בעבר אמרת שרכישת מריל לינץ' היתה חלום ישן שלך. האם היו לך באחרונה רגעים שבהם החלום הזה נראה כמו סיוט והתחרטת על שהחלטת לרכוש את מריל?
ובכן, אהיה לא ישר אם אומר שלא היו לי רגעים כאלו. אך תמיד ניסיתי לקחת צעד אחורה ולומר לעצמי, 'אל תשפוט את הרכישה הזו כעת, הבט קדימה'. וכשאני מביט קדימה, אני עדיין חושב שזו רכישה אסטרטגית משכנעת, שנהיה מרוצים, ואפילו מרוצים מאוד ממנה במרוצת הזמן.
גם בזמן הרכישה, היו אנשים ששאלו מדוע שילמתם כה הרבה ותהו למה לא חיכיתם, אפילו יום או יומיים, כאשר המחיר של מריל יכול היה לצנוח לכמעט אפס, על רקע המפולת בשווקים. מה הניע אותך בזמנו?
ידענו שיש להם הצעה אחרת, לרכוש 9.9% מהחברה.
ההצעה של גולדמן זאקס?
זה היה מגולדמן, לפי מה ששמענו. שמענו גם שהיו כמה שיחות עם מורגן סטנלי, ולכן חשבנו שבמקום להיכנס יותר מאוחר למלחמת מחיר, עדיף שנתקדם ונעשה את זה, כי הסיבות האסטרטגיות לעשות את זה היו משכנעות מאוד.
די במהירות התגלו חורים במאזן של מריל. האם היה רגע שבו היית מעדיף לסגת מהעסקה?
למעשה, חשבנו לסגת, ולהסביר זאת בשינוי מהותי לרעה בנסיבות, והתייעצנו עם הממשל לגבי מילוי החור ההוא במקרה שלא ניסוג. יעצו לנו בצורה נמרצת שהדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להמשיך בעסקה. כאשר קיבלנו את ההחלטה הסופית, נשענו מאוד על הייעוץ הזה, כי כיבדנו את הדעות של הסוכנויות השונות. אבל שוב, ההחלטה הסופית היתה שלנו, והחלטנו להיצמד אליה.
אתה חושב שהממשל הפעיל לחץ לא הוגן באותו רגע?
לא. אני חושב שהם חשבו בבירור שהם פועלים בצורה הטובה ביותר למען האינטרסים של בנק אוף אמריקה ושל המערכת כולה.
חלק מהעסקה שעשית עם הממשל בזמנו היתה לקחת עוד כספי TARP. זה היה הדבר הנכון לעשות?
מוטב שלא היינו לוקחים כה הרבה כפי שלקחנו, מפני שזה הכניס אותנו לליגה אחרת לגמרי, בהשוואה לאלה שלא לקחו כה הרבה. ללא ספק, עשינו זאת מתוך זהירות מופלגת מדי. אם עלי להודות בטעות טקטית, הייתי לוקח פחות מכפי שלקחנו.
כמה היית לוקח?
ובכן, אצטרך לחזור לבצע את הניתוח הזה. כנראה 10 מיליארד דולר פחות.
ומה לגבי הסבב הראשון של כספי TARP - האם אתה מתחרט על שקיבלתם את הכספים אז, כאשר שר האוצר פולסון והמפקחים האחרים כינסו את ראשי הבנקים הגדולים?
לא. כשיש לך כה הרבה אנשים שמייצגים את סוכנויות הפיקוח הללו, ללא ספק מהאנשים או הפקידים הממונים הגדולים במדינה. והם אומרים לך שזה נעשה לטובת האינטרסים של המדינה, אני חושב שעשינו את מה שהיה ראוי.
האם הופתעת מן התנאים או ההקשרים של כספי TARP, הן בעיני הממשל והן כפי שהם הצטיירו בציבור?
