פרופ' דניאל פרידמן העניק, כך מסתמן, לד"ר יעקב נאמן את הפריבילגיה לבחור את היועץ המשפטי לממשלה הבא, שיתמנה אחרי פרישתו של מני מזוז. פרידמן יזם את שינוי הליך בחירת היועץ המשפטי לממשלה, והכניס תיקון שלפיו שר המשפטים יהיה רשאי להורות לוועדת האיתור, שתראיין מועמדים לתפקיד היועץ, להמליץ על יותר ממועמד אחד. מבין המועמדים שיומלצו, יבחר השר את המועמד שיובא לאישור הממשלה.
הקדנציה של מזוז מסתיימת בעוד פחות משנה, ובהזדמנויות שונות הוא רמז על כוונתו לפנות את כיסאו עוד קודם לכן. נאמן עתיד להיות אפוא השר שיבחר מי ימלא את הכיסא הזה.
זה לא יהיה עניין של מה בכך עבור נאמן. יש לו חשבון ארוך עם מוסד היועץ המשפטי לממשלה. ב-1996, לאחר שנאמן מונה לשר המשפטים בממשלת נתניהו הראשונה, הורה היועמ"ש דאז, מיכאל בן-יאיר, על פתיחת חקירה פלילית נגדו, בחשד לעדות שקר ושבועת שקר בנוגע לתצהיר שגוי שהגיש לבג"ץ, ובמסירת עדות שקר ושיבוש הליכי משפט בנוגע לעדותו במשטרה.
מיד עם פתיחת החקירה התפטר נאמן מתפקיד שר המשפטים - נורמה ראויה. בית משפט השלום בתל-אביב זיכה אותו זיכוי מלא מכל אשמה, במאי 1997, ומתח ביקורת חריפה על ניסיונה של הפרקליטות לייחס לנאמן כוונה פלילית.
אף שזוכה נמנע מנאמן לחזור לתפקיד שר המשפטים, מאחר שצחי הנגבי, שמונה במקומו, סירב לעזוב את התפקיד. בנימין נתניהו המתין עד להתפטרותו של דן מרידור ממשרד האוצר כדי להחזיר את נאמן לממשלה, כשר האוצר. אותו מרידור שהסתייגותו מפרידמן סוללת כעת את חזרתו של נאמן למשרד המשפטים.
ומה לגבי אנשי הפרקליטות שיזמו את ההליך המשפטי נגדו? "צריך לעשות סוף לשלטון הפקידים והמשפטנים", אמר נאמן בראיון ל"גלובס" לפני שנתיים. מיכאל בן-יאיר, אז היועמ"ש, יושב בבית. עדנה ארבל, שהייתה פרקליטת המדינה, מכהנת בבית המשפט העליון - ולנאמן יש כמה תוכניות בקשר למוסד שבו היא מכהנת. רות דוד, שהייתה התובעת במשפטו וחקרה אותו נגדית מעל דוכן העדים, היא פרקליטת מחוז תל-אביב. בימים שהשר יישב בלשכתו בתל-אביב, הם עשויים להיפגש במעלית.
ראש להידברות ולא לניהול עימותים
נאמן חושב שבפרקליטות תפרו לו תיק. "לא רצו שר משפטים שיעשה שינויים", הוא אמר, "ואני רציתי להביא יועץ משפטי שהיה עורך-דין בשטח ויודע מה זה לחקור נאשמים". מדבריו עולות לפחות שתי כוונות באשר לתוכניות הפעולה של נאמן בקדנציה הקרובה: לערוך שינויים בתפקוד מערכת אכיפת החוק, ולמנות יועמ"ש מהשוק הפרטי ולא מאנשי משרד המשפטים.
גם אם דעותיו של נאמן על תפקוד מערכת המשפט דומות לאלה של פרידמן, רבים מסכימים שכהונתו תהיה שונה משל קודמו, ולו בשל העובדה שסגנונו האישי שונה בתכלית, אף שנאמן עדיין פגוע מהאישום הפלילי שטפלו עליו.
