1. בשבוע שעבר הפיל נוחי דנקנר, בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, סוג של פצצה. לאחר 15 שנות כהונה באלרון, שש וחצי מתוכן כמנכ"ל, נאלץ דורון בירגר לפנות את כיסאו ובמקומו מונו לתפקיד צבי סלובין, כיום סגן נשיא למדעי החיים באלרון וארי ברונשטיין, כיום סגן נשיא בדסק"ש.
בהודעת החברה, שנחשבת למעין זרוע הטכנולוגיה של קבוצת אי.די.בי, החמיא אריה מינטקביץ', פעם יו"ר בנק דיסקונט וכיום יו"ר אלרון לבירגר, וציין כי "במהלך כהונתו חוותה אלרון צמיחה והשקיעה בחברות מבטיחות בתחומים שונים". עם זאת, המספרים של אלרון מספרים סיפור מעט שונה.
אלרון , חברת אחזקות נוספת במבנה המסורבל של קבוצת אי.די.בי, לא ממש נחלה הצלחה. את השנה שחלפה היא סיימה עם הפסד נקי כבד של 86.2 מיליון דולר, שהתווסף להפסד כבד נוסף של 37.1 מיליון דולר בשנה שלפני - ומדובר בשנתיים של גאות בשוק. אם לזה התכוון מינטקביץ' באומרו צמיחה, אולי כדאי שנבדוק שוב כיצד מגדיר מילון אבן שושן את המילה.
2. ההפסדים הכבדים של אלרון מחדדים שוב את השאלה עד כמה יש לחברה זכות קיום, במיוחד לאור העובדה שהיא עוד חברת אחזקות בסדרה של חברות אחזקה שכוללת קבוצת אי.די.בי, ושמקרביה יצאו מעט מאוד "חברות מבטיחות", כפי שציין מינטקביץ'.
אלרון פועלת בארבעה תחומים עיקריים. הראשון שבהם הוא ציוד רפואי (דרך גיוון אימג'ינג ומספר סטארט אפים שעדיין לא הוכיחו עצמם), השני הוא תקשורת (דרך נטוויז'ן, סטרלינג שכבר הוכיחה שהונפקה טרם זמנה, ושאר סטארט אפים ללא קבלות), השלישי הוא מוליכים למחצה (באמצעות ארבעה סטארט אפים), והאחרון הוא אנרגיה ירוקה (ארבעה סטארט אפים).
לפיכך, החברה היחידה שאלרון עוד יכולה להתגאות בה היא גיוון אימג'ינג , אך גם כשזה מגיע למפתחת הגלולות לאיבחון מחלות במעי הדק, נראה שאלרון לא השכילה להשקיע בה ברגעים הנכונים. לאלרון יש כיום אחזקה של 23.3% בגיוון אימג'ינג, והיא הגיעה לאחזקה זו באמצעות שלושה סבבים של רכישות שביצעה במסגרת המסחר השוטף. לפי הטבלה המצורפת, שלושת סבבי ההשקעה עדיין לא יצרו רווח עבור אלרון כי אם רק הפסד, ודי כבד.
3. בהודעה ציינה אלרון כי תפעל לצמצום הוצאותיה על רקע משבר האשראי. במסגרת "צמצום ההוצאות" חתמה החברה על הסכם ניהול ומתן שירותים מול דסק"ש, החברה האם (שמחזיקה בה 48.6%). לפי ההסכם, שתקף לשלוש שנים, תעניק דסק"ש לאלרון שירותי הנהלה ואדמיניסטרציה תמורת 1.1 מיליון דולר. לדעתנו הצנועה, "צמצום הוצאות" אינו מתיישב עם דמי ניהול שנתיים (ולפי הזכור לנו, לאלרון כבר יש מנהלים) של 1.1 מיליון דולר, במיוחד כשבקופת אלרון נחים מזומנים בשווי זעום של 4 מיליון דולר, ובמאזנה שוכבים חובות (חלקם בנקאיים) בשווי של 36 מיליון דולר, 6 מיליון מתוכם לדסק"ש עצמה.
4. אין מידע רשמי לגבי עלויות שכרו של בירגר בשנים שבהן עבד בחברה וזאת משום שאלרון מדווחת כחברה זרה שאינה מחוייבת בכך. דנקנר, כידוע, נוהג בנדיבות עם מנהליו, וסביר להניח שגם בירגר לא קופח, גם אחרי שהותיר אחריו ערימה של הפסדים ומניה שאיבדה 78% מערכה תוך שנה.