"תנאי השירות והפנסיה של השופטים בהחלט מרתיעים עורכי דין צעירים מלהיכנס למערכת. התנאים שהיו לנו בשעתו היו הוגנים". כך אמר היום (ב') נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט אורי גורן, בראיון הפרישה שלו. גורן פרש אתמול (א') אחרי 28 שנות שפיטה, מהן 11 שנים כנשיא המחוזי.
לגורן ימלאו 70 רק בסוף החודש, אולם הוא נאלץ לפרוש כבר אתמול בגלל "חוק הקדנציות", המגביל את תקופת כהונת נשיאי בתי המשפט. "אני חושב שאני יכול להמשיך לעבוד", הוא אומר. "בארה"ב שופט אינו פורש בגיל 70. אבל זה חוק הטבע, ואני לגמרי שלם איתו. אם לאהרן ברק הגדול יש תחליף - דורית ביניש עושה עבודה מצוינת - אז מי אני ומה אני".
לגורן איכפת מאוד מבית המשפט אותו ניהל עד אתמול. חלק ניכר מראיון הפרישה הקדיש להצגת העומס הבלתי נסבל על 48 שופטיו, להדגשת המחסור בשופטים, הבעייתיות בשמירת הרכבים קבועים ולפרגון לעבודה הקשה שהם עושים. גם כעת מציקה לו העובדה ששני שופטים נאלצים לחלוק לשכה אחת, עם שני עוזרים משפטיים ושתי קלדניות. "חשוב שלשופט תהיה הפינה שלו", הוא אומר.
"כאזרח, אני מרגיש פחד"
האזרח אורי גורן מוטרד, לעומת זאת, בעיקר ממצב החברה הישראלית. "כאזרח, אני מרגיש פחד. קלות הדעת של הסכינאות, ערבי יום שישי שהופכים להיות מסוכנים מבחינת נסיעה בכבישים, אלימות במועדונים, שתייה וכו'. ייתכן שהתופעה היתה גם קודם, ופשוט היום יש יותר מודעות וגילוי. ההידרדרות החברתית מחלחלת ומשפיעה גם על השופטים כבני אדם. השופטים במחלקה הפלילית רק מחכים לעבור למחלקה אחרת. קשה לשופט לשמוע כל יום איך אב מתעלל בבנו".
הידרדרות זו לא פסחה על ציבור לובשי הגלימה. "ברור שיש ירידה ברמת החינוך הבסיסי וההתנהגותי של עורכי הדין. אבל מנגד, יש עורכי דין צעירים שתענוג לראות אותם מופיעים והם מעודכנים בחקיקה ובפסיקה, בשעה שעורכי דין ותיקים לא מתעדכנים".
לדעת גורן, הטעות הגדולה ביותר של עורכי דין היא "שהם שואלים את השאלה המיותרת. לעיתים אני רומז להם 'מיצית את הנקודה', אבל הם לא מבינים. כמובן שיש גם טעויות של אי-ידיעת החוק ואי-ידיעת פרוצדורה (כמו הצורך לבקש היתר לפיצול סעדים)".
לכל אורך הראיון היה גורן מפויס ונינוח. הוא נזהר שלא ליפול במלכודות שנטמנו לו. כך סירב להגיב לדברי השופט בדימוס, שלי טימן, שביקר אותו בפומבי, או ליחסיו המתוחים עם נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, הילה גרסטל.
קושי בגיוס שופטים למחוזי
אפילו כשנשאל אם כאזרח ירצה לראות את דניאל פרידמן ממשיך לקדנציה שנייה כשר משפטים, גורן נזהר אבל מתשובתו ניתן היה להבין מה עמדתו. "אני מאוד מעריך את פרידמן כאיש משפט. היו גם דברים טובים בתקופה זו, ואני זוקף אותם ליו"ר ועדת החוקה, מנחם בן-ששון".
* היית ממליץ לאדם צעיר להתמנות לשפיטה?
"רק אם השיפוט בוער בעצמותיו. השיפוט אינו עריכת דין, ההשכלה דומה אבל המקצוע שונה לגמרי. הראש חושב אחרת. שופט צריך אובייקטיביות, ועורך דין הוא חרב להשכיר - תמיד סובייקטיבי. עורכי דין שהם מגזע שיפוטי יותר קשה להם עם לקוחות, כי הם צריכים לנקוט מדיניות שקשה להם איתה".
לדבריו, "תנאי העבודה היום קשים והתיקים מורכבים יותר. לכן, רוב שופטי השלום שמתמנים הם מהמגזר הציבורי (פרקליטות ומשטרה) ופחות מהשוק הפרטי. זו בעיה רצינית להביא עורך דין פרטי. כשאני מציע לעורכי דין מהשורה הראשונה להתמנות לשופט מחוזי, הם אומרים לי 'הצחקת אותי'. ניסיתי לגייס את רובי בכר, שוקי חורש ואחרים שראיתי אותם מתאימים לרמה של המחוזי, והם אמרו שבשלב זה אינם יכולים להיענות לבקשתי".