"נאמן מבוגר היום ביותר מ-10 שנים מאז שמונה לשר המשפטים", אומר משפטן המכיר אותו מקרוב. "הוא יבוא בשל, מבוגר ומנוסה יותר. הוא בבסיסו אדם מתון, ולא יתנהג כפיל בחנות חרסינה".
"הוא לא דומה לפרידמן בכמה מובנים", ממשיך המשפטן. "קודם כול, הוא בא לסייע למערכת ולא להתעסק בגחמות הפרטיות שלו. יש לו יכולת לטפל בצד המינהלי, ויש יתרון מובהק בעובדה שהוא כיהן כשר האוצר. זה יכול לסייע למערכת בגלל המעמד וההשפעה שלו באגף התקציבים, שאותם הוא יוכל לנצל לצורכי המערכת ולפרקליטות יעילה וטובה. הוא יבוא בראש של הידברות עם היועמ"ש ופרקליט המדינה, ולא כדי לנהל עימותים".
לפעול כידיד המערכת ולא כאויב
אחת היוזמות הבולטות של פרידמן במהלך כהונתו עסקה בשאלה למי תוקנה המילה האחרונה בנוגע ליכולת לפסוק חקיקה - לכנסת או לבית המשפט העליון. על-פי הצעתו, שאף גובשה להצעת חוק יסוד, יהיה רשאי בית המשפט העליון לפסול חוק שחוקקה הכנסת, בהרכב של תשעה שופטים לפחות, אולם הכנסת תהיה רשאית לחוקק את החוק מחדש, ולבטל את החלטת בית המשפט העליון, ברוב של 61 ח"כים. אם כך תעשה הכנסת, כהצעת פרידמן, לא יהיה בית המשפט העליון רשאי לדון בעניין זה מחדש במשך חמש שנים.
גישתו של נאמן בנושא זה מתונה בהרבה. ב-2002 מינתה הממשלה את נאמן לעמוד בראש ועדה ציבורית לבחינת הנושא. הוועדה הציעה מנגנון דומה לזה הקיים בחוקה הקנדית: לבית המשפט העליון, ולו בלבד, תוקנה סמכות לפסול חוקים של הכנסת. לכנסת תהיה אמנם סמכות לבטל פסק-דין כזה, אך רק ברוב מיוחס של 70 ח"כים, וההחלטה של הכנסת תהיה בתוקף למשך חמש שנים בלבד. משמעות ההצעה היא, שזכות המילה האחרונה נתונה בכל זאת לבית המשפט העליון. נשיא העליון לשעבר, אהרן ברק, סמך את ידיו על הצעת נאמן.
כאן לא מסתיימים הרעיונות שיש לנאמן באשר לתפקיד בית המשפט העליון. במאמר תמיכה בפרידמן שפירסם נאמן לאחרונה בכתב העת "עורך הדין", נאמן דיבר על נזקי "המהפכה החוקתית" של ברק, על טשטוש התחומים בין בג"ץ לכנסת, ועל חדלונה של הכנסת מלפעול בנושא. "יש לנאמן השקפת עולם בתחום גבולות הגזרה של בית המשפט העליון", אומר המשפטן. "הוא בעד תחימה ברורה וקביעת שיווי משקל שונה בין רשויות השלטון".
סביר להניח שבדומה לפרידמן, גם נאמן יבקש לקבוע את גבולות השפיטות של בג"ץ. הסכמים פוליטיים, נושאים ביטחוניים ומדיניות ההגירה של הממשלה יישארו מחוץ לתחום.
במערכת הפוליטית אומרים שאם נאמן יבקש ליישם את גישתו באשר לתחימת סמכויותיו של בית המשפט העליון, במקביל למהלך חוקתי רחב שיסדיר את הנושא בכללותו, ויבצע את הדברים תוך יצירת הסכמה רחבה, הוא יזכה לשיתוף פעולה. אך אם יבקש להמשיך את דרכו של קודמו, ויקדם רק צד אחד של המשוואה - המצר את רגלי בג"ץ - הוא יגלה מולו אופוזיציה קולנית, שעשויה לכלול גם בכירים בליכוד, כמו מרידור ובני בגין. "נאמן צריך לפעול", אומר פוליטיקאי ותיק, "כמו ידיד המערכת ולא כמו אויב המערכת".
