב: "האמת שלא". ארנון לא הסתיר את שביעות-רצונו. "אני מרוצה, הייתי בטוח בתוצאה הזו מהיום הראשון".
מחלוקת על הנאמנות
השניים היו בעבר חברים טובים. ארנון ופיוטרקובסקי היו יו"ר ומנכ"ל (בהתאמה) הבנק הבינלאומי, בתקופה שנשלט על-ידי משפחת ספרא, שארנון היה איש אמונה והיועץ המשפטי והעסקי שלה. ב-1994 הציעו האחים ספרא לארנון ופיוטרקובסקי לרכוש 1% ממניות סלקום (בשרשור), ששוויין היה אז כ-20 אלף דולר. ארנון טען, באמצעות עוה"ד רם כספי וברק טל, כי הוא נענה להצעה, ובשל גירושיו מאשתו בוצעה הנאמנות.
ב-2005, סמוך לחלוקת דיבידנד של סלקום, נפגשו ארנון ופיוטרקובסקי בפגישה שבה כפר האחרון בקיום הנאמנות. רק כשהגיש את התביעה, ב-2006, הציג מכתב שכתב לו פיוטרקובסקי ב-1996, ובו נאמר בין היתר: "אני מתחייב להעביר לך את מחצית המניות מיד לכשתבקש זאת, בכפוף לקבלת הסכמת בעלי מניות אחרים". על המסמך מופיע משפט נוסף בכתב-ידו של ארנון, המתייחס לאפשרות שהעברת המניות תהיה אירוע החייב במס.
פיוטרקובסקי טען, באמצעות עוה"ד חגי שלו ואיזי הולדשטיין, כי ארנון דחה את הצעת האחים ספרא, ולכן רק הוא רכש 2% מהמניות. לראיה, טען, ארנון לא השתתף במימון הרכישה.
גירסאות שונות
בפסק דינו האחרון עם פרישתו לגמלאות קבע הנשיא גורן, כי פיוטרקובסקי מסר מספר גירסאות שונות ביחס לנסיבות חתימתו על המכתב. בכתב ההגנה טען כי לא חתם עליו, בתצהיר המאוחר טען כי מעולם לא חתם על המסמך כשיש בו תוספת בכתב-יד המתייחסת לנאמנות. לדבריו, אם זו אכן חתימתו - היא הושגה על-ידי ארנון במירמה, תוך שהוא מגניב את המסמך בין מסמכים בנושאים אחרים.
בשלב החקירות נאלץ פיוטרקובסקי להודות כי חתם, אך ללא התוספת בכתב-יד ולאחר שארנון שכנע אותו כי מדובר ב"נון פייפר פייפר" (מסמך נטול משמעות משפטית). בשלב הסיכומים שינה שוב גירסה ואמר כי חתם משום שסבר כי הדבר עשוי להקנות יתרון מס בעתיד, אם יחליט לתת מענק לארנון מהרווח שיקבל מהמניות במסגרת "עסקת פאנטום".
מעבדה בשוויץ, שבחנה את המסמך לבקשת הצדדים, קבעה כי לאחר חתימת פיוטרקובסקי לא בוצעו שינויים במסמך. לכן הסיק גורן כי פיוטרקובסקי חתם על המסמך כשהיה מודע לתוכנו, ותוך שסמך על ארנון כחבר וכעורך דין.
כן נקבע כי ארנון הציג ראיות לכך שבזמן אמת ביקש לדחות את רכישת המניות, כדי להסתירן מרעייתו. למרות שהמסמך נחתם ב-1996, שנתיים אחרי יצירת הנאמנות, "יש בו כדי להעיד על עסקת נאמנות שנכרתה בעל-פה ב-1994". את הלוואת הבעלים בסך כ-4 מיליון דולר לרכישת 2% מהמניות נטל רק פיוטרקובסקי, אך נקבע כי ארנון עמד בהתחייבותו לשאת במחצית ההתחייבויות הכספיות שנדרשו בעסקה.
ביחס לארנון נקבע כי "ככל שהפר חובות דיווח ואחרות המוטלות עליו מתוקף תפקידיו השונים, והפרה כזו היא בהחלט פסולה וראויה לביקורת - עדיין אין בכך כדי להביא לביטול הסכם הנאמנות".
גורן תמך את מסקנתו גם בשתי הודאות בעל דין מצד פיוטרקובסקי. עו"ד זיו שרון ממשרד אלתר העיד כי ב-1995 פיוטרקובסקי הודה בפניו בקיום הנאמנות, וכן העיד גם עו"ד פרופ' יעקב נאמן כי פיוטרקובסקי אמר לו זאת בשנת 2003. "עדויותיהם היו חד-משמעיות, אמינות והן לא נסתרו".
גורן הורה לפיוטרקובסקי להעביר לארנון מחצית מהמניות כשהן נקיות מכל שיעבוד, כשכל ההוצאות הכרוכות בהעברה יחולו על ארנון. כן קבע את זכאות ארנון למחצית מהדיבידנדים שהתקבלו בגינן במשך השנים.
מאחר ש"שני בעלי הדין לא היו נקיים מפגמים התנהגותיים זה כלפי זה", נמנע גורן מלחייב את אחד הצדדים בהוצאות ההליך. "לא מצאתי מקום לפרט פגמים אלה, מאחר שלא היה בהם כדי להשפיע על התוצאות המשפטיות של המחלוקת". (ה"פ 548/06).