* מה התיק שההכרעה בו היתה הקשה ביותר עבורך?
"ההחלטה לאשפז בכפייה צעירה אנורקטית שהיתה סכנה לחייה. היא ישבה בלשכתי, רועדת מקור, וסיפרה לי את סיפור חייה. אמרתי לה שאם היא תאכל, אנסה לסדר לה עבודה בלשכתי". גם התיקים בהם התבקש לאשר שלא לחבר מחדש למכשירי הנשמה חולים סופניים לא היו פשוטים עבורו, אבל לגורן אין הרהורי חרטה כלפי אף פסק דין שכתב.
"המוח של שופט הוא משונה מאוד", הוא מסביר. "חשבתי שאולי יכולתי לפעמים לכתוב משפט נוסף או הברקה נוספת, אבל מעולם לא היו לי הרהורים לגבי תוצאת פסק הדין. טעיתי אולי פעמיים כשופט שלום והכרתי בכך. פעם אחת שכחתי לכתוב בגזר דין 'זכות ערעור תוך 45 יום', ובפעם אחרת סירבתי למנות בורר בנימוק שאין הסכם בוררות כתוב בין הצדדים, והמחוזי פסק שהסכמת הצדדים בפרוטוקול הדיון ללכת לבוררות כמוה כהסכם בכתב".
"הצדק אינו מוחלט"
גורן סירב להתייחס ישירות לפסק הדין האחרון שלו בסכסוך ארנון-פיוטרקובסקי בפרשת סלקום. כשנשאל מדוע לא כתב שפיוטרקובסקי שיקר בעדותו, הסביר: "אני מעדיף לא לכתוב שעד כזה או אחר שיקר, כי אני לא אלוהים ולא יודע מי שיקר. אתמול כתבתי שגירסתו של ארנון נראית חזקה יותר, אבל מי יודע, לא קיבלנו תכונות אלוהיות.
"לא נתקלתי כמעט במקרים שמישהו שיקר במצח נחושה. מישהו תיאר את עבודת השופט כהצצה אל חלון מואר כשאתה בחושך. אתה רואה מה יש בחלון אבל לא מה נעשה בתוך הבית. גם הצדק אינו מוחלט".
המליץ על הדסי-הרמן לנשיאת השלום
בשל חילופי הממשלה ואי כינוס הוועדה לבחירת שופטים, נותר כעת בית המשפט המחוזי בתל אביב ללא נשיא. ועדת איתור בראשות השופטת מרים נאור תמליץ לשר המשפטים החדש על אחת מ-3 המועמדות המרכזיות: דבורה ברלינר, ורדה אלשיך ומיכל רובינשטיין.
הוועדה ראיינה את גורן, שסירב להמליץ על מי מהן. "לכל אחת היתרונות והחסרונות שלה, כמובן יותר יתרונות מחסרונות. אני בעצמי לא יודע מי טובה יותר". ההערכות הן שאם ברלינר תוותר על האפשרות להתמנות לעליון, היא תמונה לנשיאת המחוזי.
כשהתבקש להמליץ על מועמדת לנשיאות בתי משפט השלום בתל-אביב, במקומה של עדנה בקנשטיין הפורשת, המליץ על זיוה הדסי-הרמן. "היא שופטת בכירה, חכמה וטובה". בחודשים הקרובים יצטרכו השר החדש ונשיאת העליון למנות גם 5 שופטים חדשים למחוזי. לגורן יש מומלץ אחד מרכזי: הרשם איתן אורנשטיין. "הוא מאוד מוערך על-ידי השופטים והשתלב יפה בעבודה".
גורן סבור כי אך טבעי היה שנשיא העליון ולא שר המשפטים יעמוד בראש הוועדה לבחירת שופטים, אך אינו סבור כי צריך לנקוט צעד דרסטי כמו תיקון החוק. הוא גם היה רוצה לראות רוטציה בתחומי ההתמחות של השופטים. למשל, במחלקת הפירוקים ופשיטות הרגל חלה באחרונה עלייה של כ-35% במספר התיקים. השופטת אלשיך, למשל, נאלצת להגיע בערב לבית המשפט כדי לכתוב החלטות ולקבוע דיונים ב-7:45 בבוקר.
"מדובר בתיקים הדורשים ידע, הבנה ורקע כלכלי", אומר גורן. "המצב הכלכלי כעת כל-כך לוחץ, שאין לנו את הזמן הדרוש להכשיר שופטים כאלה. אני בעד רוטציה בתפקידים - ששופט יתמחה בתחום מסוים ויחליף התמחות כעבור מספר שנים. אני אישית עסקתי בכל סוגי התיקים האפשריים".