אם זכייתה של
מלם מערכות במכרז להתקנת מערכת מצלמות אכיפה בכבישים, לא הקפיצה את מניית החברה, יש להניח שגם הידיעה הבאה לא תעשה כן. סימה סימון, ששימשה סמנכ"לית השיווק במלם, תובעת מהחברה ומבעל השליטה, שלמה איזנברג, 820 אלף שקל - בטענה כי איזנברג פיטר אותה בניגוד לחוק רק משום שהיתה בחופשת אימוץ. בהמשך הוא החזיר אותה לעבודה למשך התקופה המוגנת בחוק, ואז פיטר אותה שוב בלי לערוך לה שימוע.
"אין ספק כי אלמלא חופשת האימוץ, היתה ממשיכה סימון להיות היום מועסקת בשורות החברה בתפקיד אותו ביצעה במיומנות, מסירות ומקצועיות", היא טוענת בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, והגיעה לידי "גלובס".
סימון היתה מנכ"לית חברת אלפא סי.אס.פי (העוסקת ביישום טכנולוגיות JAVA ו-JEE), שנרכשה על-ידי מלם ב-2005. כעבור שנתיים מונתה לסמנכ"לית שיווק במלם.
באמצעות עוה"ד אודליה לוי-אטינגר ורוני דאודי ממשרד לוי-אטינגר, בוטון ושות', טוענת סימון כי היא "עבדה מסביב לשעון", הפגינה כישורי ניהול מעולים והביאה את החברה לצמיחה קבועה בכל פרמטר רלוונטי, וזאת בתקופת מיתון קשה בשנים 2000-2003. שכרה היה 40 אלף שקל ברוטו, בנוסף לביטוח מנהלים, קרן השתלמות, רכב חברה צמוד, טלפון נייד וזכאות לבונוס בסך 120 אלף שקל - שלטענתה מעולם לא שולם לה.
אמירות סתמיות
למרות שלסימון שני ילדים ביולוגיים, בתחילת 2007 היא החלה בתהליכי אימוץ הומניטרי להבאת תינוק מגואטמלה. היא יידעה את המנכ"ל דאז לוי הלוי ואת סמנכ"ל הכספים, והחברה אף חתמה על טפסים להסדרת האימוץ. בספטמבר, 3 חודשים לפני קבלת התינוק, היא יידעה את איזנברג על האימוץ ולא ייחסה משמעות לתגובתו: "התחלת פרויקט חדש בחברה, איך תסיימי אותו אם תצאי לחופשת אימוץ?" בדיעבד, היא טוענת, תגובה זו הסגירה את הגישה המפלה שלו.
בתחילת 2008 פרש מתפקידו המנכ"ל הלוי, ואיזנברג שימש כממלא מקומו. כעבור חודש וחצי, לקראת סוף חופשת האימוץ שלה, היא זומנה למשרדו של איזנברג - וזה הדהים אותה בהודעת פיטורין: "ישנן שתי דרכים לסיים את ההתקשרות: הראשונה, בהסכמה; השנייה, שמלם תוציא מכתב חד-צדדי על הפסקת ההתקשרות. אני מעדיף את הדרך הראשונה". עוד אמר: "הפסקת ההתקשרות אינה נובעת מסיבות מקצועיות או מתפקודך בעבודה".
לדבריה, הפיטורין מנוגדים לחוק עבודת נשים, האוסר לפטר אישה בחופשת האימוץ (שאורכה 14 שבועות) וב-60 הימים שאחרי חזרתה לעבודה.
סימון טוענת כי לא היתה עילה לפיטוריה מלבד אמירות סתמיות של איזנברג שהוא "מעריך כי אין לך את היכולת להתחבר לתהליך שהחברה עוברת עכשיו, מבטל את תפקיד סמנכ"ל השיווק ולכן תפקיד זה לא מחכה לך, ובמעט שעבדנו ביחד אני מרגיש כי לא נתת לי רוח גבית".
בהמשך החברה ניהלה עימה משא-ומתן על תנאי הפיטורים ובמקביל רמזה כי מחפשים לה תפקיד חלופי, אולי בעקבות ייעוץ משפטי שקיבלו. לדבריה, איזנברג אמר לה כי הפגישה הקודמת היתה שימוע ולא שיחת פיטורים, וכי היא נדרשת למצוא לעצמה תפקיד אחר בחברה.
"פיטורים משפילים"
לדבריה, מלם ואיזנברג דחו את הצעתה ומנגד לא הציעו לה תפקיד ההולם את כישוריה ומעמדה, אלא המתינו שיחלפו 60 הימים כדי שיוכלו "להיפטר" ממנה. בכך, נטען, הפרו את זכותה לחזור לעבודה בפועל לאחר חופשת לידה.
לטענת התובעת, מלם ואיזנברג נהגו בחוסר תום-לב תוך הפרה גסה של חוקי העבודה וגזרו עליה אבטלה קשה. "פיטוריי היו משפילים ופוגעניים וגרמו לה עוגמת-נפש, תחושת עלבון, תסכול ולפגיעה קשה בכבודה כאם וכאישה עובדת", ציינה.
טרם הוגש כתב הגנה. (עב' 3194/09).