ההבדל העיקרי בינו לבין פרידמן בתחום זה יהיה בסגנון, ופחות בעמדות הקונקרטיות. פרידמן נראה לעתים כמי שנהנה מההתנצחות הפומבית עם ביניש והשופטים בדימוס. הוא כינה את בית המשפט העליון "מפלגה דתית", ועשה ככל יכולתו כדי להוציא את נשיאת העליון משלוותה. לנאמן יש סגנון אחר. הוא יתווכח עמם, ינסה לשכנע בצדקת דעותיו, אך מתוך עמדה של כבוד הדדי. השופטים, מבחינתם, יקבלו את נאמן כרע במיעוטו, אחרי השנתיים הטראומטיות בחברתו של פרידמן.
אחת מתכונותיו הבולטות, שגם הקנתה לו יוקרה רבה בקרב פוליטיקאים, היא היכולת למצוא פתרונות מגשרים במחלוקות עקרוניות חריפות. כך למשל בענייני דת ומדינה: נתניהו מינה אותו כבר ב-1997 לעמוד בראש ועדה ציבורית לגיבוש הצעות בנושא הגיור. בעקבות הצעותיו הוקם המכון ללימודי יהדות, המשותף לשלושת הזרמים ביהדות, תוך שימור המונופול האורתודוקסי בבתי-הדין לגיור וברבנות הראשית. "הוא גילה עמדה אמיצה מול הממסד הדתי בנושאי גיוס לצה"ל ובנושא גיור", אומר פוליטיקאי ותיק. השקפת עולמו של נאמן היא של הציונות הדתית, וכל ילדיו שירתו בצבא.
האומץ לקרוא תיגר על המערכת
מאשימים את שופטי העליון והשופטים בדימוס, שהם פועלים כגילדה סגורה המייצגת מערכת ערכית הומוגנית, שעיקרה ליברליות חילונית. דווקא פרידמן, שבעברו הרחוק, בשנות ה-70, היה ממייסדי תנועת "שינוי", היה אמור להיות חלק מהחבורה הזו, ולא יעקב נאמן חובש הכיפה. ובכל זאת, פרידמן היה אאוטסיידר שלא הצליח ליצור לעצמו מהלכים בקהילת המשפטנים הירושלמים הוותיקה, ודרכו של נאמן הצטלבה עם החבורה פעם אחר פעם.
נאמן היה סטודנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, כשאהרן ברק היה עוזר הוראה ועדיין לא השלים את הדוקטורט. בספרה "כבודו" מספרת נעמי לויצקי כי נאמן הקפיד להגיע לשיעוריו של ברק, אף שכסטודנט נטול אמצעים נאלץ לעבוד בשלוש עבודות במקביל, כדי לממן את לימודיו. ברבות הימים השתחרר נאמן מהלחצים הכלכליים - הוא בעלים של נכסים רבים בארץ, לרבות בית גדול ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים ובתים נוספים בירושלים ובתל-אביב.
כעבור שנים אחדות היה זה דווקא ברק שנזקק לשירותיו של נאמן, שנעשה לעורך דין מוביל בתחום המיסוי. כששר המשפטים חיים צדוק הציע לברק את משרת היועמ"ש, ביקש ברק לוודא שלא יצוצו בעיות הנוגעות לעבודתו בניו יורק, שם שהה שנים אחדות קודם לכן. ברק קיבל מלגה מהאו"ם כדי לסייע בניסוח אמנה בינלאומית לסחר, ובמקביל לימד משפטים באוניברסיטת ניו יורק. הוא אמנם קיבל פטור ממס הכנסה בישראל על ההכנסות מעבודותיו בארה"ב, אך בעת מינויו ליועמ"ש ביקש מנאמן חוות-דעת משפטית מפורטת, הקובעת שלא חלה עליו חובת תשלום מס. נאמן חיבר את חוות-הדעת, ושמר אותה בכספת משרדו יותר מ-20 שנה.