הערכות: גרושתו של ארנון לא תתבע מחצית מהמניות
סאקי ארנון, גרושתו של עו"ד יגאל ארנון, אינה מתכוונת כנראה לתבוע מחצית מבעלותו במניות סלקום - כך מעריכים מקורביה. סאקי, החיה בבלגיה כבר מספר שנים, ידעה על תביעתו של ארנון ב-2006, אך לא יצרה מאז קשר עם עורכי דינה, שמואל מורן וגל גוטזגן. עם זאת, ייתכן כי סאקי תחוש פגועה מהסתרת המידע מצד בעלה, ותחליט לתבוע.
מקורבים לפרשה מעריכים כי אם תחליט סאקי לדרוש מחצית מהמניות, ארנון ייענה לבקשה וזאת לאור יחסיהם הטובים בשנים האחרונות. השאלה אם בידיה עילת תביעה אינה פשוטה. הזוג ארנון התגרש ב-1997 בתום 10 שנות נישואין. בהסכם הגירושין קיבלה סאקי מחצית ממניות בעלה בכנפיים, ומעדותו של ארנון עולה כי קיבלה גם סכום גלובלי של כ-3 מיליון דולר, תמורת מחצית מאחזקותיו בנכסים שונים שלא פורטו, כך שלמעשה היא הסכימה לקנות חתול בשק ולקחת סיכון מסוים.
אמנם כמה חודשים אחר-כך הגיע לידיה מידע לא מבוסס על אפשרות שארנון מחזיק במניות סלקום, אולם היא החליטה שלא לעשות דבר, בין היתר לאור הכחשתו של ארנון. עובדה זו עשויה להשפיע על שאלת התיישנות עילת התביעה, שכן כבר חלפו 10 שנים, אך סאקי תוכל לטעון כי לא היה בידיה מידע קונקרטי, ולפיכך מירוץ ההתיישנות החל ב-1996, עם הגשת התביעה בידי ארנון.
לכאורה, ויתורה של סאקי בהסכם הגירושין על פירוט יתר האחזקות מהווה ויתור מצידה. מנגד היא תטען כי לו ידעה על אחזקה כה משמעותית - לא היתה מוותרת ומסתפקת בסכום הגלובלי שקיבלה. מה גם שארנון עצמו הצהיר במשפט כי הנאמנות נוצרה כדי להסתיר את האחזקות מגרושתו ("לא רציתי שהיא תדע שמגיע לי בסוף הדברים מניות בחברת סלקום, ואז היא תבוא ותגיד לי 'אני רוצה חצי מהמניות'") - דבר המתפרש כחוסר תום-לב מצידו.
מאוהבים לאויבים / רקע
היחסים בין המנכ"ל והיו"ר לשעבר של הבנק הבינלאומי, שלמה פיוטרקובסקי ויגאל ארנון, שהיו במשך שנים נציגי משפחת ספרא בישראל, התערערו בעקבות משפט בזק, בו הם משמשים עדים מרכזיים. את דרכו החל פיוטרקובסקי בבנק בשנת 1991, אחרי שארנון, עורך דינה של משפחת ספרא, "דג" אותו בבנק לאומי, שם כיהן כמשנה למנכ"ל.
המתיחות בין שני החברים לשעבר פרצה כשפיוטרקובסקי הפנה בעדותו אצבע מאשימה כלפי ארנון, וטען כי הוא אחד האישים האשמים בהסתבכות הבינלאומי במתן האשראי לגד זאבי לצורך רכישת כ-20% ממניות בזק - עסקה שהסתיימה בכתב אישום נגד זאבי, בו הוא מואשם יחד עם מיכאל צ'רנוי ברכישה במשותף של המניות, תוך הסתרת חלקו של צ'רנוי ברכישה. "כבר 6 שנים יש שקר ומירמה לאורך ולרוחב", אמר פיוטרקובסקי ביחס לגירסתו של ארנון לגבי רכישת מניות בזק, "היה לי בו אמון ללא עוררין בכלל". ארנון לא נותר חייב וטען כי פיוטרקובסקי מתחמק מאחריות. "הוא מועל, רשע וגנב. אני לא מדבר איתו 5 שנים, מאז תפסתי אותו במעשה נורא שעשה למישהו אחר", טען.
באותה עת, אולי בשל הסתבכות עם רשויות המס, ניצת גם הסכסוך בעניין הבעלות על מניות סלקום. היו בינינו "יחסים של חברות והערכה הדדית", סיפר ארנון על העבר הרחוק, אך כשדיבר על העבר הקרוב ועל ההווה, מיד השתנתה המנגינה: "כשאמרתי שאדון פיוטרקובסקי אדם נוראי, זה הגיבוש של כל מה שאני יודע עליו עד היום".
גם פיוטורקובסקי ניפק תיאורים דומים. בעוד בעבר היו "יחסי אחווה ורעות", בדיעבד הבין, לדבריו, כי ארנון הונה אותו. "הוא מנצל את התמימות שלי ואת זה שאני מאמין בו. אני צריך לדעת שאצלו בראש זה הכל טריקים ושטיקים? הייתי כלי שרת לספק את הצרכים שלו".