הופתעתי מתגובת הציבור. לאלו מבינינו שלקחו את כספי TARP, ועשינו זאת כי חשבנו שאנחנו משרתים את טובת המדינה, זו היתה קצת הפתעה. ידעתי שיהיו כמה השלכות, אך אני לא חושב שהן היו חריגות במיוחד, ושאנחנו יכולים לחיות איתן.
אם זו בעיה, ואם אתה חושב שלקחתם יותר מדי, מדוע לא להחזיר חלק?
אנחנו רוצים לצלוח את הזמנים הסוערים הללו, ולראות כמה סימני יציבות. אני חושב שזה זהיר להחזיק בריפוד כה גדול, כעת כשאנחנו רואים לאן הכלכלה התדרדרה. אבל אני מבטיח לך שנחזיר מיד כאשר המצב יתייצב, כשנוכל לראות מסלול ברור להבראה כלכלית.
מעניין לציין שאם מסתכלים על יעד הלימות ההון השגרתי שלנו, שהיה 6%-8%, רואים שהיה לנו די הון. אם לא היינו מקבלים את כספי TARP, היה לנו יחס הון של כ-8% בבנק אוף אמריקה.
אז טכנית יכולתם להרשות לעצמכם להחזיר את הכספים מחר.
זה קל אם מדברים על יעד הון נורמלי, בזמנים רגילים. אבל ללא ספק יכולנו להחזיר את הכספים ועדיין להישאר ביעד שלנו לפני לקיחת ההלוואה.
האם באופן אישי יש לך תאריך יעד להחזרת הכספים לממשל?
לא, מפני שאינני יכול לנבא מתי יגיע המפנה הכלכלי.
נושא בעייתי אחר שצץ במריל הוא הבונוסים. האם היית מרוצה מהתוכניות שהיו למריל? האם אתה חש שנועצו בך במידה ראויה? האם החשיבה שמאחורי הבונוסים היתה נכונה?
ידענו על הבונוסים ועל התהליך, והיתה לנו תשומה בו. יכולנו רק לייעץ, אבל לא לקבל את ההחלטות הסופיות, והיתה אי-הסכמה על כמה דברים. אנחנו בעיצומה של התדיינות משפטית על זה, ולכן אני צריך כנראה לעצור כאן.
הבונוסים הם נקודת המחלוקת העיקרית, או שיש נושאים גדולים יותר?
היתה הליבה שאנחנו מטפלים בה. אנחנו רואים התדרדרות בתיק הלקוחות, ואנחנו מתמודדים עם התחזיות להתרחבות ההפסדים במריל. לכן, בהקשר הזה, הבונוסים היו בעיה, אך לא ממש גדולה כמו הבעיות הללו, שהן רחבות בהרבה.
מובן שאינך יכול להגיב על מגעיך עם אנדרו קואומו (התובע הכללי של ניו יורק), אך האם אתה סבור שמתחולל כעת כעין ציד מכשפות, שמחפשים בנרות אשמים בקהילה הבנקאית?
אני לא יודע אם הייתי מנסח זאת כך. בנושא הזה של התובע הכללי, אנחנו סבורים שנוכל לקחת צעד אחורה ולמצוא דרך להתפשר. זה מה שאנחנו מנסים לעשות ברגעים אלה ממש.
אז אתה משוכנע שהבעיה תיפתר?
אני מקווה כך.
האם חשיפת שמותיהם של מקבלי הבונוסים תהיה דרך לפיתרון?
אני מקווה שלא. אני רוצה להגן על הפרטיות של העובדים שלנו, ומקווה שנוכל למצוא דרך אחרת לפשרה.
תחום אחר שבו אנחנו רואים מעקב ממשלתי מוגבר, ולמעשה הגבלות ממשלתיות, הוא תגמול של מנכ"לים ומנהלים בכירים. מה דעתך על זה - זה הגיוני?