משרד עורכי הדין שלו, "הרצוג, פוקס, נאמן", שהוקם לפני 37 שנה, הוא אחד הגדולים בישראל, וטיפל ומטפל באילי הון, בעסקאות בינלאומיות וגם בלא מעט לקוחות מהתחום הציבורי. בשנות ה-70 ייצג את אבא אבן והביא לסגירת התיק נגדו בחשד להחזקת חשבון דולרים משלו; ב-2006 נועץ עמו הנשיא משה קצב לפני שהחליט לפנות ליועמ"ש מזוז, ולהתלונן על סחיטה; ובימים אלה הוא מייצג בבג"ץ את ניצב אורי בר-לב, שהודח מהמשטרה. נתיב נוסף של התנגשות בין נאמן למערכת החוק, שעליה הוא איננו מפחד לקרוא תיגר.
5 דברים על פרופ' יעקב נאמן
1. הוא צמח בבית דתי, למד במדרשיית נועם בפרדס חנה ובישיבת כרם ביבנה ובהמשך התגייס לצה"ל. את לימודי המשפטים עשה באוניברסיטה העברית, ואת התואר השני והדוקטורט עשה באוניברסיטת ניו יורק
2. לאורך השנים לימד דיני חוזים ודיני מסים במוסדות אקדמיים רבים, ובהם אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בר-אילן, שבה הוא משמש גם יו"ר הוועד המנהל
3. את משרדו "הרצוג, פוקס, נאמן" הקים ביחד עם נשיא המדינה המנוח חיים הרצוג ועם מייקל פוקס, והוא שימש שותף בכיר במשרד, למעט בשנים שבהן קפץ לתפקידים בזירה הפוליטית
4. ב-1979 מונה למנכ"ל משרד האוצר, תפקיד שבו החזיק כשנתיים. לאחר בחירות 1996 מינה אותו ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר המשפטים, אך שבועות אחדים לאחר מכן הוא התפטר מתפקידו בשל חקירה פלילית נגדו. ביולי 1997, כחודשיים לאחר זיכויו המלא במשפט, הוא מונה לשר האוצר, תפקיד שבו החזיק במשך שנה וחצי עד שהתפטר, וחזר לפרקטיקה הפרטית שלו
5. נאמן מחזיק ברשימה ארוכה של ועדות ציבוריות שבהן היה חבר לאורך השנים: חבר הוועדה לבדיקת השכר בשירות הציבורי; חבר המוסד לבוררות מוסכמת; חבר הוועדה לבחינת ניגודי עניינים של שרים; חבר הוועדה לבחינת מבנה השלטון המקומי; חבר הוועדה לבחינת מערכת הדלק בישראל; חבר הוועדה לאנרגיה אטומית; ועוד. הוא שימש דירקטור בבנק טפחות, באל-על, בתעשייה האווירית ועוד.
"נאמן יתקבל בתחושת הקלה אצל ביניש"
למרות החששות של גורמים שונים במערכת המשפט, בנוגע למינויו הצפוי של פרופ' יעקב נאמן, לשר המשפטים הבא - על רקע האישומים הפליליים נגדו ב-1996, שמהם זוכה זיכוי מלא, והתבטאויותיו בעבר על מערכת המשפט ורשויות האכיפה - נראה כי נאמן יתקבל בזרועות פתוחות. בייחוד מול האלטרנטיבה: המשך כהונתו של פרופ' דניאל פרידמן.
לדברי גורם בכיר במערכת המשפט, "מינויו של נאמן יתקבל בתחושת הקלה אצל נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. פרידמן היה החלום הכי גרוע של ביניש. לכן, כל אדם שיבוא במקומו יהיה יותר טוב מבחינתה".
הבכיר מציין, כי "עם נאמן תהיה הידברות. לא חייבת להיות הסכמה על כל דבר, אבל הידברות תהיה. לנאמן הייתה הידברות טובה עם הנשיא לשעבר אהרון ברק, כאשר כיהן כשר, והוא לא נתפס כאדם שיוצא נגד המערכת, אלא אדם עם מחשבה עצמאית שלא מקבל כל דבר כתורה מסיני. נאמן יודע גם להתפשר, לא נתקע בעמדה ומתעקש. הוא יתווכח ויתמקח, אבל בדרך מקצועית. לא יהיו התנהלות דורסנית, תרגילים וקונצים כפי שהיו בתקופת פרידמן".
