"האח הגדול VIP", ג' 21:00, ערוץ 2
"אבא", כך בתי, "אפשר להתחבר לערוץ 20? זה רק 9 שקלים לחודש ואני מוכנה לשלם את זה מהכסף שלי". אני נמנע מלהזכיר לה שגם הכסף "שלה" שכן לבטח בארנקי בטרם הועבר לתקציב הבילויים שלה, ומפטיר רק: "זה לא הכסף חמודה, זה העיקרון".
בדרך-כלל אני לא מרבה לדבר בשמם של עקרונות, ולו רק מן הטעם הפשוט שכמו כל ישראלי טוב, גם אני נודד ביום ממוצע של חדשות בין מרצ לישראל ביתנו ובין הזדהות סוציאליסטית עם גורל העובדים, לבין רצון לחרוש את בניין הוועד הפועל במחרשות ברזל. אבל הפעם זה קרה לי. אני לא כופר בזכותה של קשת להתפרנס גם מהקהל שיכול להרשות לעצמו לשבת מול הטלוויזיה בשעות שבהן רובנו אמורים להתפרנס ממשהו, אבל כשזה נוגע לילדים שלי, אני מנסה לחנך אותם, כמו בכל תחום אחר בחיים, לא להתנזרות מוחלטת, אלא יותר לצריכה ביקורתית ומדודה. לאמור: אם זה מעניין אתכם, צפו ב"האח הגדול" בכיף, פעמיים בשבוע לפני שאתם שוכבים לישון, אבל אל תשבו לי כמו מטומטמים מול השידור הרציף מאותה וילה מפורסמת.
בקשתה של בתי הפתיעה אותי, בעיקר מפני שהייתי בטוח שהיא כבר הבינה את הפרינציפ שלפיו תוכניות טלוויזיה הן חשובות רק למראית עין. לכן ניסיתי לפתוח איתה את הנושא לפרטיו, ועברתי איתה על רשימת שמות האח"מים שבווילה. את אמיר פיי גוטמן היא הכירה מכך ששר פעם במחזמר "הברווזון המכוער"; על שימי תבורי, כוכי מרדכי, פנינה טורנה, קורין אלאל ויוסי מילשטיין, היא לא שמעה עד לפני יומיים; את האחיות פיק היא מכירה מגרסת קאבר שהקליטו פעם ל "שוב עולה המנגינה"; את מאיה בוסקילה היא לא מחבבת; ואת הארוס הנזנח שלה, דומה שאף אחד, חוץ ממשפחתו ומחבריו, לא מכיר.
עדי נוימן פרצה לתודעת האומה כשאמרה לגידי גוב "סטינגה" במקום "סטיגמה", עוד כשבתי הייתה פעוטה, ואם שכחתי אחד או כמה מדיירי הווילה המפורסמים, אני מתנצל - כמדומני יש שם עוד איזה דוגמן צעיר. אז למה לעזאזל היא רוצה לבהות בחבורת אנשים לא מוכרת לה במשך חודש שלם?
התשובה שלה התמקדה באריזה: ארז טל ואסי עזר משעשעים אותה (גם אותי), אבל מעבר לכך, היא ענתה מה שכל בת 14 אחרת הייתה עונה לאביה החטטן: "כי כולם מדברים על זה". ואז נפל לי האסימון: זה לא הפורמט, בוודאי לא התכנים, לא הדרמות המלאכותיות ולא רגעי המבוכה הקטנים, אלא אותה תכונה חמקמקה שיש מי שיכנה בשם "באזז" או בעגה המקומית "דיבור".
"האח הגדול VIP" מעניינת פחות מהגרסה "האותנטית" שלה (שם לפחות השתחרר מחדש השד העדתי במסגרת קרב הבובלילים בפרידמנים), אבל "יש עליה דיבור", ובגיל 14 הדבר האחרון שאתה יכול להרשות לעצמך הוא לא לקחת חלק באותו "דיבור". וכך שוב, גם כשאני מסתייג מהמוצר החדש של קשת, אני לא יכול שלא להתפעל מהיכולת שלה להפוך כל תוכנית עם סלבס סוג ב' למשהו ש"יש עליו דיבור". *