אני חושב שזה הגיוני לחמשת הבכירים, נניח, ואין נזק בכך שאני לא אקבל תמריץ, למשל. אך כשמתחילים לדבר על 20 המנהלים הבכירים, זה כבר נוגע לכמה מיצרני ההכנסות שבאמת פוגעים בחברה שלך אם הם עוזבים.
שואלים אמנם לאן הם ילכו היום, אך יש בנקים זרים ששוכרים אנשים, יש בוטיקי השקעות שמגייסים עובדים, ולכן יש מקומות שיצרני ההכנסות הבכירים יכולים לעבור אליהם. אנחנו חייבים למצוא דרך לשלם להם כדי להחזיק בהם.
אתה באמת מודאג שחלק מ-20 הבכירים בצוות שלך עלולים לערוק בגלל ההגבלות?
כן, אני חושב שאנחנו פגיעים לעזיבה שלהם, וצריכים למצוא דרך למנוע את זה. אני יכול להבטיח ש-4-5 חברי הצוות שמדווחים לי ישירות יישארו בגלל נאמנות לי ולחברה. אך כשמתחילים לרדת לחמישה עשר או לשישה עשר, זה קשה יותר.
ויקרם פנדיט, מנכ"ל סיטיגרופ המתחרה, מצא אולי שיטה להגיב להגבלות. הוא אומר, 'אוקיי, אני אקח דולר לשנה'. חשבת פעם ללכת בדרך זו?
לא. לא קיבלתי חבילה נאה ממכירת קרן הגידור שלי לבנק אוף אמריקה, ולכן אנחנו קצת שונים במובן זה.
אתה חושב שהוא בעמדה קצת קלה יותר לוותר על השכר?
אכן.
נראה שזה לא תענוג גדול להיות מנכ"ל בנק גדול בימינו כפי שהיה אולי בעבר. אתה אישית ספגת הרבה ביקורת על עסקת מריל ועוד. התפתית פעם סתם כך לפרוש?
לא, לא התפתיתי. אני רוצה לראות אותנו צולחים את כל זה, כדי שנוכל לראות את היתרון האסטרטגי האמיתי של רכישת מריל לינץ', ולראות את היום שבו נחזיר את כל הכספים לממשל.
האם זו המטרה כעת? לעבור את התקופה של TARP?
אני חושב על זה הרבה.
מבחן נוסף שאתה מתקרב אליו הוא "מבחן הלחץ". אתה בטוח שבנק אוף אמריקה יעבור אותו?
כן, אני חושב שנעבור את מבחן הלחץ. אני לא מכיר שום דבר כעת שיכול לגרום לי לחשוב שלא נעבור אותו.
האם מבחני הלחץ הם רעיון טוב באופן כללי? האם הם לא רק הגבירו את חוסר הוודאות בסביבה של אי-ודאות?
אני חושב שהם מגבירים את אי-הוודאות בטווח הקצר, ללא ספק, אך זהו טווח זמן קצר. במחצית אפריל נדע את התשובות, שיעניקו לנו ודאות מסוימת. לכן, זה הגיוני.
תוצאה אפשרית אחת, אולי קיצונית, שאנשים אומרים שעלולה להיות למבחנים הללו היא, שאם בנק לא עובר אותם, תהיה הלאמה ממשלתית. האם הלאמה תהיה תגובה לגיטימית של הממשל?
לא, אני חושב שטיהור מסוים יצטרך להתרחש, אך אני לא חושב שהלאמה תהיה התשובה. לבנקים יהיו שישה חודשים לתקן את מה שטעון תיקון, וזה נשמע הגיוני.
ומדוע אתה מותח את הקו לפני ההלאמה? האם זה לא משהו ש-FDIC (החברה הפדרלית לביטוח פיקדונות בנקאיים) עושה באופן שגרתי לבנקים כושלים?
זה תלוי מהי הגדרת הלאמה. האם הממשל גם מנהל את הבנק בפועל? אני פשוט לא חושב שהם יהיו טובים בזה כמו המגזר הפרטי.