שנאת הסיכון המוגברת - תולדה של הסופה הפיננסית - מסיטה, באופן טבעי, את המשקיעים אל עבר האפיקים והמכשירים "הסולידיים" - פק"מ, מק"מ, אג"ח ממשלה קצרות טווח, קרנות נאמנות ובפרט כספיות שקליות ואג"חיות וכן תעודות סל מחקות למיניהן.
אבל ראשית, על כל משקיע להגדיר את הסולידיות ברמה הסובייקטיבית - כל משקיע ושנאת הסיכון שלו, אופק ההשקעה, מידת ההבנה הכלכלית, תועלת השקעת הזמן במעקב אחר ביצועי תיק הנכסים לעומת עלות ניהולו בידי מומחים ופרמטרים נוספים.
בשורה התחתונה כדאי לזכור - שום אפיק אינו נטול סיכון, כל אפיק גורר עלויות עיסקה ייחודיות, וחיוני להתעכב על סוגיות כמו נזילות, שקיפות, ודאות ואינפלציה חזויה. הבנה ותחזית ביחס למשתנים אלה אינם, לכל הדעות, בבחינת משימה פשוטה.
הדבר מקבל משנה תוקף לנוכח התשואות הנמוכות, ועולם ההשקעות מצטייר ככזה, מספק מרווח מועט לטעויות. במילים אחרות, כאשר התשואה האפקטיבית מסתכמת ב-1%, אזי טעות בחיזוי מגמת האינפלציה, למשל, עלולה לשחוק כליל את הרווח.
המדריך שלפניכם, מבית גלובס מחקרים בשיתוף PwC קסלמן וקסלמן, מציע נווט לעולם התשואות הנמוכות בדרך לסולידיות יצירתית.
קריאה מועילה - להורדת המדריך
