בית המשפט המחוזי בירושלים חייב את מכבי שירותי בריאות לפצות ב-1.43 מיליון שקל ילד שנולד עם מומים, משום שהגינקולוג לא הציע לאימו ההרה לבצע סקירת מערכות מורחבת בתשלום, בה עשויים היו המומים להתגלות.
עילת הפיצוי היתה "הולדה בעוולה" הנדירה יחסית, ובה תובע היילוד את הגורמים שברשלנותם איפשרו את לידתו ולא איבחנו את המומים. עילה זו נוצרה בפסיקת בית המשפט העליון בהלכת זייצוב (שקבעה כי בחיים הפגומים ניתן לראות "נזק" בר-פיצוי), אם כי היא נשללה בדין האנגלי והוכרה במספר מדינות מועט בארה"ב.
נ' נולד ב-1999 כשהוא סובל מצלע חסרה, התפתחות לקויה של עצם הזרוע ואחת מעצמות האמה וחוסר של עצם אמה שנייה. אימו (34) החלה את המעקב במכבי בשבוע התשיעי להיריון. היא לא ביצעה בדיקות גנטיות ובדיקת מי שפיר, אליהן הופנתה. סקירת המערכות בשבוע 21 והאולטרא-סאונד בשבוע 33 היו תקינות, וצויין בהן כי הן "אינן שוללת באופן מוחלט מומים בעובר".
המומחה מטעם מכבי, פרופ' יוסי שלו, הודה כי למרות שלדעתו אין הצדקה רפואית לבצע סקירה מורחבת לנשים בהיריון בסיכון נמוך, הרי שבאותו זמן הפרקטיקה המקובלת היתה ליידע את האישה על אפשרות זו, עקב הלחץ הציבורי והחשש מתביעות משפטיות.
הפסקת הריון
סגן הנשיא, השופט יהונתן עדיאל, ציין כי חוק זכויות החולה מחייב ליידע מטופל גם לגבי אפשרויות טיפול הזמינות רק במסגרת הרפואה הפרטית או רק בחו"ל. "בדיקת מערכות מורחבת משתרעת על איברים ומדדים שאינם נכללים בבדיקה הבסיסית. מדובר בבדיקה שעשויה היתה לספק לנשים סיכוי גדול יותר לגילוי מומים בעובר, שמטופלת סבירה היתה עשויה להחליט על ביצועה".
גם הקשר הסיבתי בין אי-היידוע לבין הנזק מתקיים, לאור הודאת המומחה של מכבי כי בקשה להפסקת היריון בגין המומים של נ' לפני שבוע 23 היתה מאושרת בסבירות גבוהה על-ידי הוועדה להפסקת היריון.
בהלכת זייצוב סברו השופטים מרים בן-פורת ודב לוין כי ניתן להכיר בעילת "הולדה בעוולה" רק במומים קשים שבהם "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא". השופטים אהרן ברק ושלמה לוין סברו כי יש להכיר בעילה גם במומים המאפשרים לחיות חיים המלווים בסבל קל. מאז לא נדרש העליון לסוגייה, ואילו בפסיקה המחוזית יש תימוכין לשתי הגישות (ובעיקר לאחרונה). השופט עדיאל אימץ אף הוא את הגישה האחרונה.
תביעת ההורים נדחתה, אך תביעת היילוד התקבלה והוא פוצה בגין נזק לא ממוני, אובדן השתכרות בעתיד, עזרת הזולת והוצאות רפואיות שונות. (ת.א. 8208/06).