על אף שדברים שאמר נאמן על בתי המשפט ועל רשויות האכיפה קרובים לעמדותיו של פרידמן, נאמן נתפס כמי שיפעל בדרך ראויה לשיקום מערכת המשפט. לדברי עו"ד רון גזית, "גם אם הוא יעשה רפורמות, הכול ייעשה בדרך רגועה, ימונו ועדות וכל עניין ייבדק, תוך לקיחה בחשבון של כל האינטרסים. גם הדרך שבה יפעל וגם התוצאה שאליה יגיע יהיו מאוזנות, מה שלא היה בתקופת פרידמן, ולכן זה מינוי ראוי בעיניי".
עו"ד יורי גיא-רון, ראש לשכת עוה"ד, מסכים. "אם ימונה, פרופ' יעקב נאמן יהיה שר משפטים ראוי. אני מאמין שהשר החדש ינהל את עמדותיו בדרך שקולה, אחראית ומקצועית, תוך הידברות ראויה ושקטה עם נשיאת בית המשפט העליון, לשכת עורכי-הדין ושאר הגורמים במערכת. בעזרתו של פרופ' נאמן ניתן יהיה לשקם את אמון הציבור ברשות השופטת ובאיכות השלטון".
* האם עם מינויו ייתם עידן הפרידמניזם?
גיא-רון: "ראשית, הסגנון של העידן הזה ישתנה. שנית, נאמן יתקבל בברכה על-ידי כל גורמי המערכת. הוא ימצא נשיאת בית משפט עליון, שמוכנה לעבוד יחד. מכאן ואילך ההוכחה עליו. אני מאמין, שבתקופת כהונתו ישוקמו היחסים עם בית המשפט העליון ועם הרשות השופטת, וכן היחסים האישיים-התנהלותיים בין משרד שר המשפטים לרשות השופטת.
"לכן, נראה לי שעם מינויו לשר, יגיע לסופו 'עידן הפרידמניזם'. זה לא קשור רק לדעות מהותיות, אלא בעיקר להתנהלות".
עו"ד רונאל פישר מאמין שהמינוי ראוי, אך חושש מהקשיים שעימם ייאלץ נאמן להתמודד. "כיוון שמערכת החוק עמוסה באנשי ממסד שצמחו בתוך המערכת, כמעט כל מינוי של עורך-דין מהמגזר הפרטי או מהאקדמיה, הוא מבורך. יחד עם זאת, העמדתו של נאמן לדין בסיבוב הקודם, ואיבתו לפרקליטות מאז, כמו גם הביקורת החריפה שמתח פעמים רבות על נושאי תפקידים במערכת, עלולה להעמיד אותו בחזקת מי שיידרש להוכיח לעולם, כי שיקוליו ענייניים".
לדברי פישר, נאמן מוחזק כמי שמגיע לנקום. "זה לא כרטיס נכון לעלות איתו למגרש, כשהשופטים, ובייניש בעיקר, עלולים לשרוק נגדו פנדל על כל כישלון קטן. אפילו אם נאמן ידבק במהפכת פרידמן, לא יוסיף ולא יגרע, רק יבקש לקדם אותה, מותר להניח שנהיה עדים לקרב קשה, שיירד לדעתי עוד נמוך יותר מהקרב שנוהל מול פרידמן, מבחינת העושר המילולי והטחת האשמות אישיות בין שר המשפטים לבכירים אחרים במערכת.
"לנאמן יש אג'נדה משלו, הוא אינו תמים דעים בכל עניין עם פרידמן, ונדמה לי שנראה אותו מתערב באגרסיביות בתחומים שפרידמן רק דיבר על הצורך לעשות בהם סדר מחדש, כמו סמכויות היועץ המשפטי לממשלה מול סמכויות פרקליט המדינה. מנגד, ישנה גם אפשרות, שנאמן ייבהל מעצמו, מגודל הציפיות, ויבקש לקנות לעצמו חזות ממסדית, ליצור שקט תעשייתי, כדי לעבור את המינוי הזה בשלום".