בית משפט השלום בחיפה הכיר לראשונה בקשר סיבתי בין סטרס (דחק), שבמקרה זה נגרם כתוצאה מתאונת דרכים, לבין מחלת הטרשת הנפוצה.
ד' חלה בטרשת נפוצה וכעבור שנתיים נפגע בתאונת דרכים. לפני התאונה הוא תיפקד באופן רגיל ומלא, אך לאחריה תפקודו נפגע טוטאלית והוא הפסיק לעבוד.
באמצעות עו"ד עופר סולמונוב ממשרד סולומונוב ושות' הוא דרש להכיר ב-100% נכות תפקודית בעקבות התאונה. חברת הביטוח הפניקס טענה כי לא נגרמה לו נכות כתוצאה מהתאונה, וכי בספרות הרפואית ובפסקי הדין לא נמצא קשר סיבתי בין סטרס לטרשת נפוצה.
מומחה רפואי מטעם בית המשפט בדק את ד' וקבע לו נכות בשיעור 50% שאינה קשורה לתאונה (והיתה התפתחות טבעית של המחלה), אך הוסיף לו 5% נכות נוספים "מחמת הספק", שכנראה נגרמו ממצב של סטרס בתאונה.
המומחה ציין כי יש דעות שונות באשר לקשר בין סטרס לבין התפתחות הטרשת הנפוצה, אולם מחקר שנערך בבית-החולים כרמל במהלך מלחמת לבנון השנייה, העלה כי המתח מהמלחמה הביא לעלייה במקרי הטרשת הנפוצה.
השופט אברהם אליקים אימץ את קביעות המומחה, וקבע כי "קיים קשר סיבתי בין התפתחות מחלת הטרשת הנפוצה לבין מצב הסטרס".
הוא פסק לד' פיצוי זעום יחסית בסך 70 אלף שקל, משום שכושר ההשתכרות שלו נפגע ממילא ב-50% כתוצאה מהתפתחות המחלה, כך שאותם 5% נוספים כמעט לא השפיעו. (ת"א 05-6961).