בית המשפט העליון בהרכב מורחב של 9 שופטים קבע היום (ב') כי עובדים הממלאים תפקיד מטעם המדינה אך אינם מועסקים ישירות על-ידי המדינה נחשבים "עובדי ציבור" לצורך עבירה של קבלת שוחד, ולכן ניתן להרשיעם בעבירות שוחד. מדובר בתפקידים רבים במנגנוני הציבור המבוצעים על-ידי עובדי תאגידים פרטיים.
עם זאת, קבע העליון כי עובדי המדינה "המופרטים" אינם מוגדרים כעובדי ציבור לצורך עבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה, אלא אם כן הם ממלאים תפקיד המשתלב בתחומי העיסוק העיקריים של היחידה בשירות המדינה בה הם מועסקים. בכך אישר ביהמ"ש העליון בדיון נוסף פסק דין שניתן על-ידו בנובמבר 2007.
ברקע הדיון המשפטי עובד של חברת האבטחה מיקוד - ברק כהן, ששימש כאחראי על צוות מאבטחים בלשכת מינהל האוכלוסין של משרד הפנים במזרח ירושלים. כהן הורשע בביהמ"ש המחוזי בעבירות של לקיחת שוחד ושימוש לרעה בכוח המשרה ונידון ל-6 שנות מאסר וקנס של 15 אלף שקל. זאת, לאחר שנקבע כי הכניס פונים ללשכה תוך עקיפת התור תמורת 500 שקל מאדם; שילשל לכיסו לפחות 15 אלף שקל; והכניס נשים ללשכה ללא תור, לאחר שנענו לבקשתו לקבל את מספר הטלפון שלהן ולאחר מכן הטרידן טלפונית.
קבלה חלקית של הערעור
בערעור שהגיש לעליון, טען כהן כי יש לזכותו מעבירות של שוחד ושימוש לרעה בכוח משרה, כיוון שהוא אינו נחשב לעובד ציבור, שכן בעת ביצוע המעשים היה עובד חברת האבטחה.
העליון קיבל בדיון הראשון בתיק בחלקו את הערעור. השופטים ברוב דעות של אדמונד לוי ועדנה ארבל הרשיע את כהן בלקיחת שוחד, אך ברוב דעות של השופטים אדמונד לוי ואשר גרוניס זיכו את כהן מעבירה של שימוש לרעה מכוח המשרה.
עוד החליטו השופטים פה-אחד להותיר את הרשעתו של ברק בהטרדה באמצעות הטלפון. כתוצאה מההחלטה הפחיתו השופטים את תקופת מאסרו של כהן מ-6 ל-4 שנות מאסר. על פסק דין זה הגישו הצדדים בקשות לדיון נוסף.
עידן ההפרטה
בפסק הדין בדיון הנוסף הוחלט ברוב דעות - של הנשיאה דורית ביניש והשופטים אליעזר ריבלין, איילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי, מרים נאור, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין וסאלים ג'ובראן (ובדעת מיעוט של אשר גרוניס) - כי יש להרשיע את כהן בעבירות של לקיחת שוחד וניסיון ללקיחת שוחד ולהותיר על כנו את העונש של ארבע שנות מאסר בפועל שנגזרו עליו.
עם זאת, ברוב דעות של ביניש, ריבלין, לוי, גרוניס, נאור וג'ובראן, קבע העליון כי לפי החוק לא ניתן להרשיע את כהן בשימוש לרעה בכוח המשרה, שכן הוא לא ממלא תפקיד של "עובד ציבור". זאת, לאור העובדה, כי תחום העיסוק שלו לא השתלב בתחום העיסוק העיקרי של לשכת מינהל האוכלוסין.
ביניש, שכתבה את פסק הדין, ציינה כי החוק מרחיב את ההגדרה הכללית הקבועה בחוק וכוללת גם את מי שהוא עובד של תאגיד המספק שירות לציבור. כך למשל, לדבריה, פסיקת העליון הוחלה בנושא זה גם על עובדים של בנקים וקרנות נאמנות.
לדבריה, נסיבות המקרה מהוות דוגמא "לעידן ההפרטה", שבו תפקידים רבים במנגנוני הציבור מבוצעים על-ידי עובדי תאגידים פרטיים. היא ציינה כי הדבר מביא לטשטוש הגבולות בין עובדים המועסקים על-ידי המדינה לבין אלה המועסקים על-ידי תאגידים פרטיים, אך מבחינת הציבור הרחב ומבחינת תכליותיה של עבירת השוחד אין טעם להבחין בין השניים. ביניש קראה למחוקק לתקן את החקיקה הפלילית בנושא ולהתאים אותה לעידן ההפרטה בשירות הציבורי.
השופט גרוניס בדעת מיעוט סבר כי יש לאמץ את הפירוש המקל עם הנאשם ואין לכלול אותו במסגרת המונח "עובד ציבור".
את המדינה ייצגו עוה"ד אפרת ברזילאי ואוהד גורדון; את כהן - עוה"ד יאיר גולן ונחשון שוחט; האגודה לזכויות האזרח, שהצטרפה לעתירה, יוצגה בידי עו"ד שרון אברהם וייס; וקו לעובד, שהצטרפה לעתירה, יוצגה בידי עוה"ד ערן גולן ועמית גורביץ. (דנ"פ 10987/07).