בית המשפט העליון קבע כי מרצים ישראליים שהרצו בשנת שבתון בחו"ל חייבים במס הכנסה בישראל. בכך הפך פסיקה של המחוזי וקיבל ערעור של פקיד השומה בתל-אביב. לפסק הדין השלכות על מאות מרצים ישראליים המרצים לתקופות קצרות בחו"ל.
מדובר בסוגייה "היסטורית" על הכנסות של מספר מרצים מאוניברסיטת תל-אביב, שהופקו במחצית הראשונה של שנות ה-90' וראשית שנות האלפיים.
המחוזי קבע ב-2006 כי לפי שיטת המס הטריטוריאלית המרצים אינם חייבים במס עבור ההכנסות הללו בארץ, כי אין זיקה בין ההכנסות למוסד האקדמי הישראלי, בו עבדו. זאת, כיוון שהמרצים לא נשלחו לאוניברסיטאות בחו"ל על-ידי המוסד בו הם מלמדים; ושכרם במהלך השבתון לא היה קשור לעבודתם בישראל, או למחקרים שביצעו בישראל, והוא שולם עבור הרצאות שניתנו בעבור המעביד הזר. יצוין כי בשנת 2004 שונה החוק ושיטת המיסוי הפכה לפרסונלית, באופן שאינו מצריך זיקה לארץ במובן ה"עסקי" הישיר לשם חיוב במס.
השופט אליקים רובינשטיין, שדן בערעור, פירש את החוק אחרת. הוא קבע, בהסכמת השופטים מרים נאור ואליעזר ריבלין, כי המבחן לחבות במס בהקשר הזה הוא אחד - עיסוק בישראל בדרך כלל במשלח-היד אותו ממלא הנישום גם בחו"ל. רובינשטיין קבע כי עיסוקם המקובל והרגיל בישראל של המרצים זהה לזה שבגדרו הפיקו את ההכנסה בחו"ל, ולכן היא חייבת במס.
"הנישומים הרצו באוניברסיטאות בחו"ל במסגרת שנת שבתון. החופשות והשבתון מוקנים למרצים כחלק מתנאי עבודתם באוניברסיטה, משלח-ידם הקבוע", קבע רובינשטיין, "בכך שלא נשלחו על-ידי האוניברסיטה בארץ, או שאין היא משלמת את שכרם בחו"ל אין כדי לשנות מכך; הזמנתם להוראה בחו"ל קשורה במהותה המקצועית לעיסוקם בארץ בהוראה ובמחקר".