בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביטל צו עיכוב יציאה מהארץ, שהוצא במעמד צד אחד לבקשת בנק מזרחי-טפחות נגד איש העסקים הקנדי אורי זקס, וקבע כי לא היה כל בסיס לבקש את עיכוב היציאה.
"מדובר בבקשה לא מבוססת, לא בהיבט העובדתי ולא בהיבט המשפטי. יש להצטער על כך שגוף בנקאי-עסקי מכובד נוקט באמצעי כזה, וקשה להשתחרר מהרושם שהמטרה העיקרית היתה אך יצירת לחץ על זקס", קבע הרשם אבי זמיר וחייב את הבנק ב-30 אלף שקל שכר-טרחת עורך דין.
הבנק, המיוצג על-ידי עו"ד מרים זפט, הגיש נגד זקס תביעה בסך 9.2 מיליון שקל בסדר דין מקוצר, בטענה לחוב כספי. לטענתו, שווי הבטחונות של זקס ירד מהיחס שסוכם ביניהם (115-120% בין שווי ניירות הערך לבין יתרת האשראי), ולכן הועמד כל החוב לפירעון מיידי.
זקס טען, באמצעות עוה"ד דני לידרמן ואילן עוז, כי הבנק מחזיק בבטחונות בשווי 70% מהאשראי, ולפיכך לא היתה הצדקה להעמיד את מלוא החוב לפירעון מיידי. לדבריו, הבנק היה צריך לתת הוראות מכירה כדי להתגונן מהחרפת ההפסדים בניירות ערך. כן טען כי הוא תושב חוץ המנהל משם את עסקיו, וכי הגיע לארץ רק כדי להיפגש עם הבנק בעניין החוב.
הרשם זמיר היה מוכן להניח כי קיימות "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה", לאור היותה מבוססת על מסמכים בכתב שחלקם חתומים בידי זקס. עם זאת קבע כי לא ניתן בשלב זה לבטל את טענותיו של זקס, לפיהן לא היה מקום להעמיד את מלוא החוב לפירעון.
ואולם, זמיר קבע כי הבנק לא הציג בדל ראייה או אינדיקציה לכך שזקס עומד לצאת מהארץ לצמיתות, וכי מדובר ב"תושב חוץ", שאז יש להצביע על נסיבות חריגות ולפרט טעמים מיוחדים כדי שיינתן הצו, שכן "מטרתו אינה הפיכת זקס ל'אסיר' בישראל".
הוא הדגיש כי נגד זקס לא הוגשו תביעות נוספות על-ידי אחרים, אין טענה שהוא נקלע לחובות, הוא בא ויוצא מהארץ מעת לעת לרגל עסקיו, והמחלוקת עם הבנק אינה מלמדת בהכרח על "חשש סביר" ליציאה לצמיתות או לתקופה ממושכת.
כן קבע כי הבנק לא הציג ראיות מהימנות לכך שאם אכן זקס ייצא מהארץ, יכביד הדבר באופן ממשי על ביצוע פסק הדין שיקבל הבנק נגדו (אם וכאשר). "ניתן אף לגרוס, במידה רבה של הצדקה, שאי-מתן הצו לא רק שלא יכביד על אפשרות מימוש הפסק - אלא אף יקל עליו. מה הטעם ב'ריתוקו' של זקס לארץ? דווקא מתן האפשרות למשיב להמשיך בפעילות עסקית גם בחו"ל עשויה להניב נכסים נוספים ולשפר את יכולת הפירעון העתידית". (ת.א. 1